Peking Duck 

טוב, חזרתי עתה מ-8 ימים של סיור קבוצתי בבייז'ין. 

הפעם היחידה שנסעתי לסיור קבוצתי בחו"ל קודם לכן, היתה לפני 41 שנים בדיוק. זו היתה קבוצה הומוגנית שעברה גיבוש ונסעה למטרה מסויימת. יום יבוא ואכתוב גם עליה.

מאז נרתעתי מסיור קבוצתי, בשל כל הסיפורים הנוראים על איחורים, תאוות הקניות המחבלת בטיול, וכו'.

טוב, אז הפעם, משום שזו סין, ומשום שהסינית שלנו דומה באיכותה לאנגלית של הסינים, הדחקנו את כל החרדות, והצטרפנו לקבוצה.

ימים ספורים לפני היציאה מציג עצמו בפנינו טלפונית המדריך, ומציע לנו להביא עימנו מינימום מטען. סין היא מולדת הטקסטיל, וחבל שנשלם על מטען עודף. אני מסביר לו שאנו מטיילים קלים בדרך כלל, ומדובר בסה"כ בשמונה ימים ברוטו, וכבר יש לנו מספיק. אין לנו צורך בקניות חדשות.

"דיברתי עם אלף מטיילים לפניך, שאמרו לי אותו דבר – וכולם קנו, והרבה". חשבתי שהוא מתכוון לאמר לי שלא יעזור שום דבר – אנו נקנה, וליתר בטחון הצטיידתי בעוד מאתיים דולר.

הסיור הקבוצתי מראה את פניו כבר בתחילתו. בירידה מן המטוס בבייז'ין, נכנסים כמה וכמה לשירותים. כמעט כולם גם יוצאים משם. גב' אחת נעלמת - וגורמת דאגה לאחותה, כאב ראש למדריך, ואחור ראשון לכולנו. הצעותי להרגעת הרוחות ("היא נשטפה עם מי האסלה ומשכשכת להנאתה במי הביוב העירוני", "היא תוחזר אלינו מיד לאחר שיקצרו ממנה את הכליה"), אינן מרגיעות את הרוחות כלל.

לבסוף מסתבר שהיא דווקא מקדימה אותנו. 

למחרת, היציאה נקבעת ל-9:00. מובן שמשפחה אחת חושבת ש-9:15 גם יהיה בסדר. (מה, בסך הכל לא איחרנו הרבה...).

יוצאים לאתר תיירותי אחד (המקדש השמימי) וממשיכים לקניון אחד, ואח"כ למשנהו.

מסתבר שהקניון אינו אלא בזאר שדוכניו נלקחו מן הרחוב ונסגרו בתוך מבנה. המדריך מזהיר שראוי להתמקח, ולשלם כ-15% מן המחיר ההתחלתי. אט אט חוזרים חברי הקבוצה לרכב, מתפארים מי בהפחתה של 75% מן המחיר, ומי ב-80% מן המחיר. אלה שמיקוחיהם צלחו עוד פחות פשוט מביאים את שקיהם בדממה.

למלון כבר מגיע האוטובוס עם נגרר כדי להכיל את עודפי הרכישות. למחרת כבר שכר המלון שתי מכולות כדי לאכסן בהן את הסחורה. בחדשות סין באנגלית בטלוויזיה יכולתם גם אתם לשמוע את הדיווחים האופטימיים שהנה נבלמה מגמת ההאטה בצמיחה, ותעשיות מוצרי הצריכה בסין שוב עובדות בשלוש משמרות.

כדי  חסוך לכם את המתח, אספר כבר עתה כי המטוס החוזר, 767 "רחב גוף" של אל על, היה המטוס הראשון מאז מלחמת העולם השניה שגרר אחריו דאון מטען. 

אחרי היום הראשון אנו מבינים מה המדריך ניסה לאמר לנו. לא שאנו נתפתה ונקנה, אלא שאנו מצטרפים לא לטיול מאורגן אלא למשלחת קניות. כל יום החל באתר תיירותי והסתיים בקניון או שניים. בבייז'ין כארבעה עשר מיליון נפש. אז אם אומר לכם שחזרנו לשני קניונים פעם נוספת – תבינו בעצמכם. 

אין לי דמיון מספיק מפותח כדי להמציא קניות שלא היו. די באלה שהיו. אחדים קנו דרקונים, ופסלים אחרים מאבן ירקן, מאבן אחרת, או סתם מפלסטיק דמוי אבן. "בשביל דרקון אבן הירקן שלך מיחזרו בקבוקי ספרייט" - סנט המדריך ברוכש.

אחד ה"קניינים" הגדיל לעשות וקנה טוסטוס חשמלי – דבר שהותיר אפילו את המדריך המנוסה חסר מלים... 

כן, היו גם הצגות ומופעים בערבים. אחד מהם, "קונג פו", מתאר את נזירי שאולין אשר רצו, כחלק מפולחנם, לעשות מדיטציה בחיק הטבע, אלא ש"בחיק הטבע" שרצו חיות רעות, ולכן פיתחו הם את תורת הקונג פו – כדי להתגונן בפניהן. ברור שהסיפור האמיתי פשוט יותר. אריות ונמרים או לא - כל מי שחטף מהלומת ריח בכניסה אל שירותי ה"בול פגיעה" בסין, היה מעדיף גם הוא "לעשות מדיטציה" בחיק הטבע.  

בסך הכל, לפחות לאפים מערביים, הריח היחיד המתחרה ב"אווירת" השירותים שם – הוא ניחוחות הבישול הסיני האותנטי. ואם הגעת לשוק מזון סגור, שיש בו גם שירותים – הלך עליך.

כן, ביקרנו גם בשוק מזון פתוח, כדי שנוכל לראות שלעומת מה שהסינים אוכלים – הצרפתים אוכלים רק מהכשר הבד"צ. תולעים, כוכבי ים, גלמים של פרפרי משי – דבר לא יימלט מהם. 

אנו מאוכסנים במלון 5 כוכבים, זה היחס שמהמרים כבדים מקבלים בלאס ווגאס, אז למה לא קניינים כבדים בבייז'ין? ארוחת הבוקר כוללת מטעמים סיניים המתאימים לחיך המערבי, אבל מן הצרפתים לקחו הסינים את ה"פרנצ' טוסט", ומן הבריטים לקחו את קדלי החזיר, נקניקיות הבוקר ועוד חלק מחיה זו, המותרת לאוכלי מפריס פרסה בלבד.

לצערי, גם את אמנות עשיית הקפה הם למדו מן הבריטים. טעימה אחת מן הדלוחין הנ"ל הזכירה לנו מיד את ביקורנו הראשון בבריטניה הגדולה, ב-1979. גם אז הספיקה לנו טעימה מנומסת אחת, לשקול מחדש ולהזמין תה. 

ומלה רצינית יותר לסיום.

ביקרתי רק בבייז'ין, רק לשמונה ימים. זה ודאי לא הופך אותי למומחה לסין. אבל המגמה ברורה שם לחלוטין. האנגלית מתחילה להיכנס. לא בקלות, ולא כל אחד רשאי ללמוד, ושלט באנגלית או שיחה באנגלית עם סיני כיום יכולים להיות חוויה בלתי נשכחת – אבל האנגלית נכנסת. המוסיקה הסינית מוחלפת במערבית גם בערוצי הטלוויזיה הסינית. לבוש סיני אינו קיים יותר בערים. הבניה המודרנית היא זו המקובלת באירופה ובארה"ב. הם מייצרים את מוצרי הפירמות הגדולות בעולם, מרצדס, ב.מ.וו., אבל גם מוקם עתה מפעל שייצר מטוסי אירבוס. בסופו של דבר – עשרים שלושים שנה מהיום, ייחלש גם השלטון האוטוריטארי והמשטר יתקרב לזה הנהוג במערב.

סין משקיעה רבות בשימור ושיחזור העבר, אבל גם זה נעשה בדרך המערבית. "חוצות היוצר" בטיינג'ין נראים יותר כבניה חדשה מצועצעת מאשר מה שהיה שם לפני מאה שנים, (קשה להשוות לשיקום המצועצע של יפו, בוודאי לא לשחזור המוקפד בעכו) ובצדק. אף אחד לא מוכן להריח שם היום את מה שהריחו לפני מאה שנים.

המקדשים, ארמונות הקיסרים והחומה הגדולה, נשמרים אומנם, אך כתפאורה לעיר, לא כחלק ממנה. מה שחי ונושם – מתקדם בכיוון אירופה/ארה"ב