לפני זמן מה, הייתי בדרכי למפגש הכרות עם תחום מדהים שנקרא

 NLP - שיטה פסיכולוגית קצרת מועד לטיפול בפחדים, טראומות ובכלל לחולל שינוי אישי.

כבר בדרך התלבטתי קשות אם להירשם לקורס ובצר לי פניתי לאלהים ואמרתי:

"אלהים, תן לי איזה סימן ולו קטן אך משמעותי, האם שווה לי ללכת לקורס הזה או לא". כשהגעתי למקום המפגש המיועד הסתבר כי זה בכלל לא המקום הנכון וכי עלי לסוע למקום אחר לא הרחק משם, בו נערך מפגש ההכרות.

"סימן מאלהים, סימן מאלהים, הגעת למקום הלא נכון..." - צעק בתוכי קול קטן וממזרי, "תירגע אמרתי לו, זה בכלל לא נקרא סימן, קורה טועים, טעינו...".

הגעתי למקום הנכון, המפגש שנערך היה נחמד אך לא יותר מכך,  יצאתי ממנו עם עלון פרסומי ביד ועם אותה ההתלבטות. נסעתי הביתה וכשעליתי במדרגות  קרה הלא ייאמן. ממרומי העץ שמעל, חירבנה ציפור על ידי ועל העלון הפרסומי אותו החזקתי בידי.

"סימן מאלהים, סימן מאלהים, זה סתם חירבון..." - צעק בתוכי אותו קול קטן ונסתר, והפעם לא היה לי כל כך מה לענות - מיום הוולדתי ועד עתה, ציפור לא עשתה עימי את אשר עשתה אותה הציפור.

התלבטתי והתחבטתי ובסוף החלטתי, אלך ויהי מה. לקראת סיומו של הקורס הבנתי שזה אחד הקורסים היותר משמעותיים בחיי.

והציפור? לקחתי אותה באופן אישי מידי, היא בכלל רצתה לומר לי משהו לגמרי אחר:

"לפעמים,

כשאתה מלא בזבל ואיכסה,

כל מה שצריך זה

לזרוק למטה את אותו הזבל,

לפרוש כנפיים ולהמריא..."