בִּזעָקָה אִלֶמֶת
יוֹשִׁיט זְרוֹעוֹת
כּעֵץ עָטוּף
יְמֵי אֶלוּל,
עֵירוֹם,
דָלַה כְּסוּתוֹ,
כָּבֵד לִבּוֹ.

בִּשְׂפָתַים קְפוּצוֹת
יֵהֲגֶה תְפִילָה,
נוֹאֶשֶת נִשׁמָתוֹ
עוֹד הַלַילָה
לגעַת בְּסוֹד היָמִים,
אוֹת
עַל סַף הַבַּיִת.
לִראוֹת בְּזוֹהַר הַשַׁחַר,
לְרוּח מִמֶרחָקִים
עַד קְצוֹת
עֲרָפֶל נָמוֹג
וּבָרָק הָעַיִן זוֹהֵר.

יְמֵי אֶלוּל פּוֹרחִים
כּוֹרֵע בֶּרֶךְ לִכבוֹדָם,
הֵן יבוֹאוּ
עַל ראשוֹ
לִפרוֹם מְצוּקָה,
לַעֲטוֹת רֶגַע מיוּחָד שֶׁל חַג.

הַלֹא זְקוּף קוֹמָה יֵלֵך
יַפסִיע בְּאֵש תִּקוָה
אֵין בּוׁ בְּכִי תַמרוּרִים,
לא שִׁעוּר קוֹמָה,
רַק בָּשָׁר וְדָם
רוּח
וּנְשָּמָה.

©כל הזכויות שמורות לרבקה דמירל