0
זוג ברגי ברזל חלודים נעוצים באבן הגיר משקעי הזמן מתכלים בעצמם במשבי הרוח החמים.
רגליי ילדים רצות את גדות המים לאורך מסילות הקיום האספלט הזה מלוטש למופת אני פורם ציורים בחצץ.
בנות ים שקטות חוצות את משטח המים על קוי החוף של נתיב האשליה צדפים סדורים צווארי תמימות.
הקירות מפוררים אחיזתם במבני הרוח של ההכרה הסדר מעגן בהם חללים של אור יום רושף אש.
|