כותרות TheMarker >
    ';

    סביבה פוליטיקה ומה שביניהם

    דרור עזרא
    רכז תחום ים וחופים במפלגת הירוקים
    ונציג מפלגת הירוקים באזור השרון
    פעיל סביבתי למען החופים והשטחים הפתוחים
    איש הייטק ויזם בתחום המחשבים

    למי שקשקו האקרנים – מיקי רוזנטל vs האחים עופר

    3 תגובות   יום שלישי, 2/9/08, 13:49

    בתחילת שנות השמונים הימרו האחים עופר על עיתונאי מעריב לשעבר, אלי לנדאו, שהחליט לרוץ לראשות עיריית הרצליה והתמודד מול ראש העירייה הוותיק איש מפא"י יוסף נבו.

    בהיסטוריה של ישראל יש כמה וכמה מהמרים שזכו והתעשרו לרגע, אבל ההימור של האחים עופר היה הימור המאה. הימור שמסתבר היום הפך אותם מחברת ספנות רגילה לאימפריה כלכלית המרכזית בישראל.

     

    השיטה הייתה מאוד פשוטה, בעיר הרצליה יש לא מעט קרקעות פרטיות במשך 15 שנות שלטונו של אלי לנדאו בהרצליה קנו האחים עופר לא מעט קרקעות ונכסי נדל"ן בהרצליה ובאו לאלי לנדאו אשר אישר להם זכויות בניה מופלגות שהעשירו את קופתם בזמן קצר.( פרויקט "מרינה לי" לדוגמא)

    תרמה לכך כמובן השגשוג הכלכלי המטאורי של אזור התעשייה בהרצליה, שהפך תוך זמן קצר מאזור תעשייה כבדה וקלה לעמק הסיליקון הנחשק של ישראל.

    נתח לא מבוטל מהונם של האחים עופר בשנות ה80 וה90 הגיע בשל אותם עסקות נדל"ן בהרצליה.

    אגב, במשך שנים היו משרדיהם של האחים עופר על פיסת קרקע נחשקת אשר נושקת לחוף הרצליה.   

     

    זו בעצם ההקדמה שלי לסרט של מיקי רוזנטל "שיטת השקשוקה", אשר צפיתי בו ביום ראשון האחרון.

    הסרט מציג את התזה כי המדינה באופן שיטתי מעבירה את נכסיה הנחשקים לאחים עופר, כל זאת בשורה ארוכה של קומבינות תמוהה ביותר(שיטת השקשוקה).

     

    לפי רוזנטל האחים עופר הצליחו לעשות זאת בשני דרכים מרכזיות:

    האחת, מינוי סיטוני של רבים מן הפקידים ונבחרי הציבור בעלי ההשפעה על החלטות כלכליות במדינה לתפקידים מכניסים ביותר בחברות שלהם לאחר פירשתם.

    השנייה, שליטה ביד רמה כמעט בכל אמצעי התקשורת בישראל. שהן פעלו גם לקדם פוליטיקאים מקורבים וגם להשתיק את מבקריהם מבין הפוליטיקאים ואנשי תקשורת.

     

    שלחיות ציבורית או פרטית?

    אין ספק הסרט עשוי היטב, ומעביר באופן ראוי נושא מסובך, משמעם ועמוס בפרטים, תרמה לכך אנימציה מבריקה של לוח מונופול שלוותה את הסרט.

    הסרט שייך לג'אנר של דוקו אקטיביזים בדומה לסרטיו של מייקל מור, בדומה למור רוזנטל לוקח את הנושא וחופר בו ומציג את התזה שלו מכמה כיוונים. מייקל מור נוהג בסרטיו להיעזר המון בקבוצות של אנשים שהוא אסף וארגן, למעשה הציג את עצמו מור כנציגם של אותם אנשים ונלחם את מלחתם.

     

    נקודת המוצא של רוזנטל היא שונה, רוזנטל למעשה מכריז מלחמה אישית על האחים עופר מטעם עצמו, בתחילת הסרט אף מוצג ההיסטוריה האישית של משפחת רוזנטל מול זו של האחים עופר.

    לטעמי זו אחת מנוקדות החולשה של הסרט, במקום שהסיפור יהיה סיפור ציבורי הוא הופך לסיפור הישרדותו האישי של רוזנטל בין מלטעות "העופרים".

     

    אני מאוד מבין את רוזנטל, השיטה הזאת להפוך מאבק ציבורי למאבק אישי היא טקטיקה חביבה מאוד על בעלי ההון, הם מזהים אדם בעייתי מתמקדים בו ותקופים.

    אותו אדם שראה עצמו כשליח ציבור פתאום נאלץ להתגונן, רבים מתקפלים ונסוגים אחרים כמו רוזנטל משיבים מלחמה, ברוב המקרים המלחמה הופכת לאישית כמו שקרה לרוזנטל, וכאן היא מחטיאה את מטרתה ומשחקת בדיוק לידיהם של בעלי ההון.

    הצופים בסרט מזדהים עם מלחמתו של רוזנטל באחים עופר, ללא ספק דמותו של רוזנטל בסרט מעוררת סימפטיה. הוא נראה כדון קישוט שנלחם כמעט לבדו במפלצת דו-ראשית. אנחנו הצופים בסרט כמו בסרט רגיל יוצאים בהרגשה שאנחנו רוצים מאוד כי גיבור יצליח לנצח במלחמתו, והיא להחזיר את השקעתו בסרט ולא לאבד את מקצועו.

    כאן נכשל הסרט במקום שהצופים ירגשו כחלק מן הסרט, הצופים מרגשים כצופים פסיביים שעשו את שלהם רק מהצפייה בסרט והסרט באמת לא נוגע להם.

     

    מה מטרת הסרט?

    מה שמביא אותנו לכישלון המרכזי השני של הסרט, לסרט אין מטרה. מיקי רוזנטל משול בעיני לספן שמשייט לתוך הסערה רק כדי לחזור ולספר על החוויה, היעד של הספן רוזנטל הוא מעורפל ולא ברור.

    בסרטים של מייקל מור וגם בסרט של אל גור יש מטרה, אם זה לסלק את בוש או לשנות את החוקה האמריקנית בנוגע לנשק במקרה של מור ולהפחית את פליטת גזי החממה ולהחליף את הפוליטיקאים במקרה של גור.

    בניגוד לסרטים של מור וגור מן הסרט של רוזנטל יוצאים בהרגשה שאין מה לעשות, נגזר עלינו לחיות עם שיטת השקשוקה ואין באמת מה לעשות, חוץ מללחוץ שהסרט של רוזנטל יוקרן בטלביזיה.

     

    לטעמי זה פשוט פספס אדיר של הסרט, כי יש בהחלט מה לעשות, הנה בקיצור נמרץ:

    שקיפות - הדבר הכי חשוב שאפשר לעשות הוא להגביר את השקיפות, ברגע שדירקטורים, חברי מועצה, שרים וח"כים ידעו כי כל מעשיהם השלטוניים גלויים לעיני הציבור וכל המידע הסטטיסטי, הבריאותי והסביבתי גלויים גם הם. הם יזהרו מראש לא לקבל החלטות שערורייתיות כמו אלו המוצגות בסרט.  

     

    צינון בכירים - דבר שני חשוב הוא לשנות את שיטת הצינון של בכירי המשק, אסור לקבל את התהליך הזה שפקידים בכירים נוחתים מייד בחברות הגדולות שלא מזמן הם טיפלו בהם. אני אפילו חשוב שכדאי למדינה לשלם לאותם בכירים שכר מלא למשך 5 שנים מיום שפרשו כתנאי שלא יועסקו בחברות שהם קיבלו החלטות לגביהם.

     

    להחליף את הפוליטיקאים שבשלטון- מי שמקבל את אותם החלטות שערורייתיות הם פוליטיקאים שהציבור בישראל נתן להם מנדט פעם אחר פעם. לאותם פוליטיקאים ברור שדרכם הקלוקלת לא מטרידה את הציבור ולכן הם ממשיכים לא חשש.             

     

    מסר אחד שכן עבר היטב בסרט זה המסר שאין להאמין לתקשורת, כלי התקשורת המרכזיים בישראל פשוט מוטים באופן קיצוני ולא מציגים תמונה אמיתית של המציאות, אלא תמונה מוזמנת שמשרתת אינטרסים נסתרים, שרוב הפעמים אפילו לא ברורים גם לאותם אנשי תקשורת שנמצאים בקצה.

     

    באופן מדהים הסרט שעמוס לעייפה בפרטים, עוסק רק בחלק זעיר ביותר של תופעת האחים עופר ואולי לא התמקד תמיד דווקא בנושאים הכבדים, לטעמי נושא מוזיאון ת"א הוא די שולי יחסית לדברים אחרים.

     

    לאחר שראיתי את הסרט אני חושב שסיכוי התביעה כלפי רוזנטל הם די קלושים.

    אין ספק שזה סרט שטוב שנעשה וחבל שלא נעשים כמהו עשרות בשנה, למרות מגרעותיו "שיטת השקשוקה" הוא סרט שאזרחי ישראל חייבים לראות, וראוי שהוא ישודר בערוץ מרכזי.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/11/08 07:48:

      ראיתי אתמול את הסרט וטרם התאוששתי. כל כך רחוקה מהאופטימיות שלך. ובאופן ספציפי, אם מדברים על שקיפות:

      שקיפות כמובן חשובה, אבל מלחמת לבנון השנייה הבהירה לכולנו באופן סופי שהבעייה העיקרית שלנו כציבור איננה חוסר מידע.

        2/9/08 16:13:

      צטט: שושי 2008-09-02 16:03:08

      שקיפות - עובדה שאפשר: באתר שבי"ל (שקיפות לישראל)  מספרת סוזן תם, שבברזיל הוצאות השרים גלויות לכל באינטרנט, עד לחשבונות של בתי קפה.

       


      האמת חשבונות הקפה של השרים וגם איפה הם ישנו בלילה לא מעניינים אותי.

      מה שכן מעניין זה תכתובת בין חברות לבין השרים, פרוטוקלים של דיונים, דיווח שמי מי הצביע מה בכל הגופים שמקיימים הצבעות כולל חברות ממשלתיות.

       

      הנומרה צריכה להיות שמידע יתפרסם באופן מיידי ובצורה נגישה לציבור, רק מקרים מיוחד לא פרסמו אבל גם כאן יפרסמו שקיים מידע אבל הוא לא מפורסם מן הסיבה X.

       

      אני כמובן מתייחס רק לעניינים כלכליים, תכנונים, בריאותיים וסביבתיים. ולא ענייני חוץ ובטחון.

       

      תודה,

      דרור

        2/9/08 16:03:
      שקיפות - עובדה שאפשר: באתר שבי"ל (שקיפות לישראל)  מספרת סוזן תם, שבברזיל הוצאות השרים גלויות לכל באינטרנט, עד לחשבונות של בתי קפה.

      ארכיון

      פרופיל

      dror99
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין