חזרתי בלילה שבין יום א' האחרון לבין יום ב' שעקב אחריו באופן טבעי מדי. אחרי "בריף" מהיר, יתר על המידה, על יותר מ 900 תמונות שהנציחו שברירי זיכרון, מבט עוד יותר זריז על קניות אשר לוו בריכולים חמים על אנשים שהמשפחה מכירה (מריכולים קודמים), נפלתי על מיטה נוחה, חמה, רכה (לא מדי) למשך כמעט 15 שעות.

התעוררתי עם חיוך, כמה שעות מאוחר מדי, הסתכלתי על הנייד; הוא השיב בההיה בחזרה; שנינו החלטנו לקחת עוד יום של הפסקה. התיקון לסמינריון יכתב החל מחר.

היום הגיע המחר, שמתי פעמי אל עבר הסיפריה, השאלתי ספרים, נותרו 4 ימים לתקן 35 עמודים.

חזרתי בלילה שבין יום א' האחרון לבין יום ב' שעקב אחריו באופן טבעי למדי. נסעתי רק לשבועיים ואני כבר לא יכולה שלא להתגעגע לחוויה. לא רק למראות הקסומים של לונדון, ווינדזור, קיימבריג' ואוקספורד. אלא לחוויה של להיות סטודנטית במוסדות מספר 1 בעולם. להיות חלקיק קטנטן מהם. אני כ"כ רוצה לחזור ולהיות חלקיק טיפל'ה גדול יותר.

לפני הנסיעה זרקתי חצי משפט פה, ושליש משפט אי שם על הרצון-ללמוד-בחו"ל-מתישהו-איפשהו-איכשהו-עם מישהו או בלעדיו.

אחרי הנסיעה, אני לא יכולה שלא לחזור על "אני רוצה ללמוד שם!"  כמו מנטרה חסרת תכלית ממשית. המנטרה היא בטח מסווה לגעגועים לH&M או משהו בסגנון.

אלה היו שבועיים קסומים כי זכיתי לפגוש 2 חברות מופלאות; כי בזיכרוני נכרתו מראות מאלפים; וכי אולי, רק אולי קטנטן ופצפון, אלה היו שבועיים שאיפשרו לי להעיף מבט כמה שנים קדימה..

התאהבתי במקום, התגעגעתי בטירוף למשפחה, לחברים, לחברות, למיטה, וגם [אולי בעיקר =)] לאסלה הנוחה בבית, לארון העץ הענק בחדר, לבמבה, לנהיגה המעצבת של ת"א, אפילו קצת ללחות של אוגוסט (זו שמתעקשת להישאר עד אמצע דצמבר).

התגעגתי לפה כי פה הם חיי, אבל שם הרגשתי שאני חייה .. :)

חזרתי בלילה שבין יום א' האחרון לבין יום ב' שעקב אחריו באופן טבעי למדי, קצת חבל שהסמינריון לא נכתב באותה צורה טבעית..

}{