כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    nomen omen

    השם (nomen) הוא הגורל (omen) - קובעת הלטינית

    כמו למילה, לשם כוח יצירה המתווה גורלות וקובע מהויות, ובכך מעצב את העתיד

    והשם גל - עולה יורד, שוצף ורוגע - מסביר את כל הבלגן

    © כל הזכויות שמורות לגל וייס. כל הכתוב נוצר על ידי ושייך לי, אלא אם כן צוין אחרת.

    ו.. אני מעונינת בבקורות אמיתיות, בהערות נוקבות, בדברים שיוכלו לשפר את כתיבתי ולא רק בתשבחות המנומסות שמאד נעימות לי - מודה
    ותודה

    ארכיון

    באדם המשוכפל סאראמאגו מאניש את פחד ההיטמעות

    20 תגובות   יום שני, 1/9/08, 12:54

    לכבוד צאתו של הספר החדש של ז'וזה סאראמאגו בעברית - מוות לסירוגין, נתקלתי ברשימה של אריאנה מלמד על האדם המשוכפל שטרם הספיקותי

    .

    הנה תקציר חופשי של דבריה, לי זה עשה חשק

    .

    אריאנה מציעה לקרוא את האדם המשוכפל (O Homem Duplicado) בשלוש דרכים:

    -  בפני עצמו בגלל העוצמות הטרגי-קומיות והיופי.

    -  כנדבך בפרוייקט האלגוריות המודרניות על מהות הזהות ("שנת מותו של ריקרדו ריש", "על העיוורון", "כל השמות" ו"המערה").

    -  כחלק ממסע קריאה הכולל: 

    בן המלך והעני, אורה הכפולה, שלמה המלך ושלמי הסנדלר, שני קוני למל, אינני שטילר (איש שזהות זרה נכפית עליו ולבסוף הוא לובש אותה, קראתי אותו בגיל 13 ואיני זוכרת הרבה מלבד תדהמה), וגם.. יהי שמי גנטנביין. (אריאנה מציעה להתיחס לטרגיות שהחיים המודרניים כופים על גיבוריו של מקס פריש, מאז "הומו פאבר").

    לדעתה נחוץ גם "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני" של ולטר בנימין.

    .

    הסיפור פשוט, מורה להיסטוריה מגלה במקרה בסרט וידאו שחקן משנה שדמותו, קומתו, קולו, צלקותיו, שומותיו וחיוכו - זהים לשלו.

    הספר מתמודד עם שאלת הזהות שמלווה אותנו מקדם. פענוח הגנום האנושי מוכיח שייחודנו נובע מקומפוזיצית אבני היסוד הגופניות בלי להסביר את הנפש היחידאית. אז מי ה'אני' שהגיבור מכיר? וכיצד הוא משתנה במפגש מקרי עם דמותו הנגלית בווידאו, ששמו אחר? ואולי גם שם זה בדוי, הרי הוא שחקן, שמופיע פעם כמפקח משטרה ובפעמים אחרות כקרופייה, שוער במועדון לילה, אמרגן, פקיד קבלה במלון?

    ומהי הזהות החמקמקה של שחקן מחוץ למסך? האם היא קיימת?

    ומה יקרה במפגש ביניהם?

    סאראמאגו משחק במיתוס עתיק ומפתל עלילה שמחייבת קריאה חדשה ומצמררת. כל הפתרונות האפשריים למצבו הבלתי אפשרי של הגיבור מתגמדים לעומת הפתרון של סאראמאגו, שאריאנה מעידה שהוא גאוני בפשטותו ולא קיים בתולדות הסיפורים על אנשים שזהותם הושאלה לאחרים או שחיו חיים של אחרים.

    העלילה משמשת בסיס לרומן רעיונות במונולוג יודע כל, המהרהר על האופן בו שינה הקולנוע את תפיסת ההיסטוריה ואפילו את תפיסת הזמן. בהתכתבותו עם הטקסטים של ולטר בנימין, סאראמאגו לא מחוייב ללשון הפואטית, למיסטיות או לתחושת הטרגדיה של בנימין. עם זאת, בקריאת הספר כאלגוריה אין מילוט מסוף התיזות על אודות ההיסטוריה של בנימין ומנבואתו שהאנושות תשמיד את עצמה (כערך אסתטי). 

    סרמאגו מהרהר על התפתחות הלשון ועל גורל המלים מיצירתן ועד שהמרחק בינן למה שהן מסמנות הפך בלתי נסבל בגלל שימוש יתר. הוא מציג תפיסה פסיכולוגית ראקציונרית, שמחלקת בני אדם לטיפוסים, תפיסה שנכונה למספרי סיפורים שיכולים לברוא את "זעמם של האנשים המאופקים", לעומת הפסיכולוגיה הפרוידיאנית שהסבריה האוניברסליים על הנפש מאיינים שאלות זהות אישית (ולכן אינה מתאימה לספרות).

    .

    הממתקים האינטלקטואליים שמפוזרים בטקסט גורמים לחייך עד לסוף, בו נמחק החיוך, היא מבטיחה ומסכמת שהאדם המשוכפל הוא סיפור מופת עם אוסף תיזות קטנות, רומן שמאניש את הפחד מהיטמעות בהמון, שנוגע ברגשות כמוסים ובפנטזיה על חיים אחרים בעור אחר. בעידן השעתוק הטכני, היצירה האותנטית היחידה שנותרה היא ספר, והקריאה המפרשת ומפענחת שיוצאת למסע היא חלק מהיצירה. 

     .

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/9/08 00:25:

      צטט: מיכל* 2008-09-03 19:22:37

      מבחינתי, כל מה שאפשר לומר על האופי האנושי כשהחוקים אובדים, והכאוס חוגג נאמר ב"בעל זבוב" המופתי.

      למה צריך להגיד את זה שוב? מה מחדש הספר הזה?

       

       

      אני מודה שקראתי את התגובה הזו כבר לפני כמה ימים ונאלמתי דום.

      את מחפשת יעילות בספרות?

      "להגיד את זה שוב" "מה מחדש הספר"

      תגובה כל כך משונה. לא יכול להיות שאת רצינית.

        5/9/08 01:58:
      אכן סופר שנוי במחלוקת אבל אני מתייחס יותר לכתיבה שלו
        4/9/08 15:02:
      קבלתי היום בפעם המיליון ואחת מייל שמסתובב כבר די הרבה שנים, מצגת עם שתי שאלות:

      .

      אם הייתם מכירים אישה בהריון, חולת סיפיליס, אם  ל-8 ילדים, מתוכם 3 חירשים, 2 עיוורים, ו-1 עם פיגור שכלי... הייתם ממליצים לה לבצע הפלה?

      אם תשובתך היא "כן"... כרגע רצחת את בטהובן.

       

      .

      עומדים לבחור מנהיג עולם ויש לך את האפשרות להצביע בעדו. יש 3 מועמדים, בהמשך תקבל בקצרה כמה נתונים על חיי כל אחד מהם:

      מועמד 1 - יצר קשרים עם פוליטיקאים מושחתים. מתייעץ עם אסטרולוגים. ידוע שהיו לו 2 מאהבות. מעשן ושותה בין 8 ל-10 כוסות מרטיני ליום.

      .

      מועמד 2 - פוטר פעמיים ממקומות עבודה. ישן עד הצהריים. צרך אופיום  בתקופת האוניברסיטה וכל לילה שותה בקבוק ויסקי.

      .

      מועמד 3 - גיבור מלחמה, צמחוני, לא מעשן ומדי פעם שותה בירה. לא ידוע אם היו לו אי פעם קשרים מחוץ לנשואים 

       .

       מועמד מס' 1 הוא: פרנקלין רוזוולט

      מועמד מס' 2 הוא: ווינסטון צ'רצ'יל.

      מועמד מס' 3 הוא: אדולף היטלר.

      והמסקנה המתבקשת .. בחיים כדאי שנחשוב לפני שנשפוט. .

        3/9/08 19:22:

      מבחינתי, כל מה שאפשר לומר על האופי האנושי כשהחוקים אובדים, והכאוס חוגג נאמר ב"בעל זבוב" המופתי.

      למה צריך להגיד את זה שוב? מה מחדש הספר הזה?

        3/9/08 16:49:


      אני מאוד אהבתי את על העיוורון

      את הספר הזה קצת פחות.

      ואת הפוסט שלך, מאוד

      למרות שלא ניתן לקרוא את הספר בשלוש דרכים, אלא בדרך אחת ובפעם אחת.

      תודה

       

      גיל

        2/9/08 15:31:

      צטט: samuel423 2008-09-02 14:15:38


      סופר מצויין, אגו ענק, איש קטן.

       

       


      "אם אגו היה כסף ...כולנו היינו מליונרים "....

      :)

        2/9/08 14:15:

      סופר מצויין, אגו ענק, איש קטן.
        2/9/08 13:17:

      פתאום התמונה שלי.. זו הקטנה שאמורה להופיע כאן ליד דברי נעלמה, הפכתי דמות אפורה אנונימית.. זה רמז כלשהו? קשור לעל העיוורון?

      הבאגים פה הולכים ומתעלים על עצמם

        2/9/08 13:08:


      זה מלכתחילה נשמע סרט גרוע שחבל ללכת אליו, עצם הניסיון להעביר אלגוריה מורכבת כזו למסך היא בעייתית וקשה. אולי אם היה עושה את זה איזה במאי אירופאי מענין.. אבל הוליווד, לא לא

      והנה מה ששניצר כתב אחרי הצפייה בו בפסטיבל קאן:

       

      לא זו בלבד שעלילת הסרט עוסקת בנושאים בלתי נעימים בעליל - מחלה, עינויים, אונס, רעב - הרי שרמתו של הסרט יש בה כדי לחזק את אלמנט העינוי העובר כחוט השני בסיפור. .. הבמאי יליד ברזיל פרננדו מיירלס ניסה לעשות את הבלתי אפשרי, ולהעביר רומן זה לבד. ניסה ונכשל בגדול.
      כל כך רע הוא "על העיוורון", עד כי דומה שאפילו סרט הפתיחה של הפסטיבל לפני שנתיים - היה זה "צופן דה וינצ'י" המגוחך - עלה ברמתו על זה שהוקרן אמש. ... מיירלס, מי שביים בעבר את "עיר האלוהים" ואת "הגנן המסור", החל את הקריירה שלו כבמאי של סרטוני פרסומת. הייסורים האיומים, אך הדקורטיביים כל כך, שעוברים גיבורי "על העיוורון", רק מזכירים את עברו של הבמאי.

      ג'וליאן מור מנהיגה צוות שחקנים שכולל את מרק רפאלו, גאל גרסיה ברנל ודני גלובר, וכולם כולם גרועים כמו הסרט עצמו.

        2/9/08 11:28:

      תודה גל על הארת העינים.

      בתי (גל) קראה את על הפיקחון, פעמיים ואמרה שבפעם הראשונה זה היה קשה לקריאה.

      יהיה גם מעניין לראות את הסרט החדש "על העוורון" שנעשה בעקבות הספר, למרות שהקדימון בקולנוע נראה לי קצת הוליוודי מדי.

       

      צטט: אחר40 2008-09-01 23:06:48

      צטט: המלך שטותשנחהמון 2008-09-01 20:33:21


      לפני בערך 4-5 שנים רציתי מאד לקרוא את על העיוורון ואז סאראמאגו אמר משהו על ישראל ונאצים ולא הצחלתי לנקות את האויר לקריאה חשבתי כמה פעמים לנסות שוב- הספר על המדף.

      אולי זה יהיה הטריגר.

       

      תודה על הסיכום- נשמע מאד מעניין

       על ישראל ומעשי הנאצים באושוויץ אמר

      "זה אותו הדבר גם אם מתחשבים בהבדלי הזמן והמקום".

      אני חושב שסבא שלי היה חולק על דבריו ....

       

      אני דווקא קראתיאת "על העיוורן" אבל "דברי ימי המינזר " טוב יותר  ,

       אותה התבטאות דיי אומללה הזכירה לי משהו שכבר ידעתי מתחום הקולנוע  שאמנים גדולים/אנשים מפורסמים

       לא מעט פעמים, הם אנשים קטנים מאוד .

       

       

       

       

      וואגנר הוא המלחין האהוב עלי- (וממש לא כהתרסה מזמן אני לא עושה דווקא). הכמויות האדירות של היופי שהוא מצליח לתפוס ברישתו מדהימות- ממש מדיום שיופי עובר דרכו.

       כנראה שיופי וכיעור עשויים מאותם חומרים.

       זה גם נוח לראות באל את המקור ליופי ובאדם את המקור לרוע. 

        1/9/08 23:06:

      צטט: המלך שטותשנחהמון 2008-09-01 20:33:21


      לפני בערך 4-5 שנים רציתי מאד לקרוא את על העיוורון ואז סאראמאגו אמר משהו על ישראל ונאצים ולא הצחלתי לנקות את האויר לקריאה חשבתי כמה פעמים לנסות שוב- הספר על המדף.

      אולי זה יהיה הטריגר.

       

      תודה על הסיכום- נשמע מאד מעניין

       על ישראל ומעשי הנאצים באושוויץ אמר

      "זה אותו הדבר גם אם מתחשבים בהבדלי הזמן והמקום".

      אני חושב שסבא שלי היה חולק על דבריו ....

       

      אני דווקא קראתיאת "על העיוורן" אבל "דברי ימי המינזר " טוב יותר  ,

       אותה התבטאות דיי אומללה הזכירה לי משהו שכבר ידעתי מתחום הקולנוע  שאמנים גדולים/אנשים מפורסמים

       לא מעט פעמים, הם אנשים קטנים מאוד .

       

       

        1/9/08 21:07:


      הוא די לא אהוד גם בפורטוגל בגלל דעותיו, מסתבר

      בכתבה בניו יורק טיימס נכתב..

      לעומת ההתרגשות החובקת-עולם שמעורר כושר-ההמצאה העצום שלו ככותב, קנה לו סאראמאגו מוניטין מפוקפק כאישיות פוליטית, ויחסיו עם פורטוגל, מולדתו, אמביוולנטיים. במדינה הקטנה, בת עשרה מיליון תושבים, אומנם נמכרו שני מיליון עותקים של ספריו, אך סאראמאגו נתפס בה כאדם "ארוגנטי" ו"לא סימפטי".

      מאז 1992 מתגורר סאראמאגו באיים הקנריים הספרדיים, בגלות סימבולית, בעקבות החלטת ממשלת פורטוגל, תחת לחצה של הכנסייה הקתולית למנוע את הגשת 'הבשורה על-פי ישו' כמועמד לפרס אירופה לספרות. אבל הוא מחזיק דירה גם בליסבון.

      הסופרת פרננדה אברשטאט שביקרה אותו מדווחת: "מרבית התשובות שלו החלו במלים 'לא, זה לא נכון...', והידרדרו במהירות להרצאות על תנאי העבודה בסין, או על האופן שבו ברית-המועצות לשעבר היתה למעשה כלכלה קפיטליסטית 'במסווה'... הנימה שלו היתה יבשה, מקצועית: היה נדמה שהוא יכול להמשיך לדבר כך במשך יום או יומיים, ללא בדל חיוך".
      והסיום

      האם ספרות יכולה להפוך את העולם למקום טוב יותר? "רומאן אולי יכול להשפיע באופן זמני על הקורא", משיב סאראמאגו, "אבל לא מעבר לכך. אני כותב כמיטב יכולתי, אבל כשהקוראים שלי אומרים 'הספר שלך שינה את חיי', אני לא מאמין בזה. אולי כמו החלטות של ראש-השנה – למשך שבוע אתה מנסה להיות טוב, ואחר-כך אתה שוכח".

       

      הוא כנראה מן קוץ כזה, אבל יוצר גדול

       


      לפני בערך 4-5 שנים רציתי מאד לקרוא את על העיוורון ואז סאראמאגו אמר משהו על ישראל ונאצים ולא הצחלתי לנקות את האויר לקריאה חשבתי כמה פעמים לנסות שוב- הספר על המדף.

      אולי זה יהיה הטריגר.

       

      תודה על הסיכום- נשמע מאד מעניין

        1/9/08 15:19:


      על העיוורון מאד אהוב גם עלי

       

        1/9/08 14:25:


      כוכב כי סאראמאגו עילוי

      אף על פי שלא ממש אהבתי את האדם המשוכפל

      אבל הוקסמתי מעל העיוורון

      ומצפה לספר החדש

      תודה על הסקירה