| קראתי לאחרונה מספר פוסטים אשר פרטו על מיתרי ליבי בנושא הריסה ובנייה חדשה במוקדים בתל אביב, כמה געגועים יש לכולנו לתל אביב של פעם .אומה שלא זוכרת את עברה אין לה עתיד, ולנו כבר יש "נכסים" לא רק במובן היזמי ובממון אלא במובן הערכי והתרבותי. לא כל בניין או חלקה צריכים לייצר כסף לרשות או ליזם פרטי ולא הכל נמדד במונחים של רווחיות יזמית ומינוף כלכלי. ובעצם חשבתי לי מי אחראי למנף את נכסינו הרוחניים, הערכיים והתרבותיים ,מי אחראי לשמר זכרון קולקטיבי של עיר, של דור המקימים .ובחיים מעגלים מצטלבים ואני קוראת את ספרה של שולמית לפיד " חוות העלמות" המספר על תחילת ההתיישבות בארץ ישראל ובאיזה קושי ובכמה אומץ ונחישות "הקימו לנו" לכולנו עיר עברית ומדינה. ואני ואתם שייכים לדור שקיבל הכל במתנה וכמובן מאליו, שיש לנו זהות ושייכות ואנו אזרחים שיש לנו את "החופש לבחור". החופש לבחור ולבקש וגם לדרוש שלא ישמידו את המירקם האורבני הייחודי של תל אביב, ושיאתרו ויכירו בחשיבות מבנים , גינות, פסאג'ים, כיכרות, קיוסקים ... "ושיד" רגישה ואחראית תופקד על שימור הזיכרונות וההיסטוריה של כולנו ולא רק יד חומסת וחמדנית המחשבת רק מינוף וממון ורווח כספי. ראיון עם שמעון פרס בלשכתו בבית אמות משפט, על כמה העדפות תל אביביות אורבניות שלו. מראיינת: נעמי אלון (C) מהו תל אביבי בעיניי: "תל אביבי זה אדם שנקרע לגזרים בין הקבוע לבין המשתנה, תל אביב זה מאבק בלתי פוסק עם פיתויים".תקנה עירונית חסרה: "לא חסרה תקנה, חסרה תרבות. לא מאמין שניתן לשנות דברים על ידי תקנות". מה באישיות שלי הוא תל-אביבי: "תחושת החופש".מה היא תל אביב בעיניי: "תל אביב זו ממלכת הבנייה העברית הראשונה, והארכיטקטורה היא התחרות מתמדת של האופי שהולך ומתגבש יחד עם הצורך להביע את החדש. הייתי רוצה לראות את העיר משקיעה יותר באסתטיקה, בשקט, בהפנמה, אבל אני אוהב את תל אביב מאוד". ושבמאבק הבלתי פוסק עם הפיתויים יכריעו השיקולים הערכיים והתרבותיים, שיבינו שהעוצמה נמצאת ביחסי הגומלין בין ישן לחדש, בין הטבע בעיר לשטחים הבנויים ועל בסיס היסטורי נוכל כולנו להתקדם עם רוח הזמן. |