מיושבת בדעתה יוצאת מגדרה
דברים שכתבתי
פוסטים אחרונים
- חוזרת לטפל 13/9/12
- חג הבשר 25/4/12
- שיר בגשם 10/3/12
- מניפסט 5/3/12
- קטע שתרגמתי בויי נט ספרים 21/2/12
- עדי נויהאוס - יש לרשום ולזכור 5/1/12
ארכיון
קרב הרגשונים
כשהחלו להתכתב באינטרנט, ההודעות היו ענייניות, יבשות משהו ומנומסות: כל סימני הפיסוק הונחו במקומם הטבעי והמסורתי, המלים אויתו כהלכה, ונימת הדיבור הייתה זהירה. בהדרגה, תוך שההיכרות מתחזקת וההודעות נעשות תכופות יותר, החלה 'משמעת' ההתכתבות מתרופפת. ההודעות נעשו קצרות יותר, הזכירו תכנים אישיים, פה ושם החלו מופיעות שגיאות כתיב. חלקן מכוונות וחצי מבודחות, כאלה שנועדו לתבל את הדברים בחיוך, וחלקן כאלה שנעשו בשוגג, אות וסימן לחפזון התקשורת ולכך שלא הועף מבט שני בכתוב. ואז הופיעו הרגשונים. תחילה בזהירות, כחלק מהאווירה המנומסת ששרתה על התקשורת, הופיע רגשון מחייך בין השורות, בעיקר אצלה, אך גם בדבריו. אחר כך הפכו הרגשונים נושא בהתכתבות. לפני שהשתמש מי מהם בסימן הרגשון, הקדים והכריז שהוא עומד לצרף אותו, ומה סוג האווירה הרגשית שהלה מסמן. ואז, משמוצו כל האפשרויות, כולל הרגשונים המוזרים יותר, אלה שכמעט ואינם בשימוש, החל קרב סמוי: מי מהם יצליח להפתיע, ולשבץ את הרגשון בגוף ההודעה בדרך מקורית. בשלב זה, תוכן ההודעות נעשה פמיליארי יותר, התקשורת חופשית מעט יותר, והשימוש בסלנג יותר תכוף. למרבה הצער, כמות הרגשונים הייתה מוגבלת. גם השימוש בסימני הפיסוק שנמצאים במקלדת מיצה את עצמו. ואז נקט בצעד מפתיע. הוא הפסיק להשתמש ברגשונים, וחזר לדרך המסורתית, זו שהייתה בשימוש עוד בימי אבותינו. טקטית ואסטרטגית, היה זה מהלך מבריק. מנטאלית, בשלב זה בתקשורת, היא הוכתה שוק על ירך.
לפחות לעת עתה. |
תגובות (47)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אריאדנה, תודה.
ממש כך, 'קידוש לבנה'?
בחזרה.
אני תמיד בעד מילים, פשוטות וברורות, אותיות של קידוש לבנה.
חיוך
אתה חושב?
הוא היה פסיק לידה.
תודה, אורי.
וודאי שהסיפור לא נגמר כאן.
כאמור, זה ניצחון בקרב ולא במערכה...
בינתיים כבר עלה בוקר.
אז בוקר נפלא לך.
מעניין. אבל הסיפור לא גמור פה...
*
אורי
איך אפשר בלי
ערב נפלא
ורד,
וגם לך.
איתן,
חיוך
ונשיקה
ותודה.
זה גם מה שקורה איתי מזדהה
באהבה ורד נוטמן
מסתבר שיש יתרון בלהיות טכנופוב.
"הם" תמיד נראים כמו ליכלוך על המסך,
כמו יריקה צהבהבה....
מעולם לא עלה בדעתי לעשות בהם שימוש
וטוב שכך.
הלאה הריגושונים !!!
כפרה, תודה לך!
תודה.אהוד, תודה.
דסיקה, על טעם וריח, כידוע...
יעני, טקטי ולא אסטרטגי?
תודה.
תודה.
-)))מקסים :-)
אפשר?
אגב, השימוש ברגשונים בא אצל רבים במקום יכולת התבטאות מינימלית בכתב, או בעל פה, או בכלל.
אכן, חזרנו לימי איש המערות הנוהם כאריה ומגרגר כחתול.
לא שיש משהו רע בזה.
(יש, יש. לדעתי זו רעה חולה)
לעת עתה, הנצחון הוא בקרב, אך לא במערכה...
לעתים אני מרגיש שדברים שאני כותב נראים ( נקראים ) רע.
אם היו שומעים אותי האינטונציה הייתה עוזרת לכוון את האוזן לכוונה.
לכן לכתים אני משתמש ברגשונים
אם אכתוב לך למשל
אני כועס עליך שאת מעלה דברים כאלה
זה עשוי להראות רציני ופוגי אך אותו משפט בתוספת
ועוד
שכאלה מחפים על ההבדל בין אמירה לכתיבה. לפעמים.
הוא הפסיק להשתמש ברגשונים, וחזר לדרך המסורתית, זו שהייתה בשימוש עוד בימי אבותינו.
מעדיפה את הדרך המסורתית והשורשית
את גאון, את יודעת.
(מתבקש ממש להשתמש ברגשון. שאעשה זאת? שאעיז? לראשונה בחיי? צעד כל כך הרפתקני? צריכה לחשוב על זה).
^ָ^
אכן...
אומר שכל אחד מנתח את רגישוניו הוא וכך לא יווצר לא בלבול ולא עומס.
יש?
'ידידת אמת', לא התכוונתי להאשים איש...
ותודה על הכוכב.
כמה נכון...מודה באשמה!
לדעתי יפשר לצרף כמה רגישונים ואז לייצר "דיאלוג" ביניהם וחח לא תגמרנה האפשרויות כה מהר כי שארע לך ולידידך מהאינטרנט.
למשל
ברור כעת שנבוכותו המתוקה של החבר מימין אינה נבוכות כללית בהקשר לחיים עצמם, או בשל היותו ממוצא גרוזיני, או כי עשה במכנסיו באמצע שיעור בפיסיקה בשנה השנייה בסורבון, אלא הוא נבוך מהמחווה הנרגשת והרומנטית של המאדאם משמאל.
או,
אותי באופן אישי זה מרתיח, שהילדון האומלל והמוכה מימין שמראהו שובר כל לב מעט אנושי, זוכה כאן לתגובה שחצנית ומתנשאת מהאפס הזה שאולי מרוויח טוב בהייטק או בעריכת דין, אבל בעבורינו, האנשים האמונים על "אל תירא כי יעשר איש כי ירבה כבוד ביתו. כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו...", הוא זבל מזובל שאינו ראוי לתגובה בכלל.
וכן הלאה וכן הלאה. (אפשרי צירופים של יותר משני "רגישונים" כמובן)
עד (כמעט) אינסוף.
התשובה הראויה -
בתור אוהבת רגשונים ידועה - נהניתי.
לא נותן לי לככב אותך (אחת ל- 24 ש') חחחחחח
...בהנחה (האופטימית) שההתכתבות הייתה קיימת גם בראש השנה.
אכן, רעיון עיוועים.
תודה על הכוכב.
תארי לעצמך שהיה שולח גם שנה טובה כזו עם יונה ונוצצים
מעניין, יוחסרו לאלתר העט והנייר :-)
ביקור ראשון בבלוגך מיושבת בדעתה,
ואם היה לי עיפרון הייתי מצייר לך כאן ריגשון.
כי אני לא יודע את שפת סימניי המחשב.
מה שמזכיר לי פזמשיר ילדים עתיק ונשכח ששרה לי אמא שלי זכרה לברכה
בשנות החמישים של המאה הקודמת.
היה היה ברווז קטון
כתב ספור בעיפרון
ולא בדיו ועט.
באה הביתה ברווזה
מאוד מאוד מרוגזה,
כי האפרוח הקטון
כתב סיפור בעיפרון
ולא בדיו ועט.
מתי ילמד
אם לא כעת.
תודה.
:-)
*