TheMarker Cafelight into myselfמי אני באמתסיפור על דייטינג

מי אני באמת

פוסטים פופולאריים

למה ידע זה בורות- ומה הפשע של הרבנים
4/9/08 | 603 צפיות
למה הודו-למי שמדיטציה זה יותר מפרסומת לגבינת יוגה
19/9/08 | 746 צפיות
מהו הסם שהפך אותנו למכורים
5/9/08 | 687 צפיות
החטא הגדול של האדם - לא לדעת את עצמו
3/9/08 | 621 צפיות
הכל ידוע והבחירה נתונה-מה זה אומר?
1/10/08 | 680 צפיות
הטעות הבסיסית של האדם
1/10/10 | 916 צפיות

פוסטים אחרונים

סיפור על דייטינג

לצפייה במסך מלא

סיפור על דייטינג

‎2

יחסים

2 תגובות יום ראשון, 31/8/08, 22:35

פעם לפני הרבה שנים ניסיתי לכבוש נשים, ולעצמי אמרתי שאני רוצה בת זוג,והייתה מישהי שכתבה את השבוע הראשון שלנו ,אז זה מביך ומפחיד אז אם בא לכם לקרוא ויש לכם חמש דקות אז קדימה

פרק ראשון הכירו לי אותו. חברה שלי אמרה לי: "את חייבת להכיר אותו, הוא מקסים, אתם מתאימים, כדאי לך, תנסי, הוא ממש מיוחד." אחרי שהסכמתי להכיר אותו היא באה אלי ואמרה לי: " הוא אמר שהוא ישמח להכיר אותך, הוא רק צריך לעבור עוד איזושהי סדנה בשביל להיות ממש מוכן לקשר ואז תוכלו להיפגש."שאלתי אותה בן כמה הוא והיא אמרה שהוא בן 38, ואני אמרתי לה שאני לא רוצה להכיר אותו.אחר כך עברו הרבה שבועות, ועוד שני אנשים הצליחו לשחק לי כדור רגל בלב, בועטים אותו לכל מיני כוונים, מנסים להכניס גולים לשערים שקיימים רק אצלם בראש, ופתאום בלי להתכוון שאלתי את החברה שלי מה אתו, עם הבחור ההוא שעושה סדנאות בשביל להיות מוכן לקשר. היא קצת הסמיקה ואמרה לי בחוסר נוחות: "הוא בדיוק עכשיו יוצא עם משהי, אבל לא נראה לי שזה רציני." אחר כך שתקה קצת ואמרה: "ביום שישי אנחנו נפגשים לקפה, אולי תבואי?" ואני באתי.הגעתי קצת באיחור, ובכניסה לבית הקפה כבר זיהיתי אותו, גבוה ורזה עם מבט רעב בעיניים, היה לי קצת קשה לנשום, וחשבתי שאולי זה בגלל התחתונים המחטבים שלבשתי בשביל להסתיר את כל הצמיגים, אחר כך חשבתי שאולי זה מההתרגשות. התרגשות מהידיעה שהנה אני פוגשת עוד גבר שיוכל לשחק פוטבול עם הלב שלי והנפש שלי וישאיר אותי עוד יותר רעבה ועצובה.הצטרפתי לשולחן שלהם, חוץ ממנו ומהחברה שלי היו שם עוד שלוש בחורות שלא הכרתי, והייתי נבוכה מכל האנשים החדשים האלה, וממנו. הוא ישב לידי וניסה לדבר אתי, אבל לא כל כך עניתי לו, ניסיתי להתנהג כאילו הוא לא שם, דברתי עם החברה שלי, ועם אחת החברות שלה, ואתו לא דברתי, גם לא הסתכלתי עליו.אחר כך השתתקתי ורציתי ללכת הביתה לישון. לא ידעתי אם הוא מוצא חן בעיני, הוא דיבר לאט ושתה את הקפה שלו מהר.פתאום הוא שאל אותי שאלה, הם דברו על איזושהי מסיבה, והוא שאל אותי אם אני רוצה לבוא אתו למסיבה.אמרתי שכן. נתתי לו את מספר הטלפון שלי והלכתי. הרגשתי שהוא עושה את זה המון – מזמין בחורות למסיבות, לוקח מספרי טלפון,מנסה ומנסה ומנסה.כל הדרך הביתה דיברתי בטלפון בהתרגשות עצומה. צבי, הבחור שיצאתי אתו היה צריך לבוא לישון אצלי בפעם הראשונה באותו ערב, והשותפה שלי אמרה לי: "סוף סוף זה מתחיל להיות רציני עם צבי ואת הולכת למסיבה עם מישהו אחר? תפסיקי לרוץ ממקום למקום תנסי להשקיע." ואני ניסיתי להסביר לה בהתרגשות שאם בחור שהולך למסיבות מזמין אותי למסיבה ביום שישי בערב אז אולי זה אומר שאני כמו כולם, כמו כל הבחורות האלה שהולכות למסיבות עם בחורים, ומפלרטטות ויוצאות, כמו הבחורות הנורמליות . היא ניסתה בכל זאת, מנתה באוזני את כל הבחורים שיצאתי אתם בשנתיים האחרונות, כל המסיבות, כל בתי הקפה, כל המיטות הזרות, כל כך הרבה שמות גבריים שעברו בפה שלי בשנתיים האלה: רון, יובל, צליל, נועם, אסף, אפי, דרור, ועוד דרור אחד, ועוד אסף אחד, ועוד ועוד ועוד. " צבי אוהב אותך", היא אמרה לי, "אתם יחד כבר יותר מחודש, אל תהרסי את זה כמו שהרסת עם כל האחרים." אבל אני לא יכולתי להקשיב, מול העיניים שלי עמד הבחור הזה, הרזה, עם העיניים האלה הירוקות שכאילו ניקבו את העור שלי במבט שלהן.ביטלתי את הפגישה עם צבי, הגעתי הביתה, והתחלתי לחכות לטלפון.הציפיה לטלפון היא חלק חשוב בהתבגרות של כל אשה, על כל הטקסים הקבועים שלה, הנשימה המואצת, ההתכווצות של השרירים החלקים בדרכי הנשימה כשפתאום עולה וודאות נוראית שהוא אף פעם לא יתקשר, הבדיקה החוזרת ונשנית אם הטלפון לא מקולקל, הקפיצה של הלב כשהטלפון מצלצל והאכזבה כשאת שומעת שזאת רק החברה שלך, והשמחה הגדולה, האמיתית, עם ההתרגשות והדופק המואץ כשהוא בסוף מתקשר ואת שומעת את הקול שלו אומר לך משפט קטן שהופך לך את הבטן.הוא אומר לך: "אנחנו לא צריכים את המסיבה הזאת" ואתם קובעים שהוא יבוא אלייך הביתה.אחר כך מתחילות המחשבות. קצת כואב לך על צבי, ואת שואלת את עצמך אם לא היה נכון יותר לקבוע עם הבחור הרזה הזה לפעם אחרת, אבל את יודעת שהוא עוד יומיים נוסע להודו לחודש וחצי, ואת רוצה, את פשוט רוצה להרגיש את הידיים עם האצבעות הארוכות שלו על העורף שלך, ובאותו רגע זה יותר חשוב מרגשי האשם שיש לך בקשר לצבי ומחוסר הנעימות שיש לך מזה שאת לא מקשיבה לשותפה שלך.אחרי שעה הוא מצלצל בדלת, ואת פותחת לו, מחייכת וגם הוא מחייך. הוא לובש חולצה כתומה ואת חושבת לעצמך עד כמה את אוהבת את הצבע הזה, ומצטערת שלא לבשת גם את את השמלה הכתומה שלך, אלא נשארת עם השמלה השחורה שהיתרון היחיד שלה הוא המחשוף הגדול שיש לה שדרכו רואים לך כמעט הכל.את מסתכלת עליו מהצד בזמן שאתם מנסים לדבר בלי הרבה הצלחה. הוא יפה, למרות שהוא מגלח את השיער שלו, ואף פעם לא ממש אהבת שיער מגולח, למרות שהוא רזה, ותמיד נמשכת לשרירנים מגושמים עם מראה של גריזלי. המבט שלך נודד אל הידיים שלו ואת נזכרת בידיים של יששכר שהיו הידיים הכי יפות שראית אי פעם, ומחליטה שיש כאן מתחרה ראוי בהחלט. את שמחה.הוא קצת נבוך, בעיקר אחרי שהשותפה שלך והחברה שלה נכנסות לחדר וכהרגלן עושות הרבה רעש לא מובן. הוא מסתכל עליהן בתמיהה ואת קצת מרחמת עליו, על כך שהוא נמצא בדירה זרה, עם כלב גדול שמפחיד אותו קצת, עם זוג לסביות קולניות וביקורתיות, ואיתך. אבל אז את מפסיקה לרחם עליו, כי אולי יש כאן כלב גדול, ודירה זרה, ולסביות עצבניות, אבל יש גם אותך, ואת מתמלאת בידיעה הנדירה, שאם הוא כאן איתך, זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לו. וגם לך.

פרק שני

הוא לא רצה לשתות שום דבר באותו ערב. היה לכם קשה לדבר. הוא הסתכל בארון הספרים שלך, ועמדת לידו, ופתאום הוא לקח את היד שלך בידו, וזה שימח אותך כל כך שרצית לחבק אותו, אבל לא העזת.

אחר כך ישבתם על הספה והיה לכם עוד יותר קשה לדבר. ניסית לחשוב על דברים חכמים להגיד, ושום דבר לא עלה לך בראש, ופתאום הוא אמר: "אני רוצה להעביר את היד שלי על הציצים שלך", אחר כך הוא אמר שהוא רואה שזה ישר הרחיק אותך וסגר אותך, וזה היה נכון, אבל גם לא. כמובן שאת רוצה שהוא יעביר את היד שלו על הציצים שלך, ברור לך שהמגע של היד שלו יהיה נפלא, עם האצבעות הארוכות האלה שהן גם עדינות וגם גסות בעת ובעונה אחת, מצד אחד ארוכות ומעודנות כמו של פסנתרן, ומצד שני חזקות כמו של חקלאי שעובד בפלחה, עם צפורניים שצורתן כמעט מזכירה צפורניים של מתאגרף, או של מושבניק שעבד ארבעים שנה בעקירה של עשבים שוטים מהקרקע בידיים חשופות.אבל למרות הרצון הזה שלך,המשפט הזה סוגר אותך באופן אינסטנקטיבי, ואת רוצה להגיד לו: "אני לא רק זוג שדיים, יש בי עוד הרבה יותר", אבל ברגע שהוא מבחין בהסתגרות שלך, את יודעת שהוא יודע שיש בך יותר מזוג שדיים, ואת יודעת שבו יש יותר מעשר אצבעות יפיפיות.אתם מדברים עוד קצת, בגמלוניות, בלי הרבה חן, והמוח שלך דוהר כמו סוס מרוץ במחשבות איך אפשר יהיה להציל את הערב הזה, כי את יודעת שיש משהו בבחור הזה. משהו שאסור להפסיד.אחר כך הוא מציע שתרקדו, ואתם נכנסים לחדר השינה שלך. את שמה את השיר שאת הכי אוהבת, השיר השקט הזה של ג'וני מיטשל שמספר על לילה גשום שבו בחור ובחורה נוסעים במונית בגשם לבית אמו של הבחור, וכשהבחורה נרדמת, הבחור נשאר ער כל הלילה ומסתכל בה.הוא מצמיד אותך אליו. הוא גבוה ממך, ומכופף קצת את הברכיים שלו כדי להיות בגובה שלך, הצלילים של השיר עוטפים אותך יחד עם הידיים שלו ואת מתמסרת כל כולך למוזיקה ולידיים שלו, לרגליים שלו שצמודות לרגליים שלך, לצוואר שלו שעליו מונחים הפנים שלך, לנשימה שלו על עורפך, לידיים שלך שמלטפות את הגב שלו. את מרגישה שלא חשוב בכלל מה יהיה אחר כך, הריקוד הזה הוא כמו חלום, כמו נגיעה של אלוהים, כמו הרגע הזה שבו צוללים בפעם הראשונה למים עמוקים ומבינים פתאום שיש עולם קסום ומהמם שאף פעם לא ידעתם על קיומו קודם. את עוצמת עיניים ורק מרגישה את כל הטוב הזה צמוד אלייך, לידך, ואת תוהה פתאום אם גם הוא מרגיש כמוך, ומקווה שכן.כשהשיר נגמר הוא מושך אותך אל המיטה, ואתם נוגעים, מתחבקים, מלטפים, ופתאום את בטריטוריה מוכרת, ומאכזבת, שוב במיטה עם גבר זר כמעט לגמרי, עם תקוות קטנות שכמעט ולא מעיזים לקוות אותן, את יודעת שעוד יומיים הוא נוסע להמון זמן, את יודעת שהוא יצא כבר עם חצי מהבחורות בעיר, ולמרות כל זאת אחרי כמה דקות את שוב מתמסרת למגע שלו, למגע שלך, לריח שלכם, לחלום הזה של אהבה שאת חולמת מאז שהיית ממש קטנטונת. את מרגישה רעב במגע שלו, כמו מישהו שלא אכל ושתה ימים רבים והוא חייב להרוות את הצמא ולהרגיע את הרעב. הידיים שלו רעבות, הנשימה שלו רעבה, ואת רוצה פתאום רק, אך ורק להרוות את הצימאון הזה שלו, לתת לו לשתות אותך עד רוויה מוחלטת. הוא מבקש ממך להוריד את השמלה שלך ואת מתביישת נורא אבל מורידה אותה בכל זאת וגם הוא מתפשט ובפעם הראשונה הגופות שלכם נצמדים והאצבעות המכשפות שלו עוברות לאורך הגוף שלך, ואת רוצה גם לגעת בו, את רוצה להעביר את האצבע שלך לאורך כל העצמות שלו. הוא אומר לך שאת יפה, שאת סקסית, שיש לך שפתיים יפות, הוא קורא לך מתוקה, מתוקונת, ואת רוצה גם להגיד לו המון דברים, ולא מצליחה להוציא אף מילה.כשהוא חודר אלייך את צועקת צעקה קטנה של הפתעה. כאילו לא ציפית שהתחושה שלו בתוכך תהיה כזאת – קצת כואבת והרבה נפלאה.אתם מתעלסים ואת משמיעה קולות קטנים וחנוקים, את רוצה לצעוק בכל הכוח, ושוב מתביישת, אבל אז את רואה שהוא אוהב את הקולות שלך, ומפסיקה להתבייש.אחר כך אתם מצליחים פתאום לדבר, ונדמה לך שהייתם חייבים לעבור את התשוקה הזאת לפני שתוכלו לדבר זה עם זו, להפיג את המתח כדי שהמילים יוכלו לזרום החוצה.את מוצאת את עצמך מספרת לו עלייך, על המשפחה שלך, על החיים שלך, ולאט לאט את רואה איך המבט שלו הופך להיות קשור אלייך, כאילו חוטים דקים דקים כמו קורי עכביש עדינים קושרים אתכם יחד עם כל מילה שיוצאת מהפה שלך.גם הוא מספר לך על עצמו, ואת אוהבת את מה שאת שומעת, ואת אוהבת את האופן שבו הוא מדבר, ואת הקול שלו. את רוצה נורא שיהיה לו טוב כאן, אצלך בבית, שיהיה לו נוח ונעים, ואז שוב כרגיל באיחור של כמה דקות, את מבינה שטוב לו, כמו שטוב לך.אתם נוגעים שוב והוא מבקש ממך בעדינות את מה שתמיד גברים מבקשים ממך, אבל הפעם את שמחה על הבקשה, ורוצה למלא אותה בצורה הכי טובה שאת יכולה, ורוכנת לעברו ולוקחת את האיבר שלו בפה שלך, וכשהפה שלך מתמלא בקשיות שלו, הלב שלך מתמלא באהבה אל הבחור הרזה, הרעב הזה, עם האצבעות הקסומות והעיניים הירוקות, והקול הנעים והמילים יפות שלו.הוא נאנח ונאנק ואת יודעת שהוא נהנה, וכשהוא מוריד את הראש שלך עמוק יותר, הוא אומר לך "אני רוצה להרגיש אותך בתוכי, אני לא יודע מה עוד לעשות כדי להתקרב אלייך" ואת מרגישה את הזרע החם שלו נשפך לך ישר לתוך הגרון, והוא טעים לך כי הוא שלו, ואת מאושרת שיכולת לעשות את זה למענך. ולמענו.העיניים שלך מלאות בדמעות, כמו דמעות של ילדים קטנים שמגלים משהו חדש בעולם ולא יודעים מה לעשות עם הגילוי הזה, וגם הוא בוכה, או אולי זה רק נדמה לך, אבל מה שאת יודעת בבטחון מלא זה שקרה ביניכם משהו חד פעמי ונצחי.לרגע את מאבדת את הביטחון הזה וחושבת שאת פשוט קיטשית ורומנטית כמו תמיד, ואת יודעת שהרגע הזה של חוסר בטחון יישאר בך תמיד, שתמיד יהיה ספק קטן קטן, אבל קיים, שאולי כל זה לא היה.מאוחר יותר הוא מחליט להישאר לישון אצלך, ואתם מתלבשים והולכים לטייל עם הכלב שלך, ובזמן שאתם מטיילים היד שלו מונחת על הגב שלך, וכשהוא מוריד אותה את מרגישה כאילו נכרת לך איבר מגופך, ואת מעזה לבקש ממנו להחזיר את היד, והוא מעיז להגיד לך שהוא מרגיש כאילו אתם חברים כבר המון זמן, ואת שמחה, והוא שמח.לפני שאתם נרדמים עוברת בך תחושת האי נוחות הזאת שיש כשצריך לישון ליד מישהו זר, ולכמה דקות את מצטערת שהוא נשאר לישון אצלך, ואז הוא מנשק אותך ואומר : "אני לא יודע איך אני אוכל לישון עם הציצים האלה" ומלטף אותם באצבעות הקוסם שלו, ומה שאת רוצה להגיד, לך ולו ולכל העולם זה משפט שיושב אצלך בגוף שנים ומחכה לגבר שיצליח להפוך אותו לצלילים ממשיים. את רוצה להגיד לו : "אתה הגבר שלא העזתי לקוות לו". אבל כרגיל את שותקת, ואחר כך אתם נרדמים.

דרג את התוכן: