אחמד ©
בחדר הסמוך שכב נער שלא יצא מחדרו. אביו שלפעמים שתינו קפה ביחד הציג את עצמו כ"סאלח " בכה מידי פעם . לרוב שתק. שאלתי אותו על בנו . " קוראים לו אחמד , הוא בן 15 , תאונת דרכים " בכה האבא. "לא רוצה לצאת מהמטה ", עצוב כל הזמן , הוסיף הסתכלתי על הנער , שוכב במיטה , פנים עצובות ומבט כבוי. חשבתי וחשבתי מה לעשות כדי לעזור להם.יום אחד כשהסתכלתי על הנער שלא דיבר עברית אמרת לאבא שלו , "תגיד לאחמד שהוא מכוער כמו קוף , אבל כשהוא מחייך הוא כמו נסיך יפה תואר " .הילד צחק . כך החל הטיפול שלי באחמד בן ה15. בתחילה בכל צהריים קניתי לו ארטיק . אחמד סירב ואמר בערבית "לה " ( לא). התחלתי לצחוק איתו "לה לה לה לה " במבטא ערבי כבד עד שפרץ בצחוק.לאט לאט רכשתי את אמונו. דאגתי לכסא גלגלים עבורו ויצאנו למסעות ביחד. ישבנו כל יום על המרפסת ,ללא מילים ופיצחנו גרעינים עם קפה שחור שאבא שלו הכין. מידי ערב הביא אביו מנות פלאפל ושאורמה עבורנו. לאחר שהתפנה מקום בחדרי ביקש אחמד לעבור לחדר שלי ולישון מיטה לידי. בשלב בו יצאתי לחופש בשבת מידי פעם היה אחמד מתקשר לאחר מספר שעות ומבקש שאחזור. "משעמם לי ,תחזור " היה בוכה לי בטלפון. אמרתי לי "יה אחמד, כמו שאבא שלך איתך גם הילדים שלי רוצים להיות קצת להיות איתי " והרגעתי אותו. בערב כשהייתי חוזר לבית החולים ב10 ,11 בלילה היה מחכה לי ולא נירדם עד שהגעתי. כל כך נקשרנו עד שבאחד מהניתוחים שלי חיכה לי שעות על המרפסת כדי לראות אותי מגיע באמבולנס מרמב"ם. כשהורידו אותי מהרכב התחיל לצעוק בשמי ולנופף בהתלהבות כאילו לא ראה אותי שנים ודאג לי לאוכל טוב , ממתקים , קפה וגרעינים . מאז היכרותי אחמד התקדם רפואית ונפשית , העלה במשקל ושיפר את מראהו. לניתוח האחרון שלו להוצאת המתכת מגופו אני לקחתי אותו במקום אביו ע"פ רצונו. כשהגיע מההתאוששות חיכיתי לו בחדר.כל הלילה ישבתי לידו עם מטליות קרות והנחתי על מצחו הקודח . אביו ישב בצד והסתכל עלי , בוכה. למחרת למרות החום הקל שוחחתי עם מנהלת המחלקה וביקשתי ממנה לשחרר אותו. הילד בצפייה להגיע לכפר,לחברים המחכים ואסור לשבור אותו. למרות שיש לו חום קל והלילה היה קשה.אחמד בן ה15 יצא לדרכו......קצת בזכותי. כשהשתחררתי מבית החולים נודע לאביו . בשבת הראשונה הגיעו אחמד עם כל בני משפחתו לביקור.סאלח הביא כ 15 ק"ג בשר , ארגז עם בקבוקי שתייה , גריל ,שק פחמים פירות וירקות ,קפה ועוגות בקלאווה . אשתו והבנות הוציאו את מלכה אשתי מהמטבח והשתלטו על הבית. אחת הכינה קבב , השנייה הכינה סלט , השלישית את הגריל , האבא את השיפודים והאימא מנצחת על התזמורת. הזמינו את מוחמד מביר אל מכסור ועשינו חפלה קטנה. לא ידעתי ולא תכננתי אבל לאחר כמה ימים הוזמנו לכפר כולנו . בכפר הכינו חפלה גדולה והוזמנו מאיר ואנכי כאורחי הכבוד. שחטו 8 כבשים והושיבו אותי בראש חבורת הגברים של הכפר. הנשים הופרדו ל,עזרת נשים" . המוכתר ניגש אלי ובירך אותי. "שמעתי מה עשית למען אחמד ,ורציתי לברך אותך " אמר. הרגשתי מוזר , שמח בלב ומלא אושר פנימי. כוס אחת עם קנקני מים עברה בין כ100 גברים אורחים . אני הייתי הראשון כוס אחת עם קנקני קפה טיילה בין כולם . אני הייתי הראשון הטבח עמד מעלי ופירק לי את בשר הכבש בידיו , כבוד של מלכים. לאחר החפלה שוחחתי עם אחמד והסברתי לו שקיבל את חייו במתנה. שינצל את המתנה כי מי יודע אם תהיה עוד הזדמנות. דיברתי אליו כמו לבני. סאלח , אביו סיפר לי שהיה קבלן עשיר עם משאיות ודחפורים. מידי ערב היו מגיעים חברים לאכול על האש ולזלול מכל טוב. יום אחד נפצע סאלח ונישאר מובטל החובות תפחו והעסק ירד לטמיון. החברים עזבו אותו ,הפסיקו לבקר , לשאול לשלומו. באחד המשפטים זכה סאלח בסכום כסף נכבד. השמועה התפרסמה ופתאום חזרו החברים. "יש קפה לכולם " אמרתי להם סיפר סאלח . אוכל,זלילות ותענוגות לא אצלי. חברים בשביל כסף לא צריך. "אתה אח שלי לעולמים " אמר סאלח מתוך דמעות וחיבוקים. הצלת לי את הילד. המשכנו בקשר , פגישות , המשפחה הייתה בחתונה של בני . אחמד גדל , גבה מאוד ולמד ללכת כמעט כמו אדם בריא. כשנפגשנו צחק ממני על הליכתי עם הקביים , מן צחוק כזה של הכרת תודה . את המשפט הראשון "לה לה לה " מלשון לא לא לא , לא שכחנו שנינו. לימים גם אחמד התחתן. © |