במשרדי הדואר כבר יודעים מזמן שמלאכתם של הדוורים היא מלאכה מסוכנת. מה כבר לא ניסו שם. ציידו את הדוורים במיכלי גז שאם תריחו שנייה אחת, לא תתאושש דקות ארוכות, חבשו אותם בבגדי מגן מכף רגל ועד ראשם, הפקידו בידיהם זמזמים מיוחדים שרק כלבים שומעים, העמיסו עליהם ארגזים של עוגיות כלבים, מרחו אותם בריחות גן עדן. אפס... מאומה לא מועיל. כאשר הדוור מופיע מתעורר הרחוב כולו. מלחמה. המלחמה עם הדוור אינה מיוחדת דווקא לכלב שלך, וגם לא לדוור המסויים אשר מביא לך מכתבים. מלחמת הכלבים והדוורים היא מלחמה מרה כמעט בכל בית שיש בו כלב, ומעת לעת מופיע בו דוור. כך בכל מקום בעולם. למה? מה מקור הסכסוך? אין צורך לעסוק במחקרים. אם נשחזר את תנועותיו של הדוור נגיע עד מקורות הסכסוך. ביניהן הרי, אמורה להמצא תנועה שמגרה כלבים. ואכן, התנהגות הדוור ותנועתו הן הסיבה למהומה כולה. התקרבותו של הדוור אל התחום אשר הגישה אליו מותרת לשייכים בלבד, עצירתו המוחלטת בכניסה לשטח, ובעיקר, הסתובבותו לאחור ותנועתו המתרחקת לאחר מכן, אלה הן הסיבות למסיבה. אומנם ארוע זה כשלעצמו עשוי להתרחש בלא שהוא יוצר גירוי מיוחד, אולם העניין הוא הכרותם של הכלבים עם הדוור. העניין הוא שכאשר הכלבים מבחינים בדוור, עוד כשהוא רחוק, הם צופים את התנהגותו. צופים שהוא בדרכו לשטח הטריטוריה, צופים שהוא עתיד לעצור בגבול השטח, ובעיקר, צופים שהוא עתיד להסתובב לאחור ולהסתלק בריצה. השתלבותם בתמונה זו כפקחי השטח, טיפוסית עד מאוד בכלבים. הכרותם של הכלבים עם הדוור הופכת גם כלבים שאינם כה טריטוריאליים באופיים ללוחמים ממש. המדובר בארוע שהוא מהמרגשים שיומם עשוי לזמן להם. לבי עם הדוורים. כל שהם מבקשים הוא למסור מכתב ולרוץ לעבודתם ללא עיכובים, והנה, שוב ושוב, מופיע כלב ומפריע לעבוד. גורר את הדוור לעולמות רחוקים- פולשים, חברים, טריטוריות, רץ או לא רץ, מסתכל לפה או מסתכל לשם. איך אפשר לעבוד ככה? במשרדי הדואר טרם אמרו נואש. אומרים שם שהגיע טריק חדש...
. קצת מידע על הציווי הטריטוריאלי בכלבים. כמו בעלי חיים רבים, גם התנהגותו של כלב הבית המוכר לנו מושפעת מצו התנהגות בסיסי, הלא הוא הצו הטריטוריאלי. בכלבים ישנה משמעות רבה לדחף זה ויש לו השלכות על כל חלקי ההתנהגות הכלבית. כאשר מתקיימים תנאי סביבה מסוימים הופך הכלב לא רק עוין ומתוח יותר, בנוסף הוא גם זוכה לתוספת של אומץ לב, נחישות ובטחון עצמי. לפתע כמוהו כ"פופאי" אשר זה עתה בלע קופסה של תרד. הכוונה לאגרסיה כלבית נורמלית, אגרסיה חברתית שתכליתה "התבדלות". הבסיס לדיוננו הוא העובדה שכלבים מתקיימים בבר בחבורות. עבור הכלב ההשתייכות לחבורה היא צו ראשון בחשיבותו. זוהי שאיפה כלבית טבעית אשר מהווה הכוח המניע עבור ההתנהגות הטריטוריאלית. הכלבים בנויים לתוקפנות זו משום שהם כלבים. כיצד מתארגנות החבורות בבר? מי שייך ומי אינו שייך? גודלן של החבורות בבר ומספר חבריהן משתנה אולם הן אינן מונות יותר מעשרים פרטים, לרוב פחות. גודלה של הלהקה נשמר על ידי חבריה. קשה להצטרף לחבורה מגובשת, עבור מבוגר אין שום אפשרות. קל בהרבה להיות מגורש ממנה. סביב כלבים בודדים אשר גורשו מחבורות אחרות, כולם מבקשים חברה, להצטרף, אולם החברים פוקחים עיניהם היטב. כדי שלמונח "חבורה" יהיה ערך כלשהו, חייבת להתקיים התנהגות בדלנית. החברים אפוא, דרוכים. מיד כשנגלה מסתנן המנסה להתקרב מודיע על כך הראשון שמבחין בו, בנביחות. אז מצטרפים אליו חבריו ויחדיו מניסים את הפולש. הבודדים אשר בסביבה, לבסוף, מתלכדים ביניהם לחבורות ולאחר זמן, כשמתגבשת חבורתם, גם הם מקשים מאוד על מצטרפים חדשים. כאן לא נעסוק בתנאי הקבלה אל החבורה, לא בגירוש ממנה ולא בהגדרה "חבורה מגובשת". גם לא נברר כיצד הכל התחיל ומתי וגם לא נרחיב את הדיבור באשר לשם מה. כיוון שאין את מי לשאול, כאן רק נניח שכלבים, לעיתים קרובות, נוטים לתוקפנות כלפי זרים – כלבים או בני אדם, מהסיבה שהם כלבים. זהו דחף כלבי טיפוסי הבא לידי ביטוי בגירוש והרחקת זרים משטח המזוהה כשטח החבורה או לחילופין, גירוש והרחקת זרים מקרבת החבורה עצמה. זוהי תכונה אותה נשאו הכלבים בבטנם הרבה בטרם הכירו את האדם. תכונה זו התגלתה בימים קדומים מאוד. היה מי שהבחין שהכלב פוצח בהרעשה מיד כאשר קרבה דמות זרה. אדם, כלב או לחילופין, חיית טרף. הפלא ופלא, די היה בכך שהדמות אינה מוכרת לכלב, כדי שימנה עצמו למשגיח הסדר ויקרא בקול גדול: "אתה אינך שייך, הסתלק".תכונה ייחודית זו כה נשאה חן בעיניו של קוף האדם, עד שקלע חבל מענפים וקשר כלב לפתח מערתו. בימים ההם היתה זו תגלית ממש. אותו איש קדמון לא שיער עד לאן עתידה תגליתו להתפתח. תכונה זו זכתה מאז ומתמיד לתשומת לב רבה מצדו של האדם, יתכן שיותר מכל תכונה כלבית אחרת. אגב, כדי להעריך נכונה את כובד משקלו של התהליך הסלקטיבי, נציין שכלבי הבר אינם נובחים ככלבי הבית. נביחתם (הקריאה הטריטוריאלית) דומה יותר ליללה ואינה כה מרעישה. נביחתם של כלבי הבית, ובכלל זה נביחתם של הכלבים מגזעים שאינם מיועדים לשמירה, היא עדות לרוחבה של הסלקציה אשר נכפתה על הכלבים, והוכחה לכך ששום כלב מהכלבים בימינו לא התחמק ממנה. אין המדובר בעוד קוריוז היסטורי אלא בדחף כלבי בסיסי המניע, במידה זו או אחרת, כל כלב בעולמנו. תהיה הסיבה אשר תהיה, הכלבים הם טריטוריאליים באופיים כלומר, כל אחד מהם נושא בתוכו שתי פנים לעת מפגשו עם זרים: פנים מסוימות למצב בו מתקיימים בסביבה תנאים טריטוריאליים לטובתו ופנים אחרות למצב בו אינם מתקיימים בסביבה תנאים כאלה. הטריטוריאליות, או בשמה האחר- החשק לגרש, תתכן באחד משני תנאים: או שזהו ביתו המוכר של הכלב, חצרו והאזור סביב לה, או שזוהי קרבת חבריו, גם בעת שהם רחוקים מרחק רב מביתם. התנאים הטריטוריאליים משפיעים על הכלב כך שתגובתו התוקפנית- הסיכוי להתפרצות מבחינתו, מתחזק ככל שמתקרבים למרכזו של השטח ונחלש ככל שמתרחקים ממנו. הנקודה החשובה להבנה פה היא שאדונו של הכלב, בהתאם למושגיו של כלבו- חבורתו, גם כשהם יחדיו ברחוב עשוי הכלב לגלות טריטוריאליות. במצב זה, נודדת הטריטוריה יחד אתם. כאילו סביב לאדון רדיוס מתנועע מוגן, רדיוס אשר קיים סביבו בכל מקום אליו יפנה! כאמור, שטח זה אינו רק נוח ובטוח יותר. כאן חש הכלב אמיץ יותר, חזק יותר ולפיכך, שאפתן לעיתים קרובות, תוקפני כלפי זרים וחדור מוטיבציה להרחיקם ולגרשם. כאשר שני כלבים עומדים זקופים ומרחרחים זה את זה, הריהם מבוגרים המציגים שניהם את ההתנהגות המעמדית. עם זאת, באין יתרון טריטוריאלי לשום צד, תוצאת המפגש היא על פי רוב "שוויון כוחות". על אף האמור עד כאן, כעיקרון, לכלבים אין סיבה להלחם זה בזה. ללא קרבת ביתו של אחד מהם וללא קרבת בעליו, הסיכוי להתלקחות מלחמה קטן מאוד. אולם שיווי המשקל עלול להיות שביר ולא יציב. אם לפתע מופיע בעליו של אחד הכלבים ומתקרב לעברם, משתנים התנאים בכל צעד שהאדון פוסע. ככל שהוא קרב, מתחזקת השפעתו. בכלבו נוספים עוד ועוד תחושות ניצחון והוא הופך תובעני יותר ויותר. צעדי האדון מפרים את הנטרליות ולעיתים קרובות מאוד, הם שמציתים את המלחמה! כדי לסכם את הצו הטריטוריאלי בכלבים חשוב לזכור כמה פרטים: · התנהגות הכלבים, ובכלל זה הטריטוריאליות, קיימת בהם לאורך תקופה הנמדדת בעשרות ומאות אלפי שנים ולא באלפים בודדים. · תנאים טריטוריאליים אינם יוצרים אגרסיביות בכל כלב, אולם לכולם נוסף בטחון עצמי, אומץ לב ונוחות כללית. · הטריטוריאליות אינה קיימת בכלבים כדי להרתיע גנבים ולהרחיקם. זוהי רק הדרך אותה מצא האדם לנצלה. · התנהגות הכלב הופכת טריטוריאלית יותר ככל שהוא קרוב ללב הטריטוריה. · הטריטוריאליות עשויה לבוא לידי ביטוי בתוקפנות כלפי זרים בלבד. כאלה שקרבתם אינה עניין של שגרה. כלבים או בני אדם. · ההתנהגות הטריטוריאלית אפשרית בכלבים מבוגרים בלבד. נקבות כזכרים. היא כמעט אינה אפשרית בכלבים צעירים שהרי עמדת ניצחון לא תתכן בהם כלל. · תכליתה של ההתנהגות הטריטוריאלית היא ראשית הרשמה והפחדה ולאו דווקא מגע ומלחמה. לפיכך, תוקפנות זו היא תיאטרלית ורבת רושם יותר משהיא מסוכנת באמת. · ההתנהגות הטריטוריאלית אפשרית בעיקר בתחילת המפגש. לאחר שהזר שוהה בתוך התחום הטריטוריאלי שניות ספורות, כעקרון, מתפוגג חשקו של הכלב הבית והוא נרגע. · הגירוי הטריטוריאלי הוא חציית קווים אשר מגדירים את תחומי הטריטוריה. בכל האמור בשטח הבית אלה הם גבולות השטח, שער הכניסה לחצר או דלת הבית. · הגירוי הטריטוריאלי הוא נחשק בכלבים. הוא הזדמנות עבורם הן לביטוי חברותיותם והן לניפוח גאוותם. · הן המוטיבציה והן התעוזה לעמדת ניצחון אפשרית בכלבים מסוימים בלבד. אף על פי כן, עמדה זו תנעם לכל כלב בעולם. תוספות טריטוריאליות
גדר שרשרת רתום בחגורה לאדונו. חוק ה"הייתי פה לפניך". דמות באיזור ריק מדמויות. חבורת כלבים. דמות שקל לדמותה לניצוד. גדרכלבים מודעים היטב ל"יתרונות לכאורה" אותה מציעה להם גדר אשר מגבילה את תנועתם. היתרון עבורם אינו בהגנה שהיא מספקת אלא באפשרויותיהם לבחור בכל התנהגות בה יחשקו, בלא סיכון כלשהו (טריטוריאליות וניצחון, כמובן). עבור כלבים מנוסים הגדר היא הזדמנות. בהתאם לכך מפתחים רבים מאד מהם התנהגות טריטוריאלית בעת שהם בצדה האחד של הגדר, מה שכלל אינו מחייבם כשהם מוצאים עצמם לפתע באותו צד שבו נמצא עמיתם לשיחה- יריבם. שרשרתבדומה לגדר, גם שרשרת המונעת מהכלב חופש תנועה משמשת כתוספת להתנהגותו הטריטוריאלית. גם כשהם קשורים נוטים הכלבים לטריטוריאליות וגם במצב זה הם ששים להציג עצמם כתוקפניים. הכוונה כמובן למצב בו הם קשורים בחצר ביתם ובתנאי שהם מורגלים אליו. בנוסף, התנהגות הכלבים מקבלת גוון תוקפני עוד יותר משום לחץ הקולר על צווארם. כעיקרון, מתיחת הקולר לאחור- מעין תזכורת קבועה לחוסר היכולת לנוע לפנים, מעודדת כלבים לאגרסיביות. כאילו אומר: "לולא שרשרת הייתי טורפך". אף על פי כן, הצועד אל תחום השרשרת של כלב המתנהג בטריטוריאליות, אינו צועד בחכמה. הסיכוי לנשיכה במצב זה- גדול.רתום בחגורה לאדונוגם תוספת זו נוגעת לחוסר היכולת לנוע בחופשיות וגם כאן, משום אי החשש בוחרים כלבים בטריטוריאליות. כלב אשר נמצא קרוב לאדונו, גם בעת שהם רחוקים מביתם, עשוי להתפרץ בטריטוריאליות. עם זאת, בעת שהכלב משוחרר מחגורה הסיכוי להתפרצות קטן יחסית משום מבוכת המגע. אחיזתו בקולר וחגורה אפוא, מונעת ממנו את המבוכה ומעלה את הסיכוי להתפרצות כזו.
חוק ה"הייתי פה לפניך" גם כשהאמור בכלב טריטוריאלי באופיו ואף כשהתנאים לטובתו, התנהגותו בעת שהוא נתקל בדמויות מושפעת גם מגורם "הוותק". אם לדוגמא, בעת שהכלב צועד ברחוב בלווית אדונו הוא נתקל בדמות הניצבת על מקומה, תחושתו היא כשל אורח. הדמות, "על פי דעתו" היא בעלת השטח. לא זה המצב כשהוא ואדונו הם אלה אשר ניצבים במקומם. די בעצירה של שניות ספורות כדי לשנות את תחושת בעלותו על השטח. כך זה בכלבים. בצעירותי, החזקתי בכלבה אשר הדגימה היטב את גישה כלבית זו. כלבה טריטוריאלית באופיה אשר הייתה עלולה אף להשתמש בשיניה. במקרה ובו חבר היה מצטרף אלינו לנסיעה ברכב, מסוכן היה להכניסו למכונית בעת שהכלבה בתוכה. ראשית היה צורך להוציא את הכלבה, אז להושיבו ברכב ורק לבסוף לאפשר לכלבה לחזור למקומה. במצב זה לא גילתה הכלבה בשום מקרה תוקפנות. דמות באזור ריק מדמויותגם כשהכלב מתאפיין בטריטריאליות עזה וגם כאשר התנאים הטריטוריאליים לטובתו, אם מסביבו דמויות רבות, אם אינו ממקד את תשומת לבו בדמות אחת, נחלש חשקו עד שנעלם לחלוטין. לא זה המצב כאשר בסביבה דמות יחידה אשר ממקדת את מלוא תשומת הלב. במצב זה האופי הוא הבסיס להסתערות והתנאים הטריטוריאליים הם הסיבות. חבורת כלביםכאשר כלבים שוהים בחברת כלבים אחרים, כשהם משוחררים וחופשיים ממתח התחרות ביניהם, אם תופיע לפתע דמות, אדם או כלב, עשוייה החבורה כולה להתגרות מהדמות ולהגיב בטריטוריאליות. נדמה כאילו לא רק שישנו ביניהם סיכום בעניין זה, הנוכחות יחדיו עשוייה להחליף תנאים טריטוריאליים מסויימים. כלבים יחדיו עשויים להסתער בטריטוריאליות גם ללא קרבת ביתם ואף ללא קרבת אדונו של אף אחד מהם. אפשרי שהתנהגות זו קיימת בהם גם לחיזוק החברות ביניהם.
דמות הניצוד אין אפשרות שלא להזכיר ברשימה זו את חשיבות התנהגותו של "הפולש" ואת משמעות תנועותיו שלו, עוד בטרם הוגדר כפולש, וגם לאחר שהוגדר ככזה.הכלבים הטריטוריאליים הם מומחים באיתור חשש. הסיפורים על זיעת פחד וריח מסתורי אחר אינם שייכים לכאן. כלבים, ובפרט אלה הטריטוריאליים באופיים, הם מומחים בקריאה של שפת הגוף, גם של בני אדם. אומנם נכון שאין באפשרותם לקבל מבני אדם רמזים מזנב ואוזניים, אף על פי כן, יש להם רמזים לרוב. הם קולטים מיד צעד מהוסס, הם קולטים עצירות, מבטים, צעדים לאחור... הם "יודעים" באיזה רגש מדובר. כיוון שהביטוי הטריטוריאלי הוא נחשק בכלבים, נוטים כלבי הבית שלנו לצאת לחגיגה בכל הזדמנות. יתרה מכך. כלבי בית רבים נוטים "להמציא" לעצמם הזדמנויות, לעיתים הרבה פחות "פולשות" מדוורים. רוכבי אופניים, קטנועים או מכוניות. כאשר מתקיימים תנאים טריטוריאליים, וכאשר מתקרב רוכב אופניים בנסיעה, כיון שהכלב מכיר את תנועתו- ראשית מתקרב, חולף ליד, ואז... כאילו בורח, לאחר רוכבי אופניים אחדים עלול הכלב לפתח אגרסיה לרוכבי אופניים. אגרסיות אלה אינן מסוכנות ועל פי רוב הן דומות יותר למשחק. נשיכות הן נדירות מאוד במצב זה. גם מרדפים אחר מכוניות נובעים מהמקום הזה. |