והנה זה קרה...

היום, יום ב',  1.9.2008. שנת הלימודים נפתחו כסדרם... תודה לך אל יקר..

היום הילדה שלי, היחידה שלי.. הקטנה שלי..

היום התחלנו לצעוד לעבר נתיב חדש בחיים ..

שלום כיתה א'..

להרגיש אחרת בשבילי.. להרגיש אחרת בשבילה..

כל כך מדהים ומרגש לשבת כאן עכשיו להריץ בראש את התמונות מהיום שהיא נולדה..

כל כל קטנה 2.750  ק"ג..

והיום.. כל כך גדולה..

ופתאום .. הנה גם אני צריכה לעצור לרגע ולחשוב ולהבין ולבדוק את דרכי שלי..בהיותי אמא..

לדעת שאינה קטנה עוד ולדעת שבקרוב תהיה עצמאית משרציתי ולראות איך מתבגרת להיות נערה ואישה.. ונדמה כי.. כי אני כאן אשאר כמו עכשיו .. אקפא.. ואני כל כך רוצה לחבק אותה שתמשיך להיות הילדה הקטנה.. ואני כל כך רוצה לדעת ולהאמין שכאמא אני נחשבת לאמא שיודעת להוביל ולהדריך

ולתת [ולחבק ולנשק את זה אני בוודעות יודעת] ולהשריש ערכים ..להעביר ידע... לתת לה את הרגשת המלוכה לעולמי עד..

והיא לי בת יחידה גם אם כולי דמעה על כך.. ואוהבת אני אותה כל כך...

בהצלחה לך ילדה שלי..

מי יתן ויקלו דרכיך בצעידה אל המחר...

בכל צעדייך אל עבר העולם זכרי ודעי כי אני איתך אצעד יד ביד באהבה גדולה..  

אמא.