שמעתי ראיון עם פסיכיאטר שדיבר על עצמתה של התקשורת והשפעתה בכל מה שקשור לנושא רצח של ילדים בידי בני משפחתם (אמהות, סבא).

והנה, זה הבוקר, עוד מקרה.

הוא טוען, ובצדק מסתבר, שהעיסוק המוגזם של התקשורת בנושא של רוז, "מעורר" אצל אמהות "פוטנציאליות" את היצר, הקים אצלן ממילא,  שדוחף אותן לחקות את המקרה  שראו בטלויזיה ובעיתונות ומדי שעה בחדשות.

לכן, אני קוראת לכם התקשורת, המרוחה כולה בצהוב וברייטינג, די.

ילדים מוטבעים  מדי יום 

 כמו שאני מטביעה בשירותים את הקרציות של הכלב שלי.

וכן, לתקשורת יש חלק בזה.

כמו שהיה עם התאבדויות לפני כמה שנים כשהוציאו ספר בנושא.

בואו נהיה קצת יותר חכמים ורגישים ונבחן את התוצאות של מה שאנחנו עושים.

פחות תמונות קורעות לב, ואולי נציל עוד ילד אחד ממות, אמא אחת מכלא,

 ומשפחה שלמה מאבדון.