ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
יש הרבה מאד הבדלים שניתן למנות בין המגורים בדירה הקודמת, בכרם, לדירה הנוכחית. אחד מהם הוא הספאם הקרטוני. כנראה, בדיעבד אני מבין, שישנו הסכם חשאי בין תושבי כרם התימנים למפיצי ומחדירי המודעות וההודעות. הסכם לפיו צד א', המפיצים, לא יתחבו את ידם אל תיבות הדואר של התושבים, והתושבים (צד ב') מצידם לא יכניסו מכות למי שבכל זאת יעיז לעשות כן.
האשפה הפרסומית היחידה אותה זכיתי לקבל בשנה האחרונה, היתה איזה מגנט שהוצמד לדלת הכניסה בדבר שירותיו של אינסטלטור או מדבירטור כלשהו שבאפן ליטרלי, אפשר לומר, חיזר על הפתחים. אבל כאן, בדירה החדשה, זה אחרת.
לא צריך להיות ירוק במיוחד כדי שליבך יתעצב אל מול כמויות ניירות וקרטוני הזבל (ואפילו אם נוציא מכלל זה את 'ישראל היום') הזרוקות מתחת לתיבות הדואר.
השבוע למשל, הצטופפו להם בתוך האשנב מכתבים חשובים, הצעות מזון שונות, עיתון 'הארץ' וספר חדש.
ספר בכריכה רכה, 374 עמודים, "סגנון החיים שלכם" שמו, מאת המחבר בעל השם המשונה IKEA 2009.
יש לי עין טובה בספרים. בקלות אני יכול לזהות את איכותו וכדאיותו של הספר רק מתוך התבוננות בעטיפה שלו. זה לא רק עניין של טעם אישי, אני יכול לחשוב שעטיפת הספר מכוערת ומזעזעת ובכל זאת לקבוע כי הוא ספר ראוי וכדאי.
אבל הספר שחולק השבוע בתיבת הדואר, מיד זיהיתי, הוא מכוער בתוכנו ובעיצובו כאחד.
על העטיפה, במרכזה של קומפוזיציה גרועה, נראו שתי כורסאות מסוג 'שז לונג' בצבע ורוד דהוי ומכוערות לאין שיעור. על השמאלית שבהן נראתה מונחת ברישול שמיכה צמרירית-כדורית מהסוג שאולי נעים להתכרבל איתו בשבדיה הרחוקה, אבל בכל מקום אחר בארץ היא בית מחסה סגור לאבק. כמו כדי להשלים את המיצוב המגעיל של תמונת השער, הרי שעל השז (עם ז' בסוף) הימני נחה לה, רפויה, כרית מחופה בריפוד בד מגבתי בצבעי לבן-ורוד. שני השזים הונחו על רצפת דֵק גסה ועצית שאינה נראית כדבר הכי מזמין עבור כף רגל יחפה.
הכי קל לבקר תרבותית את הקטלוג של איקאה; להעיר הערה על הקפיטליזם החזירי, על התאגידים, על המטריקס, על המונוליטיות הרעיונית, על כך שכולנו נתינים של מפלצת זוללת ממון, על הנוחות המדומה, על מותו של הטעם האישי, על הפאשיזם התרבותי, על הזיהום האוניברסאלי וכו' וכו'. כל זה אמנם חשוב מאד, אבל כבר די משעמם.
כי ניקח למשל את רהיט הדגל של איקאה. את כורסת ה-POÄNG שלהם. הכורסא הזו שבכל סניף של איקאה מובאת כדוגמא לעמידות הרהיטים הזולים, שעה שיד רובוטית לוחצת ומרפה אותה לסירוגין. כורסת עץ כורע, דק ובהיר עם ריפוד רזה, המחוברת בכמה ברגים. תשמעו, הדבר הזה כל-כך מכוער בעיניי שקשה לי לתאר עד כמה.
אבל כדאי גם לעיין בטקסט המצורף לשלל הדוגמאות הכעורות של אותו הדגם. אפשר לעזוב את התוכן (העילג), תקשיבו למוזיקה הבוקעת:
"הישענו לאחור בנוחות. מסגרת שכבות העץ הארגונומיות של POÄNG עושה את זה קל. היא גם עמידה במיוחד. בחרו את מסגרת העץ שמוצאת חן בעיניכם ביותר [כך במקור – א.ה] והשלימו אותה עם המושב המתאים בריפוד בד או עור. כך תקבלו כורסא בסגנון שכולו שלכם [...] כשמתחשק לכם לשנות קצת, רכשו כרית נוספת. השלימו את הכורסא עם הדום נוח ותתכוננו להירגע".
מספיק להסתכל רק בכמה עמודים בקטלוג, וזה לא משנה אם זה כסא, כורסא, ספה, מיטה או שידה, כדי להבין שהדבר האחרון שאפשר לומר על הרהיטים של איקאה, זה שהם 'עמידים במיוחד'. אולי הייתי אומר שכל רגלי הרהיטים הן דקות במיוחד, אולי הייתי אומר שכל הרהיטים נראים לא יציבים במיוחד, ג'ליים במידת מה, רהיטים לחובבי הרטט, אוהדי האחיזה הרפה, שונאי הסטביליות – בכל מקרה לא הייתי מעיז להזכיר משהו ששייך לשדה הסמנטי של היציבות. זה אין שם.
מה שיש שם זה רזון, שידפון וצפידות. הירואין-שיק רוחני אם תרצו.
למשל הפרקים 'כתמי צבע' ו'אומנות זורמת תחת כפות רגליך' העוסקים במגבות, שטיחים ווילונות. הפרקים הללו הם דוגמא טובה לכשלון הפואטי המלווה את כל הספר. כי אף שבתמונות נראות המגבות צבועות בכתום, אדום, טורקיז וירוק זרחני, לא בוקעת מהן שום אישיות והן אינן מעוררות שום הזדהות רגשית. המחבר מנסה ומשתדל ללכוד את חיבתנו ומעיר שהמגבות מגיעות עם שני צדדים מנוגדים בצבעים תואמים (למשל שחור ואפור. סחתיין על המקוריות), ושניתן לשנות את מראה האמבטיה, "פשוט באמצעות הפיכת המגבת לצד השני", אבל זה לא משכנע.
זה לא משכנע כי ברור שהמחבר לא מאמין לזה. הניסיון הניו-אייג'י שלו להעצים אותנו כאילו אנחנו, הקונים, הם בעלי המנדט, כאילו המאמץ הקטן שלנו, הטעם האישי שלנו, תשומת הלב הזעירה שלנו, יכולים לחולל פלאים במראה הבית אם רק נדע כיצד לנצל את הפונקציונאליות האיקאיית – הוא נסיון נואל.
זה לא משכנע, כי הריבון האיקאיי הוא ממשטר. כי כשנותנים לי יותר מדי הוראות כמו, "הישענו בנוחות", או "שימרו על הספרים והחפצים נטולי אבק ומאורגנים מאחורי דלתות ובמגירות EXPEDIT" (עמ' 86), אז אני מבין שלא באמת סומכים עלי.
וכאשר עוטפים את כל זה בלייף-סטייל פלאסטיקי ולא מחוכם – אז אני מראש מוותר. - - -
רהיטים, כמו כל דבר אחר בחיים, מתקיימים באמצעות האמונה המחייה אותם. היא שנותנת להם צורה, היא שמרעיפה עליהם חיים. באיקאה, איך נאמר, אני מפקפק. - - -
אז קנו לעצמכם מתנה לחג. |
כנרתשלי
בתגובה על כל כמה
סוג של ירושלמית
בתגובה על תמצית הסיטואציה האנושית
בשורת הדקונסטרוקציה
בתגובה על כרוניקה של פרידה
מקדג
בתגובה על ריאליטי
כנרתשלי
בתגובה על שני חלומות
כנרתשלי
בתגובה על דאגו נפץ, חבקוה
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (100)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מוחלד ?
לא יודע. הסכו"ם שלי מתחלד (נחלד?) מעצמו, הוא לא צריך עזרה.
והוא החליד כבר את משטח השיש שמתחתיו ואת קצוות כל הסכינים הכפות הכפיות והמזלגות ?
יש לי כזה בדירה
(של השותף, לא שלי).
והמעמד לסכו"ם עשוי פלדת אל-חלד מחלידה
ORDNING
אורדנינג מעמד לסכו"ם פלדת אל-חלד
תאריך עדכון מלאי : 12/09/2008 15:01
אני יכול לסווג את הבית שבו גדלתי כמתאים לכמה וכמה מן ההגדרות אותן מנית למיינסטרים הישראלי, ובכל זאת, ראי איזה פלא, גם אחרי חיפוש מדוקדק לא תוכלי למצוא בו אף פריט איקאיי.
גם קצת קשה לי להתמודד עם כזו בקיאות בקטלוג המדובר. כי אף שעלעלתי בו פעם ופעמיים כשכתבתי את הפוסט, לא הגעתי אל אותו ספא מדובר, וכיוון שכל דבר חוזר בסוף למקום המתאים לו, שוב הקטלוג אינו נמצא עמי.
הפעם נתחיל מב' .
כשאני מדברת על מיינסטרים ישראלי אני מתכוונת לעולים מרומניה, הונגריה, יקים למיניהם, דוסים על גווניהם ועוד... אפילו את ביתו של עמוס עוז ב"סיפור על אהבה וחושך" ואת הבתים של הסבתות שלו אפשר לכלול בתוך הטרנד הזה.
פר'חים הם קבוצה נוספת, שהיא דווקא פחות פוקדת את איקאה משום שהפנטזיה של הקבוצה הזו היא להגיע לריהוט הזוהר, עם מבריקים ומנומרים וכל שאר הסופרלטיבים...וגם כשיש להם אפשרות לקנות לעצמם מכולות שלמות של תחתוני טנגה הם נוהגים מנהג "נובו רישי" ושופכים שיש, הרבה שיש, ומכוניות שהכבישים בארץ מתקשים להכיל. הם, כאמור - חולים במחלה אחרת...
ולגבי פינת הספא... כיניתי אותה כך לא על שום מימיה המפכים אלא מפני שזה הכינוי לריהוט עץ המכונה באיקאה סדרת Mogler ע"ע 268 במדריך 2009.
יש שם תגובה מעולה:
"יקר אז אל תקנו".
ככה את חושפת בפרהסיה את עניינינו האישיים???
גם אני רואה בה פריט אספנות סנטימנטלית
(אביחי אמר שפלדה זה בשביל קסדות)
את אביחי שאלתי כבר - איך המיטה הזו ?
LILLESAND
לילסאנד/לאדה מיטה זוגית 160X200 ס"מ פלדה בצבע שחור
פירוט חלקי המוצר בצד שמאל למטה
ערך אסטתי של רהיט והמשמעות הרגשית שאנחנו מעניקים לו, הוא סובייקטיבי בלבד. וגם לעתים כורח של מציאות (אם בעתיד הרחוק בנייך יחליטו להעתיק את מגוריהם לארץ אקזוטית זו או אחרת ולא יהיה ביכולתם להעמיס את הנדוניה הרהיטית המפוארת שלהם על מכולה... כנראה שיצטרכו לוותר על חלקה לזמן מוגבל או בלתי). בעיניי לא כל רהיטי איקאה מכוערים (שוב, המושג של כיעור הוא סובייקטיבי בלבד). בעיניי, לדוגמא, שידה טיבטית עתיקה עלולה להתגלות כרהיט מכוער למדי. בעיניך לא. אך אני לרגע לא ביקרתי את החוש האסטתי שלך. כי זה שלך ושיהיה לך בכיף אתו ועם רהיטי מעשה יד אומן. ואם בחוש אסטתי עסקינן, לטעמי עדיף אולי לא למקד את פיתוחו סביב רהיטים, אלא סביב משהו יותר בעל ערך (אומנותי). אלא אם כן, זאת מנורה של טיפאני.
אתן מדברות פה על האפשרות הכלכלית לקנות את הרהיט, כרכוש, לא כעצם, לא כערך שימושי ואסתטי. באמת מבחינתכן אין הבדל בין שולחן לבין מקרר ולבין צלחת.
אני הולכת להגיד כאן משהו עוד יותר מעצבן ממה שאמרתי קודם - אני חושבת שאילו הייתי קונה לדירה הראשונה השכורה שלי רהיט חדש ומכוער (בניגוד להמון גרוטאות שמצאתי ברחוב), אבא שלי היה יורה בי.
גם הבנים שלי כמובן יקחו מהבית את כל הרהיטים שלהם לדירותיהם הבאות. אלה לא רהיטי ילדים. אני מאוד מקווה שאת המרד בי הם לא ינהלו דרך איקאה, כשם שאני לא מרדתי בהוריי באמצעות ריהוט ואבזור דווקא.
אתן עושות לי חשק לכתוב פוסט על חינוך לערכים אסטתיים.
לא - אם מסתכלים על הזווית ה"טראנד"-ית של העניין...
אני מסכימה אתך דווקא. גם בשבילי איקאה מסמלת רגשית את תחילת העצמאות המגורית שלי. ה-בית ה-ראשון שהוא שלי בלבד. שלי!. אה, וגם לא היה לי כסף לשום דבר אחר וגם לא זמן לחפש רהיטים ברחוב ולצבוע אותם בסטודיו של אומן רחוב נודד, כי הייתי עדיין סטודנטית ועבדתי משרה כמעט מלאה.
.
כל הפריטים הנפלאים שמינית לא ממש מעידים על בית ריק (כפי שהעיר קודמי) אלא על דירה גדולה למדי שיכולה להכיל את כל הפאר הנ"ל של אנשים זוגיים לרוב. בדירת חדר וחצי תל אביבית טיפוסית אין מקום לא לסוס נדנדה בגודל טבעי ולא לשוחן אוכל מימי הרנסנס (סתם, נו - אני יודעת שמאה 19 זה לא תקופת הרנסנס, פשוט זה עשה לי מצחיק). בדירת חדר וחצי תל אביבית טיפוסית יש מקום לשולחנון. ומה לעשות, יש באיקאה שולחנונות (או שזה שולחנונים) שכאלה. ואם ביצירתיות רהיטים חפצה נפשי הקלועה ב-50 מטר רבוע, אפשר לדוגמא לקחת שולחנון זול מאד מאיקאה ולצבוע אותו משוגע, או להניח עליו מפה הזויה במיוחד, או לכסות אותו באריחי קרמיקה עבודת יד. אבל בין זה,לבין להטיף לכולנו כי איקאה זה השטן הגדול ושוק הפשפשים (היקר להחריד) הוא הבשורה על פי אנשים-איכוצ'יים-בעלי-טעם-עילאי...שוין. כל אחד על פי צרכיו יחיה.
לא ראיתי את זה קורה אצלי.
עד שלא כל הספרייה שלי תעבור לגור איתי - אשאר בגלות.
תודה.
אולי אייצג כאן דעת מיעוט - לרהיטי איקאה יש ועוד איך יחס רגשי.
לעבור בפעם הראשונה לבית משלך.. לקפוץ לאיקאה ולמלא עגלה בפריטים צבעוניים, נוצצים, *זולים* (לא תמיד.. האמת), מתכלים.. שהם שלך.
ותציב אותם בחלל החדר שמעתה יקרא בית - הבית שלך.
תפתח ספר לקרוא או תדליק טלוויזיה.
ואולי תארח חברים לקפה - בכוסות של איקאה.
לאיקאה יש ריח של התחלה - שיכולה להיות ביחד או לבד. היא מהממת בתחושת הזמניות שלה ויחד עם זאת ביכולתה להפוך חלל ל-בית.
יהיו שיאמרו שכל תעשיית הרכב היא שוות ערך לפרוייקט האיקאי, אבל נדמה לי שאם מבחינים בניואנסים, אז וולבו זה בדיוק להפך.ראבק...
אפילו השרים (אלו שיושבים בממשלה?..) כבר לא נוסעים בוולוו...
אתה מכה בגופה.
לגמרי :)
א. אתה חייב את זה לעצמך.
ב. היית יכול לתת מקרה אחר כדוגמא, ואולי הייתי מהרהר בזה. ככל שזה נוגע לפרשת רוז אין לי ספק שכל דיון על תרבות הצריכה, הוא רלוונטי וחשוב פי אלף.
שני הרהורים:
א
עשית לי חשק לבקר באיקאה. אף פעם לא הייתי . אנתרופולוג יכול להנות שם משהו פחד. והומוריסט גם. (אם תקרא את הטור (בלוג) שלי, תבין)
ב
הילדה רוז שנרצחה... איקאה... הילדה רוז שנרצחה... איקאה...
שרק תבינו עד כמה כל העיסוק בתרבות הצריכה - אפילו באופן ביקורתי! - מסיט את הדיון הציבורי מהמקומות החשובים באמת. (חוץ מאשר אם אווה אילוז עושה את זה. היא נהדרת. אלילה.)
אה.
וכל זה כמובן מעיד על בית ריק, נטול וחשוף.
נראה שאלך להחליף מחר את העולם המושגים שלי, לפחות בכל מה שנוגע למלאות ולאין.
בהחלט ברור ומובן.
טוב, הרהיטים שלי קצת יותר רומנטיים ונוסטלגיים.
יש לי שולחן אוכל מהמאה ה-19 מפירנצה, שאבא שלי קנה לאמא שלי בשוק הפשפשים ביפו, וזו מזכרת מאהבתם קצרת הימים שהחזיקה בדיוק שלוש שנים ויש לי סוס עץ ענק שאבא שלי פיסל בשבילי כשהייתי ילדה, סוס נדנדה, אבל לא סכמטי אלא ריאליסטי לגמרי, ובנאדם מבוגר יכול להתנדנד עליו וספת עץ שאני תכננתי ובעלי ניגר. וארגז נדוניה. ודלת ישנה שמצאנו ברחוב וקילפנו מצבע והחלפנו את הזכוכית שלה בפרספקס כחול, וכיסאות מוונה גם כן מהמאה ה-19, ושולחן פסיפס צבעוני בדוגמת דגים שקניתי מהעיתונאית שוש מיימון וארון כלים במטבח משוק הפשפשים שהמסנו את צבעו השחור בחומצה וצלחות מצוירות ביד שאחיותיי קנו לי לחתונ מהקרמיקאי איתן מיפו...
אוי. לא הסתכלתי לפני שעשיתי 'שליחה'.
סליחה על השגיאות. לא היה לי כח למחוק את התגובה ולכתוב שוב.
נדמה לי שהכוונה ברורה.
כאמור, מסכים לחלוטין.
שום ויכוח.
רגע רגע, את.
אנחנו לא חלוקים. רהיטים זה לא שטויות. לא לזה התכוונתי.
אפשר להתווכח בשאלת הטעם, ולא בטוח שאני הייתי מרפרר דווקא לדוגמאות האירפוצנטריות במפגיע שאת נתת. בפוסט כתבתי, והתכוונתי לזה, שרהיטים שואבים את כוחם גם (ואולי בעיקר. שוב, אפשר להתווכח) מהיחס הרגשי שלנו כלפיהם (לצורך העניין אותה כף עץ של ירח הדבש).
מה שהתכוונתי, וכתבת את זה למעלה, זה שהרהיטים של אותה חברה לא מעוררים שום (לפחות אצלי) שום יחס רגשי.
לפני שבועיים עברנו אני וא' עברנו דירה. הוא לשלו ואני לשלי. בגלל אילוצים של מקום בדירה שלו, נדברנו בינינו להחליף שולחנות וכך גם היה. הוא קיבל את השולחן האיקאיי שלי, שכמובן היה מאד פונקציונאלי, ואני זכיתי בשולחן העבודה שלו הגדול והמאסיבי.
קצת לא נעים לי כי השולחן הזה שימש בעברו במשרד צבאי (עוד אחד מהחפצים שנשתיירו אחרי שצה"ל פירק את בסיסיו בגוש קטיף), אבל בסדר, לאט-לאט אני מחדיר בו מחשבה חופשית ואני בטוח שיום אחד עוד אהיה גאה בו כשהוא יצא לרחוב ויצעק בקולי-קולות, 'מלחמה זה פוי'.
ועם כל הארוך הזה אני מרגישה שלא הבהרתי את עצמי. כן, יש לי להט. חפצים הם חשובים. יש לי כבוד לחפצים. למשמעות שלהם בחיי אדם. להעברתם מדור לדור. לכך שהם מלווים אותנו בתחנות חשובות בחיינו, מתכתבים עם העבר. מביעים את המיומנות שלנו, את האסוציאציות התרבותיות שלנו, את הקשר שלנו לאמנות. את שאיפתנו ליופי. את המתח בין יופי לפונקציונליות. את המתח בין אספנות לבין הצורך במרחב. יש המון משמעות לחפץ. המון להט. בהחלט. כן.
ואגב, אין לי המון חפצים בבית. ביתי כמעט ריק, נטול, חשוף.
אבל מה שיש, לא מקרי.
רגע, רגע, הלו, הלו, סליחה, סליחה...
אני לא מסכימה כאן עם שניכם!
הלשווא אני מקיזה כאן את דמי ואת מקלדתי מהבוקר?
הטיעון שלי, בקיצור (לשם שינוי): איקאה היא המייצגת הגלובלית המובהקת של הייצור ההמוני שגדע סקטור שלם של מלאכות יד בעולם כולו, שבהחלט ביטא יחס של כבוד לחפץ, לרהיט, לכלי, לשימושיות שלו, ליופי שלו, למשמעות שלו בחיי אדם. איקאה היא עוד תחנה בתרבות ה'שתמש וזרוק, מה גם שהיא גדעה את ענף הפרנסה של מיליונים ברחבי העולם.
שידה בסגנון לואי ה-14 היא לא סתם רהיט.
מנורת טיפאני היא לא סתם רהיט.
קערה מחרסינת מייסן היא לא סתם כלי.
ובדיוק - אבל בדיוק אותו דבר - כף עץ שגילף ביד זקן בכוך בליסבון וקניתי ממנו אותה בירח הדבש שלי היא לגמרי לא סתם כף לבישול.
ואם אנשים רוצים להקיף את עצמם בכיעור ובסתמיות - זה העניין שלהם.
אני רוצה לתת לחיי משמעות ויופי.
ושוב - הרשו לי להדגיש בפעם המיליון - זה לא עניין של כסף. בכלל לא. דווקא לעשירים יש הטעם הכי רע שאני מכירה.
שיט - שוב יצא לי ארוך.
בייבי (blue),
נראה לי שלא ממש הבנת.
אני הראשון להודות שמה שיש שם זה "כולו כולו כולו" רהיטים (וגם זה בקושי).
להט? כשאני בקראש זה נראה לגמרי אחרת.
טוב. נו. מה שניסיתי לאמר בסה"כ שמי שמקדיש כל כך הרבה להט, מחשבה, מילים נוגות ומשפטים מורכבים על מנת להביע את סלידתו העזה כמוות מאיקאה זהה בעיניי לזה שמבלה שם את רוב ימיו וממלא את ביתו בחפצי איקאה בסוגשל סגידה פנטית של אבות הנוצרות. זה כולו-כולו-כולו רהיט. זהו. פריט איחסון. נטול יותר מידי משמעות קיומית בלתי נסבלת או אומנותית.זה הכל.
די נו, תפרגני לי.
עד שנותנים לי לינק באתר של הארץ (כמובן עם שתי שגיאות הקלדה איומות).
בפוסט הבא אני מבטיח שוב לדשדש במי האפסיים :)
אם אפשר לסכם עד כאן ,
אז איקאה מאפשרת להמון להרגיש בענינים
ומעניינת מאוד מסיבה כלשהי את אלו שמרגישים מעל ומעבר להמון
(בימי חמישי פתוח עד חצות)
עם איקאה?
או שהתפתת להגיב לפרסומת הנלוזה.
אני מאד מודה לך על התגובה הזו.
ההתייחסות שלך לנכתב לעיל היא מרגשת בעוצמתה:
הקריאה הרגישה שלך, היכולת לזהות את התשתית האידיאולוגית החבויה, ובמספר מילים כה מצומצם להראות ולהאיר כיצד היא עוברת כחוט השני מהשורה הראשונה בפוסט ועד השורה האחרונה בתגובות - מעידה כאלף עדים על נפש עדינה ושוחרת טוב.
ולכל הקוראים אומר, תכנסו ללינק. תכנסו ותעשנו. הכל. סיגריות, סמים, עלי תה, עלי בננה, גז מזגנים, טרפנטין, נפט, חלב, לחם. תעשנו תעשנו תעשנו.
והתגובה הזו של מיא, למשל, היא עוד מ.ש.ל .
למה? זה קלי קלות.
תראי:
איקאה = כל הזבל שמוכרים לכם בערוץ 2.
מ.ש.ל
לא קל?
וכנראה גם מקבלת משכורת מהם, לא?
לא אכחיד, גם אני קניתי ובטח עוד אקנה שם.
גם ראיתי את הגמר האחרון של כוכב נולד ואפילו את החלק הראשון בפרק הפתיחה של 'האח הגדול'.
השבוע אפילו הכנתי לעצמי ארוחת ערב ישראלית עם סלט (אבל עם טוויסט), חביתה וקוטג'.
אז מה.
תודה רבה!
טובה,
א. תודה רבה.
ב. המיינסטרים הישראלי הוא לרוב פר'חי. אני משתדל להימנע מיצירת קשרים איתו. מי שאעפ"כ בוחר בו, שיבושם לו. וכמו שאומרים במיינסטרים הישראלי, וואנס אתה רוצה לעשות לעצמך ספא, קודם תשקיע בחלוק לפני שאתה מסתובב בבית בתחתוני טנגה.
כן, נוצרה שם הרמוניה מדהימה.
הפסקתי עם זה לפני כמעט שנה
אז זהו, שאני דווקא לא באה מהאסכולה של דירות 'יוקרה' (עושה לי בררררר המילה הזאתי) או של רהיטי 'יוקרה', או של קסטיאל, אלא להיפך, של בתים בוהמיים, של רהיטים שנמצאו ברחוב, שנאספו מגרוטאות, שנצבעו, שתוכננו בידי אמנים ונוגרו ביד, שנקנו ברחבי העולם, שהתקבלו בירושה, שמייצגים סיפורי חיים, שהם גם סנטימנטליים ולא רק פונקציונליים.
אני לא באה מה'תרבות' של 'סטים' ושל 'מערכות סלון של 1+2+3, וגם לא של עשירים שמפקידים מעצב על 'המראה השלם' שנקנה בהביטאט או בדירן פרי מוחם הקודח של רון ארד, כארים רשיד או של חברת הריהוט האיטלקית היוקרתית קפליני.
אני פשוט באה מבית שאוהב חפצים יפים, שמכבד חפצים, רצוי עבודת יד. גם כלים. שנעשו ביד. שנצבעו ביד. באופן מסורתי. לא במפעל. כן, יש עוד מובלעות כאלה בעולם. גם בארץ. של אנשים, אוּמנים, שגאים במלאכתם, בפרי עמלם.
אני יודעת שאני סוחבת את הדיון הזה למקום אחר, אבל זו בעניי הסוגייה כאן. סוגיית השטאנץ. כי זה הכוח של איקאה. השטאנץ. אנשים בכל העולם תולים בבתיהם את המשהו (מה זה בעצם?) האדום המחריד הזה וממלאים אותו בג'אנק בלי לתת את הכבוד הבסיסי ביותר למושג רהיט, או עיצוב או אריג או לבוש או צבע או מה שביניהם. השטאנץ הזה, הייצור ההמוני, האחיד, למיליוני צרכנים עדריים בעולם, הוא שמאפשר את המחירים הנמוכים.
וכדי לקלוע לטעם ההמון אי אפשר להיות מקורי מדי בעיצובים, אוונגרדי, או מעניין. ולא, אדום זה לא מקורי. ובכלל, מרגע שהמונים אוחזים באותו חפץ כמו שלי, ויהיה החפץ היפה בעולם, הוא כבר מאבד מטעמו בעיניי כי אני כן מעוניינת להרגיש שיש לי ייחוד מסוים גם בעיצוב של הבית שלי, גם בתפאורה שבה אני חיה, כשם שאני רוצה להתלבש בצורה יחודית ולא במותגים.
אז איקאה פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר ובכך הם עושים עבודה טובה מאוד, אבל זה הכל. אין להם יומרות מעבר לכך ואין להם תרומה מעבר לכך.
השנה, כשחילקתי את בניי לשני חדרים, שאלתי את הבכור (14) שעבר חדר אילו רהיטים הוא רוצה. הוא אמר לי: אני סומך עלייך, אבל רק לא איקאה. אמרתי לו בסדר. קניתי לו שידה הודית כהה מעץ מלא, הבאתי לו שולחן ישן מעץ צבוע במיליון צבעים ומקולף מהסטודיו של אבי ז"ל, בעלי לשעבר בנה לו מיטה ודלת מעץ בהיר. על הקיר תלינו שטיח קיר נורווגי עם ציורים של חכות ודיג בירוק ואדום. היום זה חדר שכל אחד ישמח לגור בו. הוא לא חדר של ילד דווקא או של גבר. פשוט חדר יפה. לעומת זאת, אילו היית קונה חדר ילדים באיקאה, זה היה נראה לגמרי אחרת. כל הרהיטים האלה, אגב, יחזיקו דורות.
יש לי כמה וכמה מוצרים מאיקאה, ובכל זאת אין לי בכלל מכשיר טלוויזיה. לא חושבת שאת יכולה לעשות את ההקשר הזה בכזאת קלות...
וואו...........
איזו התקפה.. מעניין שכולם כאן בטוחים שהם מאד מיוחדים ויוצאי דופן כי הם לא קונים באיקאה. ובכל זאת, עשרות תגובות, ואף אחת לא מפגינה מחשבה עצמאית..
הרהיטים באיקאה דווקא כן עמידים (אם לא קניתם איך תדעו??), תשאלו כל שבדי שיש לו את אותו מטבח כבר 20 שנה (והוא לא מחליף אותו בכל פסח)
חוצמזה, שלמרות שעל טעם ועל ריח אין להתווכח, הרהיטים שלהם גם חביבים מאד ובמיוחד, וזה מה שטוב באיקאה, פשוטים ומתאימים כמעט לכל עיצוב (נכון, אולי לא לדירות יוקרה או דירות של אנשים ייחודיים מאד)
והמחיר... המחירים באיקאה טובים יותר מאשר כל מקום אחר ברמת האיכות שלהם. מה לעשות, לא כולם ירשו ספות מהמאה ה 19 מהסבתא שלהם ולא כולם יכולים לקנות בהביטאט...
והאוכל... האוכל! איך אפשר שלא להזיל ריר רק למחשבה על מעדנים שבדיים?? הדגים, הביסקוויטים!
אז זהו- אני חושבת שאם לכולנו היה טעם קצת יותר צנוע ופרקטי כמו זה של השבדים, אולי גם היינו נראים קצת יותר כמוהם (ואני לא מתכוונת לבלונד)
ודרך אגב- רצפות פרקט בשוודיה משוייפות וחתומות בשעווה מיוחדת. זה ממש לא שורט בכפות הרגליים...
טוב, אז גם אני קצת התלהמתי... מה אני יכולה לעשות, אני מתה על שבדים :))
ואני תוהה, האם אלה שלא קונים איקאה הם גם אלה שלא רואים את האח הגדול וכוכב נולד, שהרי אין כמעט מי שירים ידו כשתישאל השאלה: מי כאן לא קנה מעולם דבר באיקאה?
בכל מקרה, הקטלוג על כריכתו הוורדרדת נראה כמו בליל של כריות, וילונות וריפודים ואני מה? רק רוצה שיתחיל הסופ"ש ולהתחפר בדירתי החבוטה אך החמודה.
אחלה פוסט
א. אתה כותב נפלא.
ב. כבר העירו למעלה. איקאה הצליחה לשנות דפוסי קנייה ועיצוב לאנשים שבחיים לא יצאו מה"קופסא"מבחינה עיצובית. כמי ש"קצת" מבוגרת ממך - אני יכולה לספר לך שהמיין סטרים הישראלי עד לפני עשור או שניים ידע לתלות בסלון שלו לא יותר מגובלן ,ממוסגר במסגרת פלצנית בסגנון ארדקו, ורצוי - גבוה גבוה, חצי מטר מהתקרה.באיקאה ובעיקר בקטלוג שלהם - אתה יכול לדלות רעיונות פשוטים. אתה יכול לקנות וילונות בגרוש ורבע ולהוסיף להם כותר יפה ממקום אחר ויש לך חדר חלומות...
איקאה מאפשרת לסטודנטים ולאנשים ששוכרים דירות לעצב את ביתם בקריצה. לא מאוד זול אבל בפירוש לא יקר. בשאר המקומות הזולים קשה מאוד למצוא "נשמה" ובאיקאה מספיק שתיקח מראה ללא מסגרת, תציב תחתיה מדף עץ טבעי וכמה אביזרי אמבטיה וכבר יש לך פינת ספא נהדרת...אז, בור שכל כך הרבה שותים ממנו, אל נא נזרוק בו אבנים...ואני מסכימה בעניין המבוך
וגם איך חולצת הכפתורים מתכתבת עם הג'ינס בתור הפוך ומשלים.
כי הוא באמת לא מפגן של טעם רע.
את צריכה לראות באיזה מונומנט מקסים מדובר.
כיצד החולצה האדומה מציצה מתחת מכנסי הג'ינס התכולים, איך הגופיה הלבנה זורקת מלמעלה טוהר מפכה ועד כמה חולצת הכפתורים התכולה משתלבת בתוך התערובת הנדירה :)
מש"ל. הכל עניין של צרכים. וסיפוקם כמובן. אצלך זה כיסא (קטן), אצלי זה המשהו-הזה-שתלוי-על-הקיר-תוצרת-איקאה. ההבדל הוא שלא קראתי לכיסא הקטן שלך מפגן של טעם רע ואנמי. כי זה בסה"כ סתם פריט איחסון. שמספק. צרכים.
בביקור האחרון שלי בשוק הפשפשים, חיפשתי מיני כורסאות ישנות ומיוחדות.
אלא שהמחירים מזמן לא אפשריים לאחת כמוני (שכל רהיטיה נאספו ברחוב ו... נגיד עוצבו מחדש... יותר נצבעו בהתקף יצירתי במיוחד). אבל התיישבתי על כורסא אחת מימי לואי הקסוקר ונשארתי יושבת שעות, שייתנו כבוד העוברים ושבים. יצאתי עם שטיח מסריח.
ובעניין הגודל, המבוך וכמות הקונים פר מטר (לפחות ממה ששמעתי) - זו הסיבה שטרם ביקרתי שם.
אבל צריכה כמה מגרות או סלסלות לדיסקים. כשאגדל - אכנס.
וabc עולה.
העפתי מבט הצידה אל הכסא הקטן.
רשימת מלאי:
שני מכנסיים.
שתי חולצות פולו.
חולצת כפתורים אחת.
טי שירט אחת.
גופיה.
בוקסר.
את חושבת שאני צריך אחד כזה?
אפשר גם לסדר בתוך זה תקליטים לפי א"ב יורד
ולהדביק אינדקס בצד
מאד יפה הרהיט.
הייתי שם אחד כזה ב..
אממ..
כל מה שמיא כתבה, בפונט 20 ובבולד!
מממ.... ואני אומרת, שונאי איקאה מכל העולם תתאחדו. סיסמאות הן מרכיב הכרחי של שנאה. גם אם זאת שנאה אנורקטית ודהויה משהו לעוד-סתם-חנות-רהיטים-זולה-וחביבה.
כאשר אמצא פתרונות איחסון כשל איקאה בשוק הפשפשים אני מבטיחה לקנות שם, וזאת רק כי סבתא שלי ז"ל לא הורישה לי רהיטים עתיקי יומין תוצרת פולין.
זהו, ש
1. האיכות באיקאה לא טובה ורוב הרהיטים מתפרקים, שלא כמו רהיטים אמיתיים שמחזיקים שנים ואף דורות ומועברים בירושה.
2. העיצוב מאוד בנאלי, סתמי, אנונימי ומנוכר ומתאים רק לאנשים שממש אבל ממש לא סומכים על הטעם של עצמם.
3. הסבירות שתראה אותם רהיטים אצל חמותך ודודתך הצולעת גדול, ורק המחשבה הזאת היתה מונעת ממני לקנות את שידת יוליוס ומנורת ברוטוס.
4. גם המחירים נמוכים רק למי ששוק הפשפשים הוא לא אופציה בשבילם ולא יודעים לקנות ישן ולחדש, או לשנורר מהסבים עתיקות אמיתיות, או לקנות רהיטים אתניים אותנטיים בחנויות המתמחות בכך, או לבנות רהיטים בעצמם, או להזמין מנגר בדיוק מה שמתאים להם וכו'.
5. אין כמעט חידוש משנה לשנה, כך שהקטלוג של השנה שעברה הוא למעשה הקטלוג של השנה בשינויים קלים.
6. 'חווית הקנייה' וההתחככות בעמישראל בחנות הגיהנומית מחייבת כשלעצמה פינוי יום ונטילת שני כדורי הרגעה חזקים מדגם קלונקס לפני האירוע.
7. מצד שני, אולמרט ראש ממשלה.
אם לא כתבת את הדברים בנימה צינית חריפה (עודף המחמאות קצת בילבל אותי), אז יש לי תחושה שאנחנו חלוקים, לא?
אצתרך?? זה לא עם טי"ת צריך להיות?
סבבה שאיקאה זה לא בשבילך.
אז תקנה בקסטיאל נראה אותך....
חנות איקאה נותנת מוצרים טובים במחירים סבירים.
כלכך שמחתי שגם אני קבלתי את הספר של 09 בדואר כי ככה אני לא אצתרך לנסוע עד איקאה כדי לקחת אותו....
אני אוהבת לקנות באיקאה. היכולת לקנות מוצרים זולים , יחסית, באיכות טובה הוא מבורך.
וכיום אני רואה גם מוצרים של איקאה בבתים מבוססים ובמשרדים.
הספר הקטלוגי של איקאה מעוצב מאוד יפה.
קטלוג מוצרים שאני מחליפה משנה לשנה. נוח לשימוש ובהיר לחיפוש ולמציאה.
גם כל הרעיון שעליו בנויה איקאה הוא מעורר התפעלות ואיך לא חשבו על זה קודם?
הדר (זותי עם השם המוזר מלמעלה), כבר ריפררה לכך.
אני עדיין דבק בתגובתי.
לא הייתי אומר שזה המעשה הפוליטי הכי מתוחכם שיש (להיכנס בתאגידים).
לפיכך, אפוא, אבהיר:
איקאה [פנייה נרגשת], אני עפר לרגלכם!!!
אינני מתעב את איקאה, ואמנם גם אני נהנה (מילה קצת מוגזמת, אולי מוטב משתמש) מכמה ממוצריהם.
רק ניסיתי להעיר איזו הערה אסתטית על המוצרים ועל דרך השיווק.
הערה אסתטית שיש לה כמובן השלכות מוסריות חמורות. :)
כתבה על מחירי איקאה בארץ לעומת חו"ל שהתפרסמה אתמול כאן קרוב בדה מרקר:
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20080903_1017621
וואלה. בשורת הדה-קוסנטרוקציה זה באמת
שם מאוד מחייב. חשוב שנכנסת באיקאה
לגמרי מהטעמים הנכונים
איקאה היא הילד הזה שתמיד מוציא 100 וכולם שונאים. כיון שמלבד רחוב הרצל, שבו מועתקים בשנים האחרונות רוב דגמי איקאה , אין לאנשים בעלי הכנסה ממוצעת אופציה אחרת הרי לפחות טוב לראות שיש חנות אחת שהתמחתה ללא פחד בבינוניות.
מעניין הוא שגם תודות לאיקאה בלי לשים לב הרבה טרנדים ישנים (שייקרס וכד') חדרו בעדינות למינסטרים.
אני מתיחסת לאיקאה כמו לחנות נרות או סבונים, קונים פריט שתיים שמפתים אותך בציבעוניות/צורה שלהם ומשלבים.
הדבר היחידי שקשה לי עם חנויות איקאה הוא המבוך שבו מוליכים אותך כעכבר מסומם עד היציאה, אבל לפחות זה גורם לך לחוות את הניסויים של סקינר על בשרך.
מחר תבואי עם ההורים
תיאטרון? מה זה?
למה אנחנו מדברים על זה?
זרקו אותי מהכיתה...
כי זה שיעור של מגמת רובוטיקה.
תיאטרון לא מוזמנים אליו
מי זה 'לנו'?
בדיוק חזרתי עכשיו מארוחת ערב, רק אני ואמא. אוכל רגיל ודי משעמם של בית קפה. לא משהו לכתוב עליו.
אבל היתה שיחה מאד מעניינת וכיפית (כיף לנתח את האחים ולרכל עליהם). ואני שמח שאמא סוף סוף מיואשת מהמדינה.
לגמרי.
איקאה? מה זה?
למה אנחנו מדברים על זה?
לא הייתי בשיעור...
תכתוב לנו פוסט על מסעדות גורמה בהזדמנות ?
הגורמט.
אפילו מבלי שבדקתי את הקולקציה העניפה של הנרות המסריחים.
אה נכון. איך שכחתי את מסעדת הגורמה שלהם.גם בשער הצרפתי נראו אותם השזים?
(או אולי, במקרה שלהם, מוטב ה'שטאזים').
אשוב לבקר שם כשבנותיי יבנו את האוהל שלהן בסלון (פשוט יש עוד כמה שלבים שאני צריך לעבור קודם לכן).
תודה :)
ולמה אי אפשר קצת סירופ שוקולד בגלידה הקטנה ?!
ככה?
אפילו מבלי שהתעניינת מה יש להם להציע בגיזרת הPILATORP (סלי קש)?
"אנשי העכברושים". לגמרי.
תודה עמנואל.
מנוולים
ואללה? השבוע, בתיבת הדואר שלנו, בין שלל מבצעי החזרה לבית הספר, ההצעות למכור את הדירה שלא שייכת לנו, חיכה לי הספר שחיכה גם לך, כמה אלפי קילומטר. ואז, עוד לפני שעלעלתי בו ידעתי, שאתה יכול להחליף דירה ובית ומדינה ושפה, אבל אתה לא יכול לברוח מאיקאה.
ואז עליתי הביתה, בדירה שהיא באמת צרפתית לעילא, עם קישוטי תקרה מלפני מאה שנה, ונכנסתי לתוך עמוד בקטלוג מאיקאה. השמיכות האלה, בשני יורו תשעים, הן משהו. גם מחממות וגם אפשר לעשות מהן אוהלים על מיטות האיקאה הקטנות (שעכשיו כשאני נזכרת, כתבתי עליהן פעם). אפשר לומר הכל על הריהוט שלהם, הוא לא יקר אבל גם לא מאוד זול, הוא די אסתטי באופן כללי, אבל עמיד - זה לא.
פוסט איקאי מצוין.
חחח :)
לא סתם החנות בנויה כמבוך.
חולדות מעבדה מהלכות על שתיים.
לעזאזל, אתה כותב נפלא.
וזה
א. זה תמיד קשור במזל
ב. זה תמיד קשור במזל
ג. זה נשמע לי נכון (המה שכתוב בתוך הסוגריים)
לא [עושה תנועת ביטול],
סתם גיבבתי.
(רק לא להאכיל את האגו).
איזה מזל שיש אנשים כמו טמבורין שעוזרים לך להיצמד לתגובה אחרי שקראת משהו טוב מכדי להגיב עליו במילים.
אתה כזה שלוש נקודות (="תעשה לי ילד בגלגול הבא")
איקאה זה אקסטזי שלא עלה טוב. (או עלה עד כמה שיכול היה בתוך מח די מצומק)
מזמן לא קראתי משהו כל כך אינטלגנטי!