וזה לא משהו. לפני שבועיים התפרסם ראיון איתי במגזין "טיים אאוט". לא שהפכתי פתאום ליעל בר זוהר, רק מוכרת ספרים ייצוגית של רשת ספרים אלמונית וירוקה. ראיון קטן עם המלצות לספרים ותמונה בלונדינית. עיתון קטן, תמונה קטנה ונזק גדול. מה יכול להיות רע בקצת פרסום חשבתי לעצמי כשראיתי את עצמי מעל דפי העיתון. כמובן שטעיתי.
באותו היום הכל היה נפלא וזוהר, הלקוחות החמיאו, הקולגות קינאו ואמא שלי קנתה שלושה עותקים לחלק לדודות (אלה ששואלות למה אני לא מתחתנת ואולי עכשיו יראו ממני קצת נחת).
למחרת השמיים כמעט נפלו. החלו להגיע טלפונים ומיילים נזעמים מהנהלת רשת הספרים. מתברר שבהתלהבותי הרבה בהמלצות הספרים קצת "לכלכתי" על ספר אחר שבמקרה מוציאה אותו אותה רשת ספרים שבה אני עובדת בלי לציין שמות. לא שממש הכפשתי את שמו, רק רמזתי שהוא פלצני במידה מסוימת. המחמאות התחלפו באיומים, וכל הסבריי שאני בן אדם פרטי ולא רואיינתי כנציגת הרשת אלא כאיילת, אישה, קוראת ובמקרה גם מוכרת ספרים, עלו בתוהו. הובהר לי בעדינות של פיל ננסי שלמזלי יעלימו עין הפעם. ותודה רבה למונופול.
היומיים חלפו וחשבתי שעבר לו הגל הגדול והנה אני חוזרת לאנונימיות מופלאה. שוב טעיתי. מתברר שאותה כתבה פורסמה גם באינטרנט, ונפלה לידיו של לא אחר מאשר אקס מיתולוגי מן העבר. הגיע מייל, הגיע טלפון, והגיע האקס בכבודו ובעצמו לקפה. לא תיארתי לעצמי שהמלצה על ספרים יכולה להיות כל כך מסוכנת. המלצתי על ספרי מתח וקיבלתי את הקאמה סוטרה.
אז מה היה לנו? כמעט פיטורים, סקס עם האקס, ודודות שעדיין היו רוצות לראות את התמונה שלי במדור המתחתנים של עיתון חולון בת-ים.
הדובדבן שבקצפת, וסליחה על הקלישאה, התגלה היום כאשר התברר לי מאוחר מדי שמישהי תלתה את התמונה מהעיתון ממש מעל ראשי מאחורי הדלפק בחנות. יום שלם עבדתי מתחת לתמונה שלי, כמו חולת פרסום אמיתית. רק כאשר אחד הלקוחות הקבועים, ג'נטלמן ישיש, הואיל בטובו להעיר שבמציאות אני יפה יותר מן התמונה, גיליתי שתמונתי מתנוססת קבל עם ועדה, ואוי לאותה בושה, ממש ליד מבצעי שבועי הספר.
שבועיים אחרי, והריקושטים ממשיכים להגיע בדמות לקוחות שמתעקשים שרק אני אמליץ להן על ספרים, "כי ראינו אותך בעיתון", גם אם אני באמצע הפסקת סיגריה. ולקוחה אחת חביבה שביקשה שאחתום לה על הכתבה שהביאה מהבית כי אני הרי סוג של סלב, ומיני סלב בתל אביב, מסתבר, זה עסק רציני.
אז, הפאפארצי עוד לא רודפים אחרי, וחלק מהתגובות היו ממש אוהדות ונעימות (אפילו פה באתר), אבל אנונימיות היא דבר נפלא ובלתי מוערך בעליל. ועד הפריצה הגדולה אני מעדיפה להיות רק רוטה. כוכב ירוק ואנונימי פה בקפה.
|