
כולם מכירים את זה. לאן נעלמו המפתחות? אני בטוחה ששמתי אותם בתיק... למרות שהקפדתי לשים במקום- בדיוק כשצריך את המפתחות הם אינם. ומה אז? מתחילים לחפש בכל הבית. אולי שמתי אותם במקרר כשהכנסתי את הגבינה? או שאולי זה מתחת למיטה? אני הופכת קצת את הבית ואז מבינה שככה אין סיכוי שאמצא. אז בלת ברירה אני מקפלת כמה בגדים, עושה קצת סדר ומגלה אוצרות, תכשיטים שנפלו מאחורי השידה וחשבתי שנעלמו לעד, זורקת כמה קישקושים שסתם תופסים לי מקום במרחב, מוצאת מכתב שכתבתי לעצמי, ומנקה קצת אבק (כי אם אני כבר מסדרת אז עד הסוף) אבל המפתחות עדיין אינם... הטלפון מצלצל. כן אהובי, ברור שבדקתי בתיק! (נו נבדוק שוב נגד ה"אולי"). אז אני בוקדת שוב בתיק - והנה הם שם! מביטים בי בתמימות כאילו הם לא עשו כלום... (אני לא נופלת בפח. אני יודעת שהם עשו זאת בכוונה!). ואז כשאני מרימה מבט אל הבית- אני מגלה שהוא מסודר ונקי כמו אנחת רווחה. בקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה שלפעמים המפתח ללב נמצא בדיוק איפה ששמנו אותו, אבל בשביל שנוכל להשתמש בו צריך לעשות קצת סדר. לנקות כמה מגרות, להסיר את האבק מכמה זכרונות, לזרוק רגשות כעס שלא צריך לפח, ואחר כך להסתכל שוב במקום ששמנו אותם בפעם האחרונה... |
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
טוב - אני זיהיתי אותך עוד לפני שקראתי את טיל.
מספיק שהסתכלתי על שני חברייך ועל ראשל"צ ומיד: One+1 made 2
שנה טובה יקירתי. מכל ה
טוב, לך אני לא צריך להגיד שאני אוהב אותך...
(תבואי למפגשים)
דליהההההההההההההההההההההההההההההההה
כן כן את יודעת איך לקרוא תשורה למעלה...
מחייך
מקסים!
מקסימה...
עוד כוכב ממני....
דליה 47? (48,49)
ברוכה הבאה!
בני
מותק שלי!
ברוכה הבאה, אוהבת אותך.
קודם כל- כוכב ראשון ממני.
אח"כ אקרא....