כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    "זוהי קריאת מצוקה, עבור" (פרויקט שש שעות, פרק 11)

    0 תגובות   יום שבת, 23/6/07, 05:22

    7:40 תל אביב.

    בניגוד למה שחושבים, הטלפון האדום, שנמתח בין ממשלות ומשטרים שונים, לא באמת צבוע באדום.

     

    ראש הממשלה שישב במכרז החדר המבוטן החזיק את השפופרת השחורה, "טאנק יו סיר, ווי וויל סטאיי קונקטד... גודביי פור נאו". עוד לפני שהספיק להניח את השפופרת במקומה, הוא הושיט את ידו השמאלית, והניף את אגודלו כלפי מעלה.

     

    "רשאי" קרא הרמטכ"ל בשפופרת הטלפון, "רשאי" קרא מפקד חיל האוויר מצידו השני של הקו לעבר מי שישב לידו. מפקד הבור הנוכחי בחיל האוויר סימן לחיילת להקליד את מספר מילים על מסך המחשב. וכולם התבוננו במסכים.

     

     

     

    7:40 סוריה

    "הינה הם מגיעים".

     

    שתי מסחריות עשו את דרכן בכביש הישר והמשובש דרומה לעבר השדה. "עוד לא" לחש בוסי לחייליו שכמעט יצאו מהשיחים. והמתין לוודא שהכוח של אשרף הוא זה שהביא את הרכבים הללו.

     

    כהרכבים התקרבו, הצליח בוסי לזהות במשקפתו מטפחת לבנה נקשרה למראה השמאלית של הרכב הראשון. הוא חייך בסיפוק ונעמד במקומו, לבוש מכנס עבודה וחולצה מכופתרת ספוגת זיעה. הרכבים הגיעו עד עליו. והנהג, אשרף, חייך אליו ולא אמר מילה. בוסי פתח את הדלת של המסחרית האחורית, והכניס את שאר הכוח לתוכו. מיד כשהאחרון עלה, הרכבים החלו בנסיעה.

     

    "קח מרחק... לפחות 300 מטרים מהם".

     

    "הכול עבר חלק?" הוא שאל את החייל שישב מאחורי ההגה של המסחרית שלו. "ניראה לי המפקד" הוא השיב. "מזתומרת ניראה לי?". "ברכב של אשרף יש לנו אזרח מאחורה". "איך זה קרה?". החייל השיב "את הטרנזיט הזאת לא היה בעיה לפרוץ, כשפרצנו את זאת שמולנו קלט אותנו האזרח הזה... זה היה או לקחת אותו או...להוריד אותו...". בוסי העביר נושא: "ומה עם כוח הסימון?". "גדי ויונס תודרכו, הוא יפרוק אותם בדרך על הציר, ואנחנו נאסוף אותם...".

    השיירה התחילה להתקדם לעבר המחסום, ואשרף החל קצת להגדיל את המרחק בין הרכבים. פרצופיהם של הלוחמים, נטולי המיגון, הנשק הכבד והציוד המגן, נוסעים באור יום במערב סוריה כבר לא היו מלאות בטחון כליל אמש. חוסר הביטחון הקולקטיבי של היושבים בתוך רכב הפח המקרטע הוליד שתיקה שהופרה רק על ידי רעש מנוע הדיזל המצקצק. בוסי הציץ במראת הנהג ואמר "חבר'ה, סופסוף אתם נוסעים הביתה כמו בני אדם על אזרחי עם רכב פרטי ולכם יש פרצופים כאילו אתם יוצאים לניווט בודדים בהרי אילת...." בוסי קרץ, והצליח לגלות כמה חיוכים שעלו על שפתותיהם של חיילים. "טוב, תקשיבו: אנחנו עוד 40 דקות נגיע למחסום. ואז כמו שתכננו, הרכב שלפנינו עובר חלק, אנחנו אוספים את יונס וגדי מנקודת סימון המטרה מחכים לנפילה, ושועטים קדימה. אין יותר מידי חוכמות, רק ערנות, אקדחים מוכני לפעולה למי שיש. והביתה".

     

     

     

    08:05 לשכת רל"ש אמ"ץ

    "מיקה? איפה ראובן?" שאל רועי את פקידת הלשכה שלו. "אין לי מושג, חשבתי שהוא איתך!, אתה לא מבין מה הולך פה, משבע בבוקר כל העולם מחפש אותו, ואותך... התקשרתי אליך בלי סוף, ואתה לא זמין, ראובן לא זמין,בסוף אמרו לי להגיד שהרמטכ"ל רוצה שהרח"ט להגיע לזירה המרכזית..."

     

    רועי הסתכל בשעונו ובמכשיר הנייד הריק שלו והשיב "זה לא מתאים לראובן בכלל.... נגמרה לי הסוללה... תביאי את שלך". הוא החליף את הסוללות במכשיר ומסר לה את הריקה, והלך לפסוע לעבר הזירה המרכזית. הוא פסע לחדר וראה את ממלא המקום של ראש אמ"ץ יושב על הכורסא במבט מנומנם. "מה קורה עמוס?" הוא הסב את תשומת ליבו של תת-אלוף עמוס.

     

    "סוכר... מה אני אגיד לך... " הוא פתח בציניות המאפיינת אותו ,"אני תפסתי קצת שינה... העירו אותי פתאום, מסתבר שראובן נעלם, אני פה מחליף אותו, לפני 4 דקות בבוקר פתחנו את מלחמת העולם השלישית, אתה יודע... כרגיל. איך הייתה החופשה שלך?"

     

    רועי אהב את ההגזמות של רח"ט מבצעים וענה "נו...למה אתה רע? בסה"כ נגמרה לי הסוללה, וראובן היה אמור להיות פה... אני הלכתי לטפל במשהו שהוא אמר לי... מה כבר קרה?". הוא הפעיל את המכשיר הנייד והמתין שהוא יתחבר לרשת הצה"לית.

     

    "חיל האוויר פירק הרגע סטוק של טילים על שגרירות איראן בבירות, כנראה שהורדנו את ראש הפרלמנט של לבנון, איזה קודקוד פרסי ממשמרות המהפכה, ואולי גם את נסראללה ואת היימן אל זוהירי".


    רועי פער את עיניו ואמר "מה?! 5 ציפורים כאלה שמנות במכה אחת? מח"א (מפקד חיל האוויר) מילא טופס ווינר היום בבוקר?"

     

    עמוס, אדם מבוגר, שמנמן, ציני להחריד וקר מזג ידע אייש את תפקיד ראש חטיבת המבצעים זה זמן רב, והכיר את הניהול של האגף, ושל התהליכים בצבא טוב יותר מרוב האנשים שמעליו ומתחתיו. עמוס, רק התלהב מהספקנות של רועי והוסיף: "עזוב... עזוב.. לא יודע מה מו מי... זה לא מידע שאני ראיתי במבזקים של אמ"ן, ולא ברור לי מה עושים חיזבלונים שיעים ואל-קעידה סונים ביחד באותו החדר. ממש לא מסתדר לי...אבל בוא נחכה לראות איזה ציפורים הורדנו עם המכה הזו...יש לי הרגשה שזה שוב פעם כמו שהיה בקיץ שעבר, 20 טון חומר נפץ על כלום..."

    "ומה בינתיים?" רועי שאל. והרח"ט הוסיף "היה איזה אירוע טרור של ערבים ישראלים על כביש החוף, אבל את התיק הזה הפילו על המשטרה... בינתיים הרמטכ"ל מראש קיבל אישור לגייס עוד 2 אוגדות מלבד 36 שמתבחבשת לה ברמת הגולן... והוא יקבל אישור לעוד 2 אחרי ישיבת קבינט... אבל בשביל לטפל בתיק הזה צריך למצוא את ראובן..."

     

    רועי החל לחטט תוך כדי שיחה בהודעות הטקסט בנייד שלו. ובין 40 ההודעות הוא ראה הודעה מהטלפון של ראש אמ"ץ משש ארבעים ושמונה בבוקר: "תגיע לחדר המגורים שלי, מהר.". ראש אמ"ץ בחיים לא שולח הודעות טקסט, לא רק לרל"ש שלו. אלא לאף אחד, הוא לא מדור הס.מ.סים. "ניראה לי שאני יודע איפה הוא..." רועי אמר לעמוס ויצא בהליכה מהירה מהחדר... "תגיד לו, לאלוף הזה, שידבר איתי דחוף..." קינח עמוס.

     

    רועי הגיע לחדר המגורים של האלוף, שנמצא לא רחוק מלשכתו ודפק על הדלת. "אני מצטער, נגמרה לי הסוללה, יש לנו בלגן שחבל על הזמן בצפון, כל העולם מחפש אותך... האלוף?... ראובן?". משלא נענה הוא שיער שהאלוף פשוט נדרם בחדרו ופתח את דלת חדר המגורים. ריח חריף של סיגריות ושתן עלה מהחדר.


    האלוף שכב על צידו על הרצפה, כוס מנופצת לידו, כשעיניו פקוחות ובוהות בחלל ללא תנועה, נושם בכבדות. רועי התכופף אליו, וניסה לדובב אותו... אבל זה לא עזר. המאפרה גדושת הבדלי המכובים, קופסת כדורי הרגעה חצי ריקה והכוס המנופצת הבהירו לרועי את חומרת הבעיה. ראש אמ"ץ, הבוס שלו, עובר ברגעים אלו התמוטטות עצבים קשה. רועי חייג ממכשירו אל עמוס ואמר "תגיע בהול, רק אתה לחדר של ראובן... כשתגיע תבין...".

     

    תוך דקה עמוס דפק על הדלת ואמר "ראובן?... רועי?" רועי צעק לו שיכנס כבר. עומס שפתח את הדלק הופתע לראות את המפקד שלו שרוע על הרצפה, בתוך שלולית השתן של עצמו, מוחזק על ידי הרל"ש שלו, שנואש מלנסות להחזירו להכרה בסביבה".

     

    "עמוס... הוא לא מגיב לכלום, ניראה לי שהוא קרס לגמרי, הוא ערני אבל לא מגיב לכלום... מה עושים?". "תישאר איתו, אני שולח אנשים לטפל בזה, ואני צריך אותך מיד אחרי זה אצלי בזירה".

     

    אחרי 10 דקות, נכנסו לחדר רופאה צבאית מתנשפת, עם 4 חיילים, וציוד רפואי, "המפקד שלך קורא לך, הוא הסביר לנו את הבעיה.. אנחנו נמשיך מכאן... ". "רועי הביט מבט נוסף באיש הברזל שהתמוטט לנגד עיניו ואמר לקצינה "את יודעת מי זה ומה זה יעשה פה לאנשים שתסתובבו איתו על אלונקה במסדרון?". היא השיבה "אל תדאג, אף אחד לא יידע שזה הוא...".

    רועי שבקושי הספיק להתאושש מהאירוע פסע לזירה המרכזית שמוקמה לא הרחק משם וניגש לרח"ט שהיה עסוק בתדרוך של כל ראשי הענפים, המדורים, והזירות באגף המבצעים והקשיב למה שנשמע כמו משפטי סיכום ".. ולכן אני מסביר שוב, מהרגע, הכול עובר דרכי, בלי שאלות יותר מידי. חברים, יש לנו גיוס של שתי אוגדות, עדכון הפקודות לפצ"ן, להציג את המענה שלנו לתרחיש ההתחממות בסוריה, ודו"ח יומי לעוד שלוש שעות. קדימה לעבודה". כשכל הקצינים התפזרו, עמוס ניגש לרועי והלך איתו לכוח צדדי באולם הגדול, הוא סילק משם סמל מבצעים ואמר: "אני מאמין שאסתי לקחה את ראובן כבר לאיכילוב, זה קורה... אתה ניראה קצת מעורער, אני צריך אותך מפוקס איתי, נדפקו לנו קצת הסבבים, אבל מייד כשאני מסיים את השיחה איתך אני מרים טלפון לרמטכ"ל ומעדכן אותו על ראובן... הוא בטח יביא לפה איזה אלוף ונחזור מהר מאוד ליציבות באגף... אתה צריך להבין שזה קורה לטובים ביותר. גם לרבין בששת הימים זה קרה, והוא יצא מזה.... "

     

    רועי השיב לו בטון מיואש ועייף "אני מקווה מאוד שרבין לא התמוטט כשהייתה לו יחידה שלמה תקועה בסוריה שאף אחד לא ידע עליה מלבדו..."

     

    עמוס התיישב במקום ומשך את רועי אליו בשרוול. "מה?!?" הוא לחש. "תעדכן אותי עכשיו ומיד!".

     

    רועי סיפר את כל ההתגלגלות של המבצע השגרתי שהפך להיות הרפתקה סודית שאף אחד בצבא לא ידע עליה. הוא הסביר שראובן היה בטוח שהוא יחזיר את כולם הביתה בשלום ואת הדין הוא ייתן, אם בכלל, רק בשלב התחקירים. כשהעסק התחיל להשתבש כשהם בפנים, ראובן התחיל לאבד את זה, תחושת האחריות כנראה אכלה אותו מבפנים. רועי סיכם את הסיפור ב".... כרגע יש לנו 15 לוחמים בפנים שצריכים לקבל סיוע באש על מטרה שמסכנת את החזרה שלהם, יש לנו את החילוץ שלהם עם מסוקי בלקהוק באיזור קצרין. ואין לי עדיין אישור אלוף למטרה הזו שהם ביקשו...ואין סיכוי שזה יקרה בקרוב"

     

    עמוס ענה לו "אני לא מאמין... ואתה מספר לי את זה שנייה אחרי שמודיעים לי שהצבא הסורי נכנס למערכי מגננה בגלל החיסול שלנו בלבנון. אתה יודע מה זה יהיה לתקוע שם טיל עכשיו?... ". הוא קם והסתובב לעבר קצינת קשר שישבה במקום אחר באולם וצעק: "את! מהקשר! אני צריך את הרמטכ"ל! עכשיו!".

     

     

     

     

    08:20 בקרבת מחסום בט"ש של חטיבת הקו הסורית באום באתינא.
    המרחק בין הרכבים היה כבר יותר משני קילומטרים, הרכב של בוסי עמד, ובתוכו שלושה אנשים עם משקפות.

     

    "הוא מתקרב למחסום.... אתה רואה את המחסום?" אומר החייל שמאחורי ההגה לבוסי. "אני רואה" השיב, "הם מסמנים?" הוא שאל את היושבים במושב האחורי. "כן המפקד... אני רואה אותם מסמנים" קרא אחת הקצינים הזוטרים שהביט על גדי ויונס שכיוונו מתקן לייזר שמסמן לכלי התקיפה, מי שזה לא יהיה, איפה בידוק לפגוע".

     

    "זה לוקח יותר מידי זמן..." בוסי מלמל בקול מבלי שהתכוון. הרכב של בוסי נסע יותר מידי לאט יותר מידי קרוב למחסום. "זה לוקח יותר מידי זמן" בוסי אמר שוב לעצמו.

     

    לפתע אחד מחיילי הקו הסורים קרא וסימן לרכב להגיע.

     

    "שיט שיט שיט" אמר החייל, "הם קוראים לו להיכנס לבדיקה, איפה הטיל המזדיין הזה המפקד?!". בוסי לא ציפה שגם את השמדת היעד הזה שהוא ביקש הוא לא יקבל. "תכניסו את גדי ויונס לאותו, ותפתחו לי קשר ירוק על תדר חירום פיקוד!" הוא קרא בקול לחיילים שלו. "עכשיו!". "אבל מה עם הטיל?!" שאלו שני המסמנים שסירבו להרפות מהדק סמן הלייזר". "תעופו לרכב עכשיו!" הוא קרא, והם צייתו. אחרי מספר שניות דלת ההזזה נסגרה. הוא תפס את מכשיר הקשר הירוק, החשוף, זה שכולם יכולים לקלוט אותו, כולל הסורים, ולחץ על כפתור השידור: "כאן קודקוד מעופף קורא במעופף, זוהי שבירת דממת אלחוט, מי שומע?". ושחרר. דממה שררה בתדר. "בוסי, משהו לא ניראה לי אצל אשרף", אמר לו הנהג שאחז במשקפת.. "אשרף יצא מהרכב לדבר עם החייל במחסום...". בוסי קרא שוב בקשר "כאן קודקוד מעופף קורא במעופף, זוהי קריאת מצוקה, מי שומע?". הדממה נשמרה.

     

    לפתע החלו להישמע צלילי יריות מרוחקים. אשרף שלף את אקדחו והחל לירות על החיל שמולו, והחייל שבתצפית, גם הוא הבין, שרק הוא יוציא את עצמו מהמחסום הזה אם בכלל. רימון הושלך, למבנה שבמחסום, והחיילים של אשרף החלו לפרוק מהרכב. לפתע חיילים סורים נוספים, החלו לצאת ממבנים נוספים ולהשיב באש על הכוח של אשרף שעמד באזור נחות. הרכב החל לחטוף פגיעות ממקלעים שונים שהיו שם. אשרף הספיק להיכנס לתוך המבנה, בשאיפה לעלות אל מגדל השמירה במחסום.

     

    "סע! סע! סע כבר!" צעק בוסי על הנהג ושלף את האקדח שהותיר עליו. אחריו עשו גם החיילים. "כולם לפתוח חלונות ודלתות, מורידים כל מה שזז, ואתה..." הוא אמר לנהג "...אתה לא עוזב את הגז, זה שטח השמדה, כל שנייה שאנחנו שם זה פחות חייל". ככל שהתקרבו למחסום ראו בבירור את חבריהם מהרכב הראשון שוכבים פצועים והרוגים, כך גם חיילים סורים. קולות הירי נמשכו, והדי רימונים, אשרף מפלס להם את הדרך עד כמה שהיו יכול. כשהתקרבו למחסום, הצליח בוסי לראות את אשרף מכוסה בדם מחזיק במקלע סובייטי שמוקם במדגל, מנסה לירות ולרתק באש את היציאה מהמבנה ששהו בו חלק מהחיילים הסורים. "תעופו מפה! אין לי עוד הרבה תחמושת! תיכף מגיעים לפה הסיורים שלהם!" הוא צרח מהמגדל לבוסי. "תעופו כבר! אין זמן!" הוא צרח ושחרר צרור נוסף לעבר המבנה... שני חיילים הספיקו לגרור חייל פצוע מהכוח של בוסי ששכב לידם, ובוסי אמר לנהג שלו " בוא נעוף מפה, תיקח פה שמאלה".

     

    הם הצליחו לשמוע את הסירנות שהופעלו במחסום ההוא, וגם את הירי של אשרף שפסק ברגע. "מה שלום הפצוע?" בוסי שאל. "הוא בסדר, פגיעה בירך, דימום לא פשוט, ופגיעה קלה בכף היד." מישהו ענה לו. "עוד 5 דקות. עוד 5 דקות נסיעה ואנחנו על הגדר" הוא קרא ללוחמים שלו וחזר לעיין במפה כשהוא מוציא את ראשו מהחלון. לפתע הוא החל לשמוע קריאה חוזרת חלשה מהמכשיר הירוק "קודקוד מעופף כאן ריבוע מעופף! קודקוד מעופף כאן ריבוע מעופף בשלך!...". הוא תפס במהירות את השפופרת וצעק "כאן קודקוד מעופף, בלי קודים עכשיו בקשר, זוהי קריאה מצוקה, אני בדרך לעין זיוון עובר שם את הגדר, עוד 5 דקות, איך אתם יכולים לעזור לי?". "קודקוד מעופף כאן ריבוע מעופף, אנחנו בדרך לשם מוסכים, עוד 2 דקות באזור, מה מצבכם?". "אנחנו על אזרחי, רכב מסחרי לבן, יש לנו פצוע בינוני... חותכים את הגדר בעין זיוון באזור קו דיווח 584.... שלא יירו עלינו מהצד שלנו אתה שומע אותי?". "כאן ריבוע, רות".

     

    חלפו עוד 3 דקות, ובוסי אמר לנהג "זהו, פה. כולם לפרוק מהרכב... היינו פה" אחד ה'מקררים' לקח על גבו את הפצוע, והם כמעט רצו על עבר הגדר שהלכה והתקרבה ממערב. הדף מדחפי המסוקים הלך והתחזק, עד שניתן היה לראות את זוג מסוקי הבלאק הוק מרחף בקרבתם.

     

    צרורות של ירי נורו בקרבתם, הכוח של בוסי השתטח באינסטינקט על הרצפה והמשיך את התנועה, חלקו בזחילה מהירה, וחלקו בהליכה שפופה. "מאיפה זה?" שאל בוסי את חייליו. "יש 400 מטר מצפון אלינו מגדל שמירה סורי...אני רואה אותו, הוא יורה לכיוון.... אבל לא ניראה לי שבדיוק עלינו... " בוסי ידע שאין לו שום אמצעי לנטרל את החייל במגדל השמירה על הגבול, את רובי הצלפים והמקלעים הוא השאיר בשדות מזרחה מכאן.

     

    350 מטרים נותרו להם עד שיגיע לקו הגדר, וכל דקה שעוברת מקרבת את סיורי הקו הרכובים שיסגרו עליהם. אי אפשר לזחול את זה. זה קשה מידי. "יאללה, לעוף לגדר, מי שעם מגזרי התיל להיות ראשון... קדימה". הם החלו לרוץ כשהם יורים מאקדחיהם לעבר מגדל השמירה המרוחק.

     

    מרגע שהחלו לרוץ, כדורי הצרורות החלו לשרוק לידם. החייל שהחזיק צבת גדול נפגע מהירי במותנו ונפל, אחד הקצינים רץ אליו, טחב את מגזרי התיל בחגורתו, והמשיך קדימה בשביל לפתוח את שער החזרה.

     

    חייל נוסף נפגע ונפל בין השיחים, "לא משאירים אף אחד מאחור!" צעק אחד הקצינים, ורק בכיוון ההפוך להרים את הפצוע השני על כתפיו. אחד החיילים האחרים הרים את הפצוע הראשון.

     

    כשהגיע ממש למקום האירוע אחד ממסוקי הבלקהוק, הוא החל לירות מהמקלע שהותקן עליו לעבר עמדת השמירה, הוא עדיין לא חצה את הגבול, אלא נותר מאחור. המסוק השני נחת על הקרקע בשטח נחות לקבל את הכוח כשחיילי כוח החילוץ החלו לפרק את הגדר ולירות גם הם לנקודות שולטות ולעבר מגדל השמירה המחורר.

     

    אחד אחרי השני נכנסו החיילים והפצועים לשטח מדינת ישראל, בוסי נכנס אחרון וראה את המילואימניקים שלו מקבלים את פניו בכניסה לארץ, תוך כדי הירי. הוא נכנס והתיישב ביד עם הפצועים ושאר הכוח בתוך המסוק הענק. שהחל להמריא לכיוון בית החולים הקרוב. בוסי חשב על שבעת הלוחמים של אשרף שמתו בשביל שהוא יהיה על המסוק הזה, נשען לאחור, וסגר את עיניו העייפות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אפי פוקס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין