ס. היא עובדת סוציאלית, היא למדה ביולוגיה אבל מהר מאוד הבינה שלראות תאים מתחת למיקרוסקופ זה מעניין אבל הרבה יותר מעניין להביט לאנשים בלבן של העיניים ולראות את הכרת התודה שלהם. היא עשתה הסבה לעבודה סוציאלית, כבר שנים שהיא עובדת ברווחה בקידום נוער, נוער שוליים או איך שתרצו לקרוא לזה.  תחת ידה עוברים בני נוער שלהורים שלהם אין כוח, אין כסף או שניהם ולפעמים כאלה שפשוט נמאס להם מהיצור שעליו הם אמורים להיות אחראים. התקציבים מזעריים, אבל מספיקים לתת להם כמה שעות של נחת, בחוג דרמה, קצת קרמיקה, קצת שיחה עם העובדת הסוציאלית שלהם, ס. היא גם מדברת עם ההורים שלהם ולפעמים זה קצת עוזר. רובם יהיו פושעים גם שהם יעזבו את ה"חממה" של קידום נוער, מדי פעם יש אחד שהצליח להתגייס (היא עובדת רק עם בנים כי הבנות הם סתם זונות) וזה הישג אדיר. יש אפילו כאלה שלמדו מקצוע ולא יבלו ברחוב , לעתים רחוקות מאוד.

את ילדיה שלה, שלושה במספר, היא לעולם לא תזניח, היא כל כך לא מזניחה שגם את ילדתה הקטנה בת העשרה היא משאירה קרוב לאימא. כל כך קרוב שהיא לא כל כך יודעת איך לדבר עם מבוגרים אחרים, כי תמיד אימא מדברת בשבילה. לילדון בן ה-25 היא נותנת אחריות עצומה, פעם בשבוע הוא צריך לשים את הכלים במדיח, מה מוזר בזה שהוא עוד גר בבית?

הסוויץ' כנראה הצליחה לברוח כי עליה היא מספרת הכי מעט, חוץ מזה שהיא תמיד צריכה לשמור כי יש לה נטיה להשמין ואל תדאגו גם אותה אימא מצליחה להחזיק קצר, כי היא אוהבת לנהוג ועוד אין לה אוטו.

כן, לי יש בעיה עם מקצועות טיפוליים, עובדות סוציאליות, פסיכולוגים וכאלה, יש לי תמיד הרגשה שמצוקת האחר היא בשבילם הזדמנות להרשים את עצמם. כן אבל אולי זו אני שצריכה טיפול