רואה מכאן מאמצע החיים את כל הבחירות שעשיתי ,חולפות על פני. קטנות וגדולות, מהבהבות בחושך, כמו אז ,כשעשיתי אותן. מאיטות הילוכן, אצילות , כמו בובות בתצוגת אופנה מהלכות כמרחפות ,סובבות על צירן,מצד לצד, מחייכות. תוהה אל תוכי המואר בקרן בהירה של אושר, מדפדפת קלות בזכרונות נשכחים,דפים דהויים של עצבת, חוזרת אל מהמורה קודמת,ממהרת, אל זו שחמקה לי,ההזדמנות ההיא, אולי נמצאת היא עוד שם בשבילי.
כל כך נכון, וכל כך עצוב מה שקורה מסביבנו ואני לא מדברת רק על הרציחות, אלא באופן כללי על היחס של המבוגרים לילדים שהדרך שלהם להביע את מצוקותיהם היא ע"י משיכת תשומת לב שלילית או הסתגרות.
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני מסכימה איתך..בכל מילה..
מדובר על כיבוד הורים...
איפה כיבוד הילדים ??
תפיסת העולם של הילדים שונה לחלוטין משלנו. לצערי הרבה מבוגרים שוכחים את הדבר ונוטים לשפוט את הילדים לפי אמות המידה שלהם כאשר לילד אין את התובנות לכך.
שכחנו מה זאת תמימות של ילדים, אנו מצפים מהם להיות המחוספסים שהפכנו להיות במקום לעזור להם לשמור על הטוהר שבהם.
ויאנוש קורצ'אק הרי ראה לא מעט עוולות ומצבים קשים.
זה נכון כל כך.
האנרכיה השלטת ב"דמוקרטיה" הישראלית הביאה א ת המדינה ל"פשיטת רגל"
לפעמים, אין לי מושג איך אנחנו לא מבינים שאנחנו מדינת "עולם שלישי" בהרבה מידי מובנים, ובכלל זה יחס לילדים, אוכלוסיות חלשות/מוחלשות ובני אדם באשר הם.
ימים של סליחות.
מי יודע......
נכון. אך אין טעם לשכנע את המשוכנעים
איך מגיעים לאלה הבאמת זקוקים
נזקקים. כשהם ספונים בעולמם ושומעים
רק את הסטנוגרמה המתנגנת של ראשם.
אין ילדים רעים ,
ישנם ילדים שרע להם.
מי שזה לא ברור לו - האם
אפשר בכלל להגיע אליו?
פחד אלוהים.