"כלבי הבית הם המון הומוגני. כולם כלבים"- בקביעה זו יש מידה רבה של אמת. עם זאת, האמת מצויה גם בהיפוכם של הדברים- "כלבי הבית הם המון מגוון מאוד, המון בלתי הומוגני לחלוטין."- גם זו אמת. כיצד אפוא יתכן שהאמת מצויה גם כאן וגם כאן? היש כאן בלבול? אכן, הכלבים גם דומים זה לזה וגם שונים. אין שום בלבול. הם דומים בכך שהם פועלים כולם על פי אותו תפריט אפשרויות. הכוונה לאוסף הצווים הכלביים הקיים בהם ואשר מפעיל אותם ככלבים. אותו אוסף עתיק של רפלקסים, של תגובות לגירויים, של תנועות ושל פעולות. בכך יש לכלול לא רק את הדרך בה הם רובצים, בה הם משתינים, מטפלים במזון, במים, מזדווגים, מתגרדים ומתלקקים, לכאן יש גם לשייך את הדרך בה הם מפתחים את יחסיהם עם אדונם, את יחסיהם עם שכניהם לטריטוריה ואת יחסם לחתולים. הדמיון בין הכלבים נוגע גם לטקטיקה וגם לטכניקה של ההתנהגות- משתינים באופן דומה, מטפלים במזון באופן דומה, מקימים חברה, משחקים, חשים בדידות וכ'ו. מנגד, ישנו השוני. השוני נוגע למוטיבציה. להנעה. לעוצמות האינדיוידואליות. לתכונות. לגוון האישי של ההתנהגות. כלבים ניתנים לתיאור באינסוף דרכים. אומנם בעת שאנו מביטים בכלב מסויים, הכוונה להתנהגותו, כולנו רואים את אותה התנהגות אולם אף על פי כן, ויכוחים עשויים להתעורר בדרך בה כל אחד מאתנו יבחר לתאר את אשר לעיניו. תיאור התנהגותו של כלב הוא מורכב ומסובך כמעט כמו תיאור התנהגותו של בן אנוש. ללא שיטה וללא טרמינולוגיה אחידה, לא נמצא לא את הידיים ולא את הרגליים. אפרט עתה את דרכי לתיאור הדברים. לצורך המחשה, נדמיין לרגע סל גדול- סל של ידיעות אותו נושא עמו כל כלב מלידתו. זהו סל המוענק לכלבים ברגע לידתם כבר אלפי שנים. הסל המונע מהכלבים את הצורך לחשוב. הסל תמיד אותו סל- סל הכלבים. הוא מכיל תבניות התנהגות- רצפים מובנים של תנועות. המדובר ברצפי תנועות שהכלב אינו מבין את תכליתן אך למרות זאת, הוא בנוי לשלפן ולהתנהג בהן ברגעים מסויימים (בעת גירוי). כיוון שהוא כלב, הסל ומה שנשלף ממנו הוא הבסיס לכל התנהגותו. "טיפול במזון", כתוב לו- מיד הוא שולף מהסל את תבנית הטיפול במזון. איש לא אמר לו שאם יבלע את המזון יזכה בבריאות, הוא פשוט יודע את זה. "הגן על שטח החבורה", כתוב לו- מיד הוא שולף את תבנית הטריטוריאליות- רץ, נובח, עושה רושם. אף אחד לא אמר לו שהוא מפחיד ככה, שהוא מעורר חשש. הוא יודע את זה. "התייחס לחבר", מיד הוא שולף מהסל את תבניות החברות- מכשכש בזנבו ומסית אוזניו לאחור. "התחרה" או, אז הוא שולף תבנית אחרת- מזדקף פתאום, נע על קצות אצבעותיו, הולך לאט ומשמיע קולות נמוכים. איש לא אמר לו שזוהי תחרות. אם הוא כלב, הוא יודע את זה. עד כאן על כלבים באשר הם כלבים. מה שמאפיין את כלבי הבית הוא שסל ההתנהגויות אותו הם נושאים אינו סל טבעי. זהו סל ששינויים מלאכותיים בוצעו בו בידי האדם לאורך אלפי שנים ומשום כך הוא חסר שיווי משקל. לא הטבע, היד האנושית היא שיצרה את הגוונים הרבים בהתנהגות כלבי הבית. אגב, אותה יד היא גם שיצרה את ההבדלים הכבירים בצורתם. כלבי הבית שונים זה מזה משום שאחרויותו של הטבע הוסרה מהם. הרבייה הסלקטיבית אשר מבוקרת ביד אדם מזה אלפי דורות יצרה מאותו מקור כלבי טבעי אינסוף גווני התנהגות. זהו הבסיס לשוני. כלבי בית רבים חסרים לחלוטין תבניות התנהגות מסוימות בעוד שתבניות אחרות מפותחות בהם בהגזמה. כלב כלב ונטיותיו. מבנהו הנפשי של כלב הבית הוא מסובך ומורכב ממבנהו של כלב הבר. לכלבי הבר התנהגות דומה. ידוע איזו תבנית דוחה אחרת, ידוע המשקל לכל תבנית, ידוע מה נחוץ, מה דחוף, מה אפשרי. כלבי הבית לעומתם, עשויים לא להגיב בתגובה הצפויה מכלב, בעוד שכלבי בית אחרים עשויים להגיב על אותו גירוי באופן מוגזם- האחד מסרב לאכול, האחר זולל כאחוז אמוק, האחד לא מתחרה לעולם, האחר מתחרה בכל כלב ברחוב ואף מתחרה במשפחתו, האחד נעמד על המשמר כשזר רק קרב לאדונו, האחר נותר שליו גם כשמכים את אדונו למוות. כדי לתאר התנהגות של כלב, ראשית יש לומר איזו מתבניות ההתנהגות הכלביות פעילות בו ובאיזו מידה. בנוסף לתבניות המסויימות הערות בו, יש לדון בגוון הכללי של התנהגותו. לדעתי, התכונות המשמעותיות בכלבים הם הטמפרמנט והמזג, אומץ הלב והיציבות הנפשית. כך או כך, לומר על כלב שהוא חכם יהיה כמו לומר עליו שהוא קמצן או שיש לו חוש הומור. "חכם" לא שייך לתיאור של כלבים. חכמתו של כלב היא חסרת משמעות. אמרת חכם- לא אמרת כלום. יש לציין את חברותיותו, את נאמנותו, את נכונותו לשתף פעולה, את נכונותו לוותר. (נכונות מולדת). אפשר להוסיף פרטים על גישתו לזרים- על מידת הטריטוריאליות והחשדנות שהוא חש. יתכנו עוד תיאורים על הקלות שבה הוא מתעורר לנבוח, על מידת הלקקנות אשר מאפיינת אותו. אם, לדוגמה, האמור בשוטר הבוחר לו כלב שאותו ילמד לרחרח ולחשוף סמים, הרי שיש לו לשוטר כל מיני שיטות לברר את משקלה של תכונת "ההבאה" בגור הכלבים שאותו הוא בוחן. אם ידמיין על חוכמה, ייכשל השוטר בעבודתו! לצד התכונות יש לספר על הגוון הכללי של התנהגותו. נושא המזג הוא אלמנטרי, כך גם אומץ הלב, את זה כולם יודעים. נדמה שדווקא נושא "היציבות הנפשית" נותר מיותם. עומד בצל, איש לא דן בו, איש לא מספר עליו, ואיש לא בוחן כלבים מזווית זו. על יציבותו הנפשית של כלב הבית להיות חלק מרכזי בתיאורו. ללא דיון בחלק זה של אופיו, טרם אמרנו מיהו. ב"יציבות נפשית" הכוונה להתנהגות שנותרת, ללא תנאי, לחסרת היסטריה וחסרת פרצי אגרסיה בלתי נשלטים. כאשר כלב נושך את אדונו, זה עלול לקרות, זו עדות לאי יציבותו. גם בין כלבי הבר עלול להיוולד כלב לא יציב. שם, מן הסתם, הוא אינו גווע ברעב. הוא מחוסל! . הפוסט הזה אינו עוסק בחינוך כלבים. ההיפך. הוא בא ללמד שבעל החיים אינו דווקא כחומר ביד היוצר. שיש לו תכונות ונטיות שהן חלק ממנו. |