בס"ד

חבריי היקרים...

יום מרגש היום מאוד...היום תחילת הסליחות...היום בלילה (2/9/08)  מתחילות הסליחות, ובדיוק אני מוציא את השופר שלי מהארון ופתאום מתחיל להזיל דמעות ולבכות. התחלתי לחשוב למה? למה זה קורה?...הרי מחר הסליחות מחר אני אעמוד מול בורא עולם ב"ה... אתפלל, אבכה, אודה לה' שנפלה בחלקי הזכות לתקוע בשופר ואוריד את הראש מול בורא עולם כדי לבקש סליחה ומחילה ...ואז הבנתי....

זה היה לפני 4 שנים בערב ראש השנה, מתארגנים אני ואבי ז"ל ללכת לבית הכנסת כדי לקבל את החג בשמחה...ואז זה קרה...הגרוע מכל...אבי נפל על הרצפה...נילחצנו לא הבנו מה קורה..אמבולנס הגיע ונסענו לבית החולים "אסף הרופא", בדרך באמבולנס אני שומע את הפרמדיק אומר...הוא נהיה משותק ואילם תיסעו יותר מהר...אני יושב לא מבין מה קורה איתי ואני רק צועק לו...אבא הכל בסדר אני פה לידך...אני לא יעזוב אותך...שהגענו כולם היו לחוצים,עשו לו בדיקות ללא הפסקה ואני ואמי לא מבינים מה קורה...פתאום באה הרופאה הביטה בענינו ואמרה...מצבו קשה יש לו הרבה גרורות במוח...הוא חולה "בסרטן"..אני זוכר שנפלתי...אמא שלי צעקה קראה לכל המשפחה...היה לנו לילה קשה...קשה מאוד...בבוקר נשארתי איתו ,בשעה 13:00 בערך הוא הסתכל לי בענים ומנסה להגיד לי משהו לא הבנתי...והוא מנסה שוב לומר ולא מצליח לדבר ואז הוא מנסה בכל כוחו לדבר והצליח להגיד רק שו...ואז אמרתי לו שופר , הוא ניסה לענות בחיוב והתחיל פתאום לבכות....אני זוכר את זה כאילו היה זה היום....פתאום אחרי 10 דקות אנחנו שומעים "קול שופר" הוא פתח את עיניו...ואני התחלתי לרוץ לחפש מאיפה זה מגיע ,ירדתי במדרגות....וראיתי אותם עומדים כמו מלאכים הם היו מכפר חב"ד... הם עמדו ותקעו כדי שכולם ישמעו...הם באו לחדרו...אני ברכתי והם תקעו...אני כותב לכם כרגע ואני נזכר באותו מחזה מרגש...אתם מלאכים אמרתי ואבי רק בכה וחייך...לצערי הוא נפטר אחרי שלושה חודשים...הוא כל כך חסר....

זה היה לפני שלוש שנים היתי בבני ברק...ואז החלטתי לקנות שופר...וכל שנה ושנה אני מנסה לזכות את הרבים ולתקוע לאנשים שלא יכולים להגיע לבית הכנסת...כמו שזיכו את אבי ז"ל לשמוע שופר כך אני מנסה לזכות את כולם...

חבריי מחר הסליחות אני מתרגש,מתרגש מאוד....מקווה שגם אתם...

מי ייתן ויסלחו לנו בשמים וידונו אותנו לכף זכות...

וגם משפחתנו וחברנו ידונו אותנו תמיד לטובה!!!

אוהב אתכם!!!!

"בן אדם, מה - לך נרדם, קום קרא בתחנונים.

שפך שיחה, דרש סליחה, מאדון האדונים.

רחץ וטהר, ואל תאחר, בטרם ימים פונים.

ומהרה, רוץ לעזרה, לפני שוכן מעונים.

ומפשע, וגם רשע, ברח ופחד מאסונים.

אנא שעה, שמך יודעי, ישראל נאמנים.

לך ה' הצדקה, ולנו בושת הפנים"