בכל הדתות השונות מאז תחילת ההיסטוריה

מהוללים כל מיני קדושים ונביאים ומורים רוחניים

שהילכו על פני האדמה והתוו דרך רוחנית לעם.

גם במאה השנים האחרונות היו רבים וטובים

וכך גם היום בהווה.מאברהם אבינו, משה רבנו,

ישו, בודהה, מוחמד, לאו טסה ועד יוגננדה,

גורדייף ואושו...ועוד אלפים רבים.

לכל אלה היה משהו משותף, משהו שאיחד אותם.

אם נביט על זה כעל לוח של קליעה למטרה,

נראה במרכז עיגול קטן וככל שמתרחקים לקצוות העיגולים גדלים,

אז המשותף לכל האנשים הללו הוא שהם כולם התרכזו בנקודת המרכז.

ונקודת המרכז היא אלוהים.

לא משנה מהו השם שהם נתנו לו,

הגורם הוא אותו גורם, הנוכחות היא אותה נוכחות

והם קלעו בול למטרה.

לא היה באנשים האלה משהו מיוחד, הם לא היו עליונים יותר,

רובם החלו את דרכם כפשוטי עם, חסרי השכלה,

הם לא היו מוכשרים יותר מאף אחד אחר בשום מובן,

ההבדל היחיד היה בהכרה בנקודת המרכז

של כל מה שקיים וביכולת שלהם להתחבר אליה.

אם נביט במה שייחד אותם, נראה שהיה להם קשר רציף,

קשר של כבוד ואהבה לבורא.חלקם דיברו איתו דרך המחשבות,

 קיבלו מסרים, וחלקם חוו את הנוכחות שלו,

התמזגו לתוך ההוויה שלו.

הסוד אולי הכי גדול ששאר בני העם פספסו

היה שגם הם יכולים לעשות את אותו הדבר בדיוק.

הדלתות פתוחות לרווחה עבור כולם,

הן תמיד היו ותמיד יהיו. ההבדל מתחיל במחשבה.

אני מעדיף לקרוא לכח הזה בשם אלוהים מפני

שמבחינה רגשית זה הכי מדבר אליי.

כל אחד מוזמן למצוא לעצמו

את השם שמדבר אליו הכי הרבה.

אלוהים לא היה נוכח בזמנו של אברהם או משה

פחות מאשר שהוא נוכח בחייך ברגע זה ממש.

גם בתקופות השונות בהיסטוריה מיליוני אנשים

פספסו את ההוויה שלו למרות שהוא היה מסביבם,

בתוכם ופעל דרכם.בכל יום מאז שאנו זוכרים את עצמנו,

אנו מקבלים תמונת מציאות מוגמרת ולכן קל מאוד

לפספס את מה שנמצא מעבר.

כשאתה רואה תמונת נוף שצייר צייר ואתה

מתרכז בתמונה הכוללת המוגמרת,

אינך מודע לצבעים שהוא השתמש בהם, למכחולים,

לכוונה, למחשבה, לדמיון שלו, לבד הציור...

שלא לדבר על החלקיקים שמהם ו

לאנרגיה שמהם הם עשויים ולאחדות

של האנרגיה הזאת עם כל שאר האנרגיה שקיימת ביקום.

כבר מהזיכרונות הראשונים שלך מהילדות

קיבלת תמונת מציאות מוגמרת עם צבעים,

צלילים, ריחות, טעמים וסדר מופתי. 

מאת אלכס זיו – יוצר מציאות