0
האיש שבקיר יהודה פרדיס 1955 בתוך הקיר עומד אדם, בדד בדד עומד הוא שם, מי מכיר את האיש שבקיר . האיש עומד בקיר מזמן, אינו יכול לצאת מכאן, מי מכיר את האיש שבקיר. האיש קטן הקיר ענק, האיש חלש הקיר חזק, מי מכיר את האיש שבקיר, האיש לוחש בקול שקט, אני רוצה לצאת לצאת, מי מכיר את האיש שבקיר. קולו גווע קולו נדם, האשאר שם לעולם, מי מכיר את האיש שבקיר השאלות: (כדאי לשאול, המוח שלנו חושב בשאלה, משתעשע ולעיתים מחפש תשובה) האם אפשר להכיר אותו כשהוא בקיר? איך? האם האיש שבקיר מכיר את עצמו? האם הוא רוצה לצאת משם? ואם כן, איך זה שהוא עדיין שם? האם הוא מסוגל לראות ולהקשיב כשהוא שוהה כך בדד בתוך הקיר של עצמו? או שהוא עסוק מדי בעצמו , בקיר , בבדידות? מה יוציא אותו משם? האם הוא צריך מישהו, מישהי, מישהם כדי לצאת? ואולי הוא צריך להושיט רק רגל כדי לצאת? או, עדיף, שתיים... האם הוא ניסה? מנסה? או שמבכה את מר גורלו ונשאר בתוך הקיר? ואולי נוח לו שם? כי הקיר מגן עליו? ממה מגן עליו הקיר? מה הוא מרוויח בהיותו בתוך הקיר? עד מתי יהיה שם בתוך הקיר? איך הוא ידע מה יש מחוץ לקיר אם הוא לא יוצא משם? האם הוא ימצא אהבה ושלמות מחוץ לקיר או שיצטרך למצוא את האהבה שבו כדי לצאת משם? מה היה קורה לו כולנו היינו פשוט יוצאים מהקיר שלנו ומתחילים הכל מחדש? אלה הן רק חלק מהשאלות . לכל אחד התשובות שלו. בינתיים, אני רואה הרבה אנשים שעשו צעד אחד קדימה, צעד מגשש, נשארו רגל פה, רגל שם, ולא צריך הרבה... מראה, קול או מחשבה מבריחים אותם בקלות חזרה לתוך הקיר שלהם. הם לא נעצרים רגע אחד כדי לשאול , לבדוק מה קרה כאן אלא - מנתקים מגע, חוזרים לקיר אותו הם מכירים היטב ומנסים שוב לצאת כשהבדידות והדממה מתחילים לשגע מחדש. מנסים מחדש, שוב, רק עם רגל אחת ו...חוזר חלילה. לו רק היו קופצים למים פעם אחת ובאחת. גם הוא, גם היא. |