כותרות TheMarker >
    ';

    אינטיליגנציה עסקית/ארגונית

    "גם למראה נושן יש רגע של הולדת" נתן אלתרמן

    ארכיון

    קול קורא!!! אי אפשר לעמוד מנגד ולשתוק!!!

    109 תגובות   יום רביעי, 3/9/08, 23:37


    "רוז אמנם לא עלתה על המכ"ם של אף אחד מהמוסדות, אבל היא היתה מוקפת בני משפחה, וההימנעות מדיווח מבטאת חוסר אמון במערכות"


     


    רס"ר הבט: "החשוד נקשר באופן ישיר על-ידי חשודים אחרים ועל ידי הילדים לביצוע המעשים החמורים. אני מתכוון לגרימת כוויות על-ידי מצתים ותנורים, מתן מכות בצורות שונות, ביצוע טרטורים שונים וטלטולים תוך כדי איבוד הכרה של הילדים. בנוסף הוא השקה אותם במשקה חריף בכוח".


     


    "נעצרה בחשד לכך שהטביעה למוות את בנה, ילד כבן ארבע."


     


    "תושב ביתר עילית, בן 29, המגדיר עצמו כ"מלך המשיח" הוא ככל הנראה "הכוח המניע" מאחורי פרשת ההתעללות בשני הילדים מירושלים - אחת החמורות שידעה ישראל בשנים האחרונות. ... מבט נוסף מגלה אדם החשוד בעריכת "תיקונים" בילדים על מנת לשפר את חינוכם.."


     


    "האם קשרה את ילדיה לעמוד והצליפה בהם בחגורות, "כדי ללמד אגדה תנ"כית".

    הוארך גם מעצרם של האם מירושלים

    והמכר שלה החשודים שהתעללו בילדים הקטנים. אחד מהם,

     כבן שלוש, מאושפז במצב של צמח "


    עוד מקרה, עוד כאב,



    עוד מקרה, עוד זעזוע,



    עוד מקרה, עוד חיל ופחד,


    עוד מקרה, וכולי אחוזת  צמרמורת. 

     

    דם הילדים הטהורים הללו

    זועק וקורה לנו ! ! !


    צפיפות המקרים שאירעו מטרידה את מנוחתי,

    ואני יודעת ומרגישה שלא רק אותי.


    ובתוכי מתרוצצות באי שקט שאלות, 



     האם היה ניתן למנוע את זה?



    ומה פה קורה פה



    שמקרים אלו, כל אחד לחוד וכולם כחד,



    בתכיפות כזו קורים?



     מה קורה לחברה שלנו?



     מה קרה ל"אמא היהודיה"?



    מה נדרש לעשות כדי להבטיח שמקרים כאלו לא ישנו ?



    מה חסר לנו שזה קורה ?



    אי אפשר לעבור לסדר היום...להמשיך ...


    אני מרגישה לעצור !!! 

    ולעשות מעשה!!!


    ילד הוא חלום נכסף עם תג מחיר של מחוייבות מוחלטת.


     ולעמוד במחוייבות כל כך טוטלית וגם להתעסק עם עצמך, עם הזוגיות עם הקריירה עם המשפחה המורחבת ועם חברים והנאות דורש ג'גלינג וירטואוזי .ובלי ספק זוהיא משימת חיים מורכבת מאין כמוה. מרגע שאדם הופך להורה תופסת ההורות מקום מרכזי בחייו, כשהוא נדרש למלא תפקיד זה לאורך שנים. אולם המקצוע "הורות" מבוצע על ידי ההורים בדרכים אינטואיטיביות או ליתר דיוק בשחזור ההורות שההורה חווה כילד. ההורה מלא טענות כרימון להוריו ומבלי דעת משחזר את אשר עשו עימו.


    ההורה נדרש ליכולות ומיומנויות של הכלה עצמית והכלה של ילדו. וזה אכן מורכב. ללוות את ילדיךבכל שלבי התפתחותם, תוך התחשבות בצורכיהם המשתנים ובאופיים האינדיבידואלי, ולגלות אחריות רבה מבלי לקבל בקשות או הוראות ברורות או כלים למילוי משימה זו, משימה מתמשכת רגע, רגע, לאורך החיים ואין בה הנחות או הפסקות מנוחה.



    משפטים שכיחים כמו- "זה כל כך קשה...אני הרוג/ה... אין לי זמן לעצמי..." "הילדה לא שומעת לנו", "שוב ברח לו הפיפי?","אני לא יכולה יותר איתו" "בעלי ואני לא מסכימים על שום דבר שקשור לגידול ילדים"


    משפטים דומים הנשמעים אחרים אך מציינים את המשא הכבד המלווה בתחושות תסכול, שאם אין לך כלי איוורור היא  שוחקת יותר ויותר; שוב ושוב אנו עדים להורים כיום, המקוננים על זה שלקחו להם, שתו להם את החופש , את העצמיות...,

    ואם ההורים לא פוגעים בילדים...הילדים פוגעים בעצמם...שכרות, אונס, אלימות....


    כל התופעות באות מאותו מקור.


    ומתחברות לעוד תמונות חברתיות מחרידות. 


    מדוע זה קורה?



    איפה האהבה? החמלה? הרגישות?

    איך זה  קורה


    שהורים מאבדים

    כל חמלה אנושית כלפי ילדם?


    אין מקום להושיב את כל ההורים על ספסל הנאשמים.


     אם זו התופעה, חייבים לקרוא את הכתובת על הקיר!

    כולנו כאחד,

    חייבים לחשוב ולפתח דרכים איך לעזור להורים לפני ותוך כדי.


    בנפשינו העניין,



    ילדים שגדלים אצל הורים ללא חמלה איזה אנשים הם יהיו?


    איזה הורים הם יהיו?


    מעבר לכאב והזעזוע האיום,



    אני מבקשת מכולנו



     רעיונות מה לעשות?



    מה כל אחד ואחת מאיתנו יכולה לעשות?


    הכל בחיים זה אי האפשר,

    ועוד איך ...


    מה כולנו או קבוצה מאיתנו



    יכולים לעשות?


    דרג את התוכן:

      תגובות (109)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/9/08 15:31:
      תודה.
        11/9/08 16:33:

       

      זה אחד הנושאים המקוממים ביותר שקיימים בחברה שלנו.

      .
      הזכות להורות היא זכות יסוד ואיש לא יוכל לשלול אותה או להתנות עליה, אך המניעה המוקדמת ודאי ניתנת לשיפור. הכתובת היא הממשלה ומערכות החינוך והרווחה של מדינת ישראל.

      . 

      הנה הרעיון שלי בתמצית:

      חינוך ורווחה צריכות להיות חטיבה אחת או לעבוד בשיתוף פעולה הדוק.

      איתור בעיות במשפחת הילד/ה חייב להתחיל מגיל הגן עבור דרך בית הספר. גננות ומורות יכולות וצריכות לבקר באופן סדיר בבתי הילדים וליצור קשר אישי עם ההורים. במקרה של איתור קושי חייבת להתבצע פעילות סיוע משולבת של מערכת החינוך והרווחה, ע"י עובדי המדינה וגיוס מתנדבים. משהו מעין זה קיים במסגרת תכנית בת ים לחינוך אישי, ולמיטב ידיעתי קוצר הצלחה.

        11/9/08 15:27:


      אני חושבת שבמקרים מסויימים - מדובר באנשים מאוד חולים, אלו שעושים פשעים מחרידים כאלו.

      אך ללא ספק, יותר עובדי רווחה ויותר מעורבות חברתית, תציל חיים.

      פוסט חשוב!

      איריתה

      *

        11/9/08 13:50:


      שרה יקירה

       

      היום התוכן שלך מקבל משנה תוקף.

      לו יהי שהטירוף והרוע ימוגרו.

        8/9/08 14:22:

      משפט מפתח חשוב בכל הפוסט -

      חוסר אימון במוסדות....

       

      אכן ככה בדיוק, אף אחד לא ידווח כי מוסדות הרוחה אינם נתפשים ובצדק

      כגוף שכדאי ורצוי לפנות אליו, שומר נפשו ירחק.....

       

      ומי שרוצה לראות צדדים אחרים של הקריסה הערכית והמקצועית של השירותיים החברתיים -

      מוזמן לבלוג שלי: http://cafe.themarker.com/view.php?u=165377

       

        7/9/08 23:28:

      מעורר בי כעס ועצב...
        7/9/08 23:10:

      לא יכולה להגיב על דברים שאלה

      כאמא לילדים

      מ ז ע ז ע

      פשוט מזעזע !!!!!!!!!!!!!
      לזכרם *

        7/9/08 22:51:

      שרה יקרה..

      חזרתי עם כוכב..

      אך עם הרבה ספקות לגבי המשך..

      הרבה כאב שאיני יודעת מתי יפסק.

      שלך

      רפאלה

        7/9/08 22:33:


      מה לעשות ?

      להוציא את משרד הרווחה הפיקטיבי מן הכוח אל הפועל.

      זה מה שצריך לעשות.

      15 שנה לא היה פה שר רווחה, בגלל התובענות הכספית שתתרחש

      כאשר יעמידו שר רווחה ויצטרכו רחמנא ליצלן לטפל בעם הנמק הזה , במצוקות.

      הגיע הזמן לאכוף את סמכויות משרד הרווחה  ולא לחכות עד קץ הימים,

      במקרים שקיימים דיווחים על פגיעה בילדים.

      ממה שאנו קוראים ושומעים ברור הוא שמשרד הרווחה היה מודע למתרחש.

      בכך שהיה מודע למתרחש ולא פעל אני רואה בו שותף מלא לזוועות המתרחשות.

      איך זה שאף עובד רווחה לא מובא לדין על כך שידע ולא פעל.

      על כך שהוא בולם את אכיפת החוק על ידי הזנחת התיק במשרדו.

      לא מעניין אותנו כלל וכלל העומס .יש עומס, כי כמו בכל משרדי הממשלה

      כמו בכל מקום עבודה לאחרונה, כל אחד עושה רק חצי עבודה.

      שיואיל משרד הרווחה לדווח לנו בתקשורת למה הם לא פועלים במקרה של דיווחים

      כל כך חמורים.

      חסרים מקומות בבתי חולים פסיכיאטריים?

      חסרים פסיכיאטרים?

      חסרים אזיקים ?

      כיצד זה לא מוזמן אף עובד רווחה בר סמכא להסביר לציבור איך זה שידע הוא ולא דיווח הלאה ?

      האם לא חלה עליו חובת הדיווח ?

      ועקב עומס מטורפים, יש להקים חוליות מיוחדות להפרדת המטורפים מילדיהם. שיחיו הם בפחד, סגורים ועצורים.

        7/9/08 14:25:

      שרה היקרה אני לא אוכל להוסיף ולהעשיר את התגובות שכבר התקבלו בפוסט החשוב הזה,

      אוסיף רק...

      שבני האדם מייצגים את הדור,

      ואני לא חושבת שמקרים כאלה לא היו בעבר

      אך אולי לא הגיעו להדהוד הציבורי כפי שהיום מפאת התקשורת שלא הייתה מפותחת אז

      והערכים מתחילים מעומק,

      מהמשפחה,

      מהחינוך שבו צריכים להיות מעורבים לא רק המוסדות אלה בני האדם

      ההורים בעקר.

      יש שחיקה לערכים הבסיסיים של החיים

      ביניהם עולה השלאה.... איך אימא או סב יכולים להרים את ידיי הזדון על הנכד  או על הבן,

      אם תלכי מעט אחרונית תוכלי להבין שהבנות של ערכי משפחה המשתנות מביאות עמם גם סערות עכורות לחיינו

      עדיין איננו יודעים איך ילדים יתמודדו עם התמורות שחלים בחברה ללא הרף

      כמו:

      חד הוריות שבו דמות אחת חסרה ואין מענה במשרד החינוך על כך,

      כמו משפחה מורחבת , לא נראה לי שהמצב הזה משוקף  בגני ילדים למשל,

      כמו הגירושים המרובים וכולה....

      צריך ללכת אחורנית ולחפור לבנה לבנה ולנסות להבין את ההשלכות על הדור הגדל

      אני עדיין חושבת שהילדים תמיד נופלים בסופו של דבר בין הכסאות

      זאת דעתי

      ותודה אישה מקסימה על פוסט חשוב

        7/9/08 09:57:

      שרה יקרה..

      כבר כל כך הרבה פוסטים נכתבו על רוז ועל שאר הילדים. הרבה כבר נכתב וגם אני כבר הגבתילא מעט. אנימרגישה שאנו איבדנו את השפיות. לא יכולה להצביע על אצבע מאשימה.

      אך זה קורה בחברה בה אנו חיים. יש כמה תולעים שיש לעקור אותם. איך עושים זאת? זו השאלה. המוסדות הממשלתיים אמורים יותר לשים לב ולהיות ערניים. המורים, הגננות..אולי צריך כוח אדם מיומן..ובכל הגנים ובתי ספר שאחת לשבוע יעשו שיחות עם כל ילד..או שיתנו לילדים לצייר (אם כי אתמול הראו ציור מלא חיים של ילד רך..שנרצח ע"י אמו) . הציור לפעמים מבטא מצוקה. קשה לי להאמין שזה קורה אצלנו. העם הנבחר !!, האם זו תחילתה של  מגיפה של אי שפיות? איןלי מילים לתאר את הכאב על הילדים החפים מפשע שנולדו לעולם אכזר.

      לפעמים יש לי הרגשה שאנו לפני גוג ומגוג.

      מקווה שהשפיות תשוב אלינו במהירה.

      פוסט עצוב, מרגש ומשאיר הרבה חומר למחשבה...

      זעקה נואשת לעזרה  - והזעקה נשארת מיותמת. כך אני מרגישה.

      רפאלה

        7/9/08 09:48:


      אין לי כרגע  כוכבים אז אני חייב לך אחד

      אבל

      איך זה שבשביל לסגור חלון פיצפון צריך  רשיון

      בשביל לנהוג בטוסטוס צריך רשיון

      בשביל  לתקוע  נפיחה קולנית רצוי רשיון

      ובשביל ליצור חיים חדשים וצעירים אין צורך ?
      איך  אנשים מביאים ילדים לעולם בלי מחשבה, איך אנשים מגדלים ילדים בלי  השקעה

      איך אנשים הורגים ילדים  ע"י חוסר תשומת לב

      כל כך כואב וכל כך מיותר

      ואין לזה דין ואין לזה דיין

        7/9/08 09:08:

      כל עוד מה שמניע את כולנו

      הוא כסף ולא ערכים בסיסיים

      רווחה, חינוך.ואהבה....אוףףף

      זה מה שציפינו מעצמנו?זועף

       

       

        7/9/08 08:33:

      כלי התקשורת בארץ חוגגים על ההזדמנות להקרין לנו מסרים וולגריים ומציצניים במסווה של "חדשות".

      הם לא מספרים על שלי יחימוביץ' ועל גדעון סער, שעושים עבודת קודש בכנסת למען ילדים ונוער בסיכון, כי זה הרי "משעמם".

      הם לא מספרים לנו על כך שהמיליארדים שהבעלים של אותם ערוצי תקשורת גזלו מהמדינה, תוך הפעלת לחצים ואיומים, הם הסיבה העיקרית להידרדרות הכלכלית-חברתית בארץ, ולקריסת שירותי הרווחה בארץ, שפשוט לא עומדים בעומס.

      מה אפשר לעשות

      1. להיכנס לאתרים של שלי יחימוביץ' וגדעון סער, ולקרוא על עבודת הקודש החברתית שהם עושים.

      2. להצטרף לתכנית הסודית למלחמה בשחיתות.

        7/9/08 08:00:


      לא להאמין שזה קורה ....

      מזעזע !!

        7/9/08 06:28:


      "אם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין גם שאפשר לתקן".

       

      אפשר להתחיל לחולל תשומת לב פנויה.

      לעצמנו ולאהובינו.

       

      אני מדברת על שיטה המלמדת הקשבה.

       

      נזכרתי בתלונה של אמא על כך שהילד שלה בן החמש שוב ושוב מקפיץ עם הכפית את האוכן ומעיף את האוכל לתקרה. כל התקרה בבית שלה מלאה פיסות אוכל דבוק והיא רוצה לצרוח והולכת להשתגע.

       

      היא קיבלה "זמן הקשבה" שבו נזכרה בדברים מהילדות שלה. וכשחזרה הביתה הילד עשה את זה שוב, והיא הפעם היתה רגועה, ופשוט עלתה על סולם וניגבה את הליכלוך, וכשהיא לא צרחה עליו בעצבים - כל הדרייב שהיה לו לעשות זאת התפוגג. ומאז הכל הסתתדר.

       

      למי שרוצה לשמוע עוד על שיטת ההקשבה הזו  - הינה הלינק 

       

      ולשרה - כל הכבוד לך על הרצון העמוק לקום ולעשות משהו.

      שלחתי לך כוכב, ואני מאחלת לך שתמצאי את הדרכים האפקטיביות לחולל שינוי.

      שינוי ביכולת ההורות ובתשומת הלב הפנויה של דור שלם זה שינוי שידרוש שנים -  אך זה שווה כל מאמץ. 

      שיהיה לך בהצלחה

      סיגל רוה


      למה כולם נזכרים עכשיו? את יודעת שמידי שנה נרצחים חמישה ילדים על ידי בני משפחתם וכולם שותקים? שמעת שבשטחים נרצחים ילדים מהפצצות שלנו? שמעת שבפיגועי טרור בארץ נרצחים ילדים? רצח הוא רצח הוא רצח. אז מה ההבדל? שום פוסט "הזועק לעזרה", שנכתב מתוך בית ממוזג, לא יעזור. מקסימום ישקיט את המצפון. כל עוד לא נשנה את סדרי העדיפויות, המצב יימשך. ומה קשורה כאן האמא היהודיה? היא כבר מזמן לא רלוונטית.   
        7/9/08 03:20:


      צריך או לא להביא יותר ילדים לעולם, או לא להביא יותר אמהות לעולם, או לא להביא יותר אבהות לעולם, נווו, צריך שנשפיל מבט כולנו ונסתלק מכאן מרוב בושה בקיצור... 

        7/9/08 00:14:

      "הכבוד של רוז
      ימים ספורים אחרי הסרת צו הפרסום הגורף, הגיע למערכת "גלובס" מייל מצמרר
      29/08/2008, 09:54
      ליאת רון

      קרוביה של רוז הקטנה לא נתנו לה כבוד אנושי בחייה, והכבוד הבסיסי הזה, המגיע
      לכל אדם גם אם הוא רק בן ארבע וחצי, לא ניתן לה גם במותה. עדת צדקנים בעלי
      מצפון מיוסר, וקבוצת תאבי פרסום, שהרצון שלהם לשווק את עצמם בכל מחיר העביר
      אותם על דעתם, עושים בה מעשה כמעט פדופילי, פומבי, באין מפריע.
      כמה ימים אחרי הסרת צו הפרסום הגורף שהוציאה משטרת ישראל, הגיע למערכת "גלובס"
      מייל מצמרר. לכאורה, עניין שבשגרה. דוברת אחת האוניברסיטאות החשובות בישראל,
      הציעה את מרכולתה לכל דורש: שלושה דוקטורים ופרופסור אחד, שישמחו להתראיין בכל
      מה שנוגע ל"פרשה", כל אחד בתחום התמחותו - טראומות, פשיעה, מצבי לחץ, והשד יודע
      מה.
      מיותר לציין שאף אחד מהם לא הכיר אישית את הנרצחת או בני משפחתה, אבל לכל אחד
      מהם יש משהו אינטליגנטי, מגובה כמובן במחקר מעמיק על "התופעה" ומה שהיא מייצגת.
      התקשורת מתה על מומחים כאלה שמרחיבים את הדעת. "הרחבות" כאלה צרמו במקרים רבים
      תמיד (זוכרים את השבץ של שרון, שהקפיץ כל נושא סטטוסקופ בכיר לכורסת
      המרואיין?), אבל במקרה של רוז הן מעוררות בחילה.
      רוז הקטנה, שהיתה חשופה להתעללות בשנותיה הספורות, ממשיכה להיות חשופה להתעללות בוטה גם במותה בדמי ימיה.
      בחייה ובמותה - לא קם אחד אחד שיגונן עליה, כמו שראוי לבני גילה. לא אמא שנמצאת
      במעצר, לא אבא, שגר בצרפת, לא סבא, החשוד העיקרי ברצח, לא סבתא רבא שנמצאת
      במעצר בית, והבה נודה - גם לא אף אחד מאיתנו, עיתונאים ולא עיתונאים.
      כל אחד יכול להגיד עליה כל מה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, ואיפה שהוא רוצה.
      לפרסם את תמונותיה הנוגעות ללב, בעיניה הדומעות, ישנה ליד אחותה הישובה בכיסא
      הבטיחות במכונית, לספר שהיתה בוכה כל הזמן, לפרוש את כאבה ובדידותה לעיני כל
      כאילו היו שטיח מאובק. זהותה ופרטיותה של הילדה הזאת, קטינה על פי חוק אם מישהו
      הספיק לשכוח, נגזלו ממנה ברגע שהוכתרה ל"מדליין הישראלית" והפכה ל"אייקון
      תקשורתי".


      הסקסולוגית
      שיא השיאים הגיע כשאיריס בר און, סקסולוגית שהורשעה בעבירות מס ונדונה למאסר
      בפועל, והיועצת של הורי רוז, התייצבה מול כל מיקרופון פתוח, טייפ דלוק או עט,
      וסיפרה, בלי לחסוך ולו פרט מביך אחד, על הטיפול שעבר אצלה הזוג. "הם אמרו שהיא
      (רוז) אוטיסטית", חלקה עמנו את הבחנות הוריה המתקשים, "אז אמרתי להם למצוא לה
      מסגרת", שיתפה אותנו בעצותיה המקצועיות.
      "היא היתה ילדה בעייתית", הפרה בר און בלי הנד עפעף את חיסיון המטפל והמטופל
      עליו אמור אחרון הפסיכולוגים לשמור מכל משמר. אבל לסקסולוגית המדופלמת כנראה לא
      אכפת. חיסיון לחוד והזדמנות לפרסום לחוד, אז מה אם המשמעות היא חדירה עמוקה
      לנשמתה הפצועה של רוז, עליה השלום, ושל קרובי משפחתה החפים מפשע (אביה הביולוגי
      ואחיה הקטנים, למשל).
      הסקסולוגית רודפת הפרסום קיבלה דקות שידור ושטחי פרינט ששוויים כסף רב. אני
      מקווה שמי אשר טיפת רגש בליבו, וראה כיצד היא מוכרת את מטופליה בשביל להופיע
      בטלוויזיה, ימנע מלהידפק על דלתה בעתיד.
      עם יד על הלב, את הפשע הגדול ביותר עשתה התקשורת, ואנחנו, צרכניה. התקשורת על
      שיתוף הפעולה עם מפרת החוק הזו במרוץ אחרי הרייטינג, ואנחנו בגלל המציצנות
      הבלתי נשלטת והרצון להרגיע את המצפון. הרי אנחנו היינו בסדר, ההורים ההם אשמים,
      הילדה בעייתית.


      מי ישב עליה "שבעה"
      באמצע השבוע פגשתי חבר, איש עסקים, שבין יתר עיסוקיו מטפל בילדים ממשפחות
      מעוטות יכולת כלכלית. "את יודעת", הוא אמר לי, "שאף אחד לא יושב על רוז 'שבעה'?
      אין מי שישב עליה".
      אותו חבר החליט לעשות מעשה. הוא מסגר את תמונתה בשחור, הפך אותה לשומר המסך בכל
      מחשבי החברה שלו, והורה לעובדים לא להחליף אותו במשך שבוע ימים. "ככה נתאבל
      עליה", אמר, "ניתן לה לפחות את הכבוד היהודי שמגיע לה"."

        6/9/08 23:50:


      קול קורא...בקפה!...

      אמרת, שרה, אולי אפשר להשפיע על החברים כאן...אכן...אז אם אם אפשר להביא הרוצחות והרוצחים הפוטנציאליים עכשיו אל הקפה כאן...

      אבל את יודעת שהם לא יהיו כאן...ומי שיהיה - יהיה מניפולטור...

      עכשיו, קראת-זעקת "מה קורה לנו"...

      "לנו"?!...

      עכשיו היו 4 מקרים ברצף - גם בגלל התקשורת, והוכח ודובר על זה גם בתקשורת גם ע"י אנשי מקצוע : הפרסום המנופח והמוגזם הביא לרצף הזה.

      בשנה שעברה, אומרים לנו, היו 6 מקרים משך כל השנה.

      למאות אלפי ויותר הורים -ילדים . . .

      אז זה "אנחנו", שרה...?...

      זה 6 מתוך רבים מאד ...מאד...מיליונים...

      וזו גם סכנה המתפתחת לראות את החריגות שבתקשורת כנורמה בחיים, במציאות...

      וזה בדיוק מה שהשפיע על מי שנתון בנתוניו להשפעה שכזאת לבצע דבר איום ונורא שכזה...ורובן א מ ה ו ת . . .מה שמחריד יותר...

      אז בואו ונקרא בקפה ונתמודד עם ההוייה כהוויתה ולקבל פני העתיד והעתיד של עברנו בו אנו חיים...

      שבוע טוב ושקט בוריא ומאוזן ומוצלח...לך ולכולנו וכל אשר לנו ועמנו...

      מצפה לתגובתך, אגב...:-)

        6/9/08 23:50:


      בס"ד

      כל כך הרבה אני רוצה לומר...

      מה קורה לנו?

      איפה אנו חיים?

      אסור לשתוק יותר....

      צריך להעניש בחומרה ...

      לא מאסר עולם!!!

      יותר חמור...

      סקילה באבנים זה העונש המגיע להם!!! 

        6/9/08 23:50:


      בס"ד

      כל כך הרבה אני רוצה לומר...

      מה קורה לנו?

      איפה אנו חיים?

      אסור לשתוק יותר....

      צריך להעניש בחומרה ...

      לא מאסר עולם!!!

      יותר חמור...

      סקילב

        6/9/08 23:34:

      בס"ד

      רצח = מוות....

      שהורגים ילד חף מפשע, ילד תמים....

      מגיע לרוצח  עונש מוות....

      לא מוות מהיר....

      סקילה באבנים למען יראו כולם...

      אני אדם דתי, אדם מאמין...זהו לא רצון הבורא...

      מה קורה לנו?

      אין זכות לאף אדם בעולם לקחת חיים של אדם אחר....

      זוהי מתנת ה' ורק לו יש את הזכות...

      לכן כל רוצח עונשו מוות בסבל!!!

       

      יישר כוח ותבורכי!!!

       

        6/9/08 23:22:


      הנה משהו שאני שואלת את עצמי וקשה למצוא תשובה מספקת .

      מה גורם לאדם להיות פושע או אלים או חסר אחריות ואנוכי ?

      מה קורה מאז שתינוק נולד וכולו יופי וטוהר עד שהוא הופך לאדם אלים , גנב וכו .

      למה אחד נהיה בן אדם "טוב" ואחר נהיה אלכוהוליסט שמרביץ לכל המשפחה .

      האם זה הגנים , וזה תורשתי ?

      האם זה החינוך ?

      האם זה השפעת החברה ( חוקי המדינה וכו ) או השפעת הסביבה הקרובה של האדם ?

      האדם לא ממש בוחר את הגנים שהוא נולד איתם , את הוריו , את הבית ספר שלומד בו .

      על זה אחראים ההורים וגם הם מושפעים מאותם דברים - הגנים , החינוך שקיבלו והסביבה שלהם .

      אולי אחת הבחירות החשובות ביותר של האדם היא בחירת הסביבה הנכונה - כדי שכך האדם יהיה מושפע לטובה .

      וסביבה נכונה זה אומר חינוך שמלמד את האדם להיות מודע לעצמו ולכבד את עצמו ואת הזולת , זה החברים , התחביבים של האדם , המטרות שיש לו לחיים וכו .

      אומרים שאם אדם בריא נכנס לבית חולים לחולי נפש - יוצא משם משוגע .

      ואם מישהו נכנס לכלא הוא יוצא משם פושע או חוזר בתשובה - פתאום זה ממש אופנה לחזור בתשובה אחרי כמה פשעים ורציחות .

      עד כדי כך הסביבה משפיעה על הפרט .

      לכן זה חשוב לבחור מתוך מודעות מלאה בסביבה הנכונה .

      וגם כשאי אפשר להיות בתנאים האלה כי מה לעשות העולם לא סטרילי ולא יהיה כזה - עדיין לשמור על המודעות ולהבחין בצורה אוביקטיבית בין טב ורע - ז"א לא מה שטוב לי ( ורע למישהו אחר ) אלא מה שבאמת טוב לכולנו .   

        6/9/08 23:11:

      להיות יותר עירניים לסביבה

      שהגננות מדי פעם ידברו עם הילדים בגן על הנושא

      שלהורים אסור להכות

      פרסומות בטלויזיה לעודד ילדים שהורהם מתעללים בהם

      שיעורים לכיתות נמוכות בבתי הספר עם היועצת

      חוליות של משרד החינוך שיגיעו לגנים או בתי ספר לשוחח עם הילדים

      ובטח יש עוד רעיונות

        6/9/08 21:44:

      בשפע התגובות שנכתבו כאן יש שני היבטים דומננטיים -

      • ענישה חריפה
      • חינוך מחדש ורשיון להורות

       

      דעתי:

      ענישה לא תמנע ולא תרתיע., והתניית הורות ברשיון פשוט לא מעשית (אולי בסין כן?)

      פגיעה בילדים, ברמות שונות של חומרה, היא משהו מאוד נפוץ לצערי. 

      כולנו מזועזעים משלושת מעשי הרצח המחרידים שנחשפו ונטחנו עד דק בתקשורת בימים האחרונים, אבל אל לנו לשכוח את עשרות/מאות/אלפי המקרים שאינם מדווחים, של אלימות מילולית ופיסית, של פגיעה מינית.

      הרשויות מרימות ידיים נוכח העדר התקציבים שיאפשרו פריסה רחבה יותר של שירותי רווחה, ושל אנשים שאולי עשויים לאתר את המקרים האלה עוד בשלבים מוקדמים.

      אנחנו מנידים בראשינו בצער ואומרים, "נו, אז מה כבר אנחנו יכולים לעשות?"

       

      אנחנו יכולים להיות מודעים יותר.

      מודעים ברמה האישית, מול אלה שסובבים אותנו - בני משפחה, שכנים, חברים לעבודה.

      מודעים ברמה הציבורית - מודעות ציבורית היא המפתח לשינוי סדרי העדיפויות. כבודדים אנחנו יכולים רק לספוק כפיים בחוסר אונים. כציבור אנחנו יכולים לבוא בדרישות מאלה שאמורים לייצג אותנו.

      נכון, זה לא תמיד עוזר. וזה נשמע נאיבי, אבל אין לנו דרך אחרת.

        6/9/08 21:43:

      החברה שלנו מתדרדרת מוסרית וזה אחד בתוצאות לכך.

      כל יום שומעים על משהו חדש, עוד שיא של אלימות נשבר.

      הכל מתחיל מלמעלה, כאשר בשלטון ישנם אנשים שלא אכםפת להם מהאזרחים אז כל אזרח לוקח את החוק לידיים.

      "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה "

      אין הכוונה למלך עריץ אלא לשלטון מסודר שעושה את עבודתו 

      וכאשר השלטון רעוע זאת התוצאה 

       

        6/9/08 21:42:


      מה לעשות:

      הגדלת תקציבים למוסדות רווחה וכ"א - הגדלת כמות העובדים הסוציאליים ע"מ שיוכלו לעמוד בעומס ולפקח.

      הקלות באימוץ - ולאפשר גם לאמהות חד-הוריות לאמץ.

      לא תמיד להשאיר ילד בחזקת ההורים המתעללים  - על סמך הגישה  שלילדים יותר טוב בקרב המשפחה הביולוגית.

      והכי חשוב - אנחנו כאנשים, כשכנים, כחברים, כמשפחות וכאזרחים, לשים לב למה שקורה סביבנו ולנסות כמה שפחות לעצום עיניים ולדווח.

       

      סיגל

        6/9/08 21:19:


      שרה,

      תודה שהעלית נושא חשוב זה לדיון.

      גם אני אישית לא מבינה איך בני אדם, הורים, אמהות שנשאו עוברים ברחמם וגידלו אותן, אבות שחבקו וטיפלו בילדיהם, מסוגלים למעשי פלצות שכאלו.

       

      מדברים כי עצם העיסוק האינטנסיבי בנושא באמצעי התקשורת עורר בדרך מעוותת את המקרים האחרונים (אחרי רוז).

      מן הסתם, אי אפשר שלא לעסוק בכך ויש להעלות את התופעה הזו על סדר היום אחר יש לטפל בה ברגישות המקסימלית (גם אם זה אומר לא להפגיז כל מהדורת חדשות בנושא ולנתח את הענין באיזמל דק).

       

      ברמה האישית של כל אחד ואחת מאיתנו- ילדינו שלנו, של קרובי משפחה, ילדי שכנים ועוד- להיות יותר ערניים, לשים לב למקרים של הזנחה, מצוקה של ילד. 'אם יש ספק- אין ספק'. אם משהו לא נראה לנו סביר- יש המון מקורות שאפשר להתייעץ עמם/ להגיש תלונה.

       

      זו אחריות של כולנו.

      והלוואי שמקרים כאלו לא ישנו לעולם.

      נטע

        6/9/08 21:16:


      רשומה חשובה מאוד בעלית חברה שלי

      מצטרף לזעקה, לעצור את הטירוף

      קטונתי מלהבין!

        6/9/08 21:06:


      באמת איך זה קורה שהורה הורג את בנו ?

      עד כמה חסר כל אחריות , אגואיסט או משוגע אפשר להיות ?

      רק דרך חינוך אפשר להתגבר ולמנוע את המקרים הבאים .

      הלוואי ויהיו מקצועות כאלה בבית ספר שמלמדים את האנשים מה זה להיות בן אדם , הורה , חבר אמיתי .

      ללמד את זה בלי להיכנס ליותר מדי פילוזופיה ופסיכולוגיה של החיים , אלא כדי שהאדם ידע שלא כל מה שזז וחי בעולם הזה זה בא כדי לשרת רק אותו ואת רצונותיו .

      לכל אדם יש זכויות וגם חובות .

      לכולנו יש זכות להיות אבל זה חובה שכולנו נבין שלא רק לנו יש זכות , אלא לכולנו .

      בלי קשר לגזע , דת , מין , גיל , מעמד סוציו אקונומי , השכלה , וכו .  

      לילה ושבוע טוב חיוך

        6/9/08 16:38:

      הכתיבה שלך

      אכן זועקת

      מככבת

        6/9/08 15:55:

      שבתי הנה כי משום מה חשבתי שלא כיכבתי והנה כן ובכל זאת, היום אחרי קריאה של מאמרה של בילי בלום ביום שישי במעריב -

      כילדה מוכה קשות, את הרי יודעת- רק החברה , רק החברה, אמא שלי הייתה צריכה עזרה - כניצולת שואה- אבל הצליחה להסתיר מכולם - מהשכנים מהחברים מהפסיכיאטר הראשי של בית החולים - מהמורה - ובעצם הרי לא הצליחה כי כולם ידעו-

       

      רק שתקו!!!

        6/9/08 11:17:

      צריכים הרבה דברים ,

      להקצין את העונשים,

      ליצור יחידה מיוחדת, שתכלול את מיטב השוטרים,

      שלא יהיה חסר לה ציוד כמו רכב או ציוד זהוי

      למרות תנאי הראיה הגרועים בירקון לא יתכן שהמשטרה תסמוך על מתנדבים או על הרצון הטוב של הצבא,

       מערכת החוק צריכה לחייב גם את השכנים שידעו על מקרה אחד אפילו של התעללות, והיה ולא דיווחו שיעמדו גם הם לדין,

        6/9/08 09:21:


      בוקר טוב לך -מספר תשובות:

      ולא חושבת שהמצאתי את הגלגל..

      בית ספר להורות

      פסיכולוגים שיתרמו שעות לחברה בחינם

      להורים שיש להם ילד עם בעיה כלשהיא

      הצעה לרשות הרווחה לבוא לבקר בשעות הערב עם עובדת סוציאלית במקום .

      קורסים חינם בכל הארץ לשליטה על כעסים

      ניהול זמן .

      -באנגליה זה קיים.

      לאוכלוסיות מסויימות

      מסגרות הולמות-חמות -למשך כל היום-לילדים אוטיסטים -ועוד מגבלות -

      לפעמים זה לשעות מספר -תיתנו תשובה לכל היום

      -המשפחה לא יכולה להמשיך להתקיים במתח יום יומי כזה

      גם סיר לחץ פותחים לפעמים....

      בקשר לעובדים הסוציאליים -תגדילו משכורתם -תשקיעו בהם.

      הא מה קורה עם ילד "קצת ממש קצת בעייתי "-שהיה במסגרת טיפולית עד גיל 18

      וחוזר אליה ?מה קורה למשפחתו?

      היכן התשובות

      תעסוקה מוגנת-דיורים מרוכזים .

      כל זה ועוד...

      אנחנו הנכס האנושי של המדינה הזו

      מתי ילמדו להשקיע בנו ?

      ולא בקישקושים פוליטיים?

        6/9/08 04:46:

      שרה

      פוסט חשוב מאוד ובזמן

      זוכר את תאונות הרכבת הנוראיות בחוף הבונים ואחרות, שהכניסו את רכבת ישראל לשיפור מערכת הבטיחות

       

      מסכים שצריך לרכב על הגל של הזעזוע מן המקרה הזה, שעודו טרי בתודעה הלאומית

       

      למשל - דווקא עכשיו שתקופת הבחירות באויר, יש לשאול את המועמדים הפוליטים איך הם מעמידים את ערך החינוך, לעומת הדיון בשלום עם סוריה?

       

      מרים כפפה למי שקשר לו עם עיתונאים, שיפעלו דווקא מלמעלה לאיתור התקציבים לטיפול בבעיות השורשיות של החברה שמביאות לפשע ולאלימות בכל מקום

       

      פתרונות בזק לא מציע כאן, כי לא מרגיש שזאת הבמה - אבל בהחלט קורא לפעול לנצל את ההד למען שנוי חברתי בסיסי.

       

      תודה לך שרה

       

      כל טוב

      זאב

        6/9/08 02:00:

      הורים מאיימים בכוח על מורים!

      הורים כאלה מאיימים בבית על הילדים.

      עובדות סוציאליות מבוהלות מאיומים

      וגננות פוחדות להתלונן.

      חברה אלימה חברתנו.

      יש להגביר את אפיכת החוק

      ולהגן על אלה שמתפקידם להתריע

      כדי שיבצעו תפקידם נאמנה

      ויצילו את חיי הילדים של המקום הזה

      שקוראים לו מדינה.

       

        6/9/08 01:58:

      כן  . . שבוע לא קל עבר

       

      ההתעסקות של התקשורת בנושא רוז מוגזמת

      כל מהדורה נפתחת בחיפושים בירקון ולאחר מיכן ראיון עם עו"ד שטיפל במקרה דומה לפני 15 שנה  . .

      ואז עוד ילד נרצח  . .ועוד אחד מיד אחריו

      זה לא ממש מקרי. . זה מדבק

      מזכיר לי שבמקום העבודה הקודם שלי כל פעם שילד ביצע ניסיון אובדני או רק איים באובדנות והצמדתי אותו למדריך להשגחה תמיד הפחד שלי היה שההפתעה תבוא בכלל מכיוון של ילד אחר . .

      ובאמת לא פעם ולא פעמיים אמירות והתנהגויות אובדניות של ילד ספציפי בנקודת משבר הדביקו ילדים אחרים בקבוצה .

       

      אני מבין שיש דברים שצריך לדווח עליהם

      אבל לא צריך לפמפם ללא הרף בכל פתיחת מהדורה

      ברדיו ,טלויזיה ,בעיתון ,בשיחות חולין מתלהמות בכל פינה

      יש הרבה  הורים מופרעים והמון ילדים בסיכון בארץ אן בזה כל חדש

      אן כיום מעקב אחרי ילדים מהלידה  עד גיל 5  ומנסיון אישי  אם בגיל חמש מתגלה שהילד עבר התעללות ונשלח למסגרת טיפולת לא קל לתקן נזקים שנעשו במשך שנים כו רבות ובגיל קריטי להתפתחות הילד 

       

      אבל אולי נילמד הלקח

      הבנתי שמתכנננים לנהל מעקב אחרי ילדים מהלידה עד גן חובה באמצעות חיוב הורים להגיע לטיפת חלב ולדווח על מצבו

      ואולי שכנים יהיו מעכשיו מודעים יותר לנושא  וידוחו על ילד אם יחשדו כי הוא עובר התעללות או הזנחה פושעת

      ואולי התקשורת תסתום כבר את הפה .

        6/9/08 01:26:

      לדעתי פשוט אנו הופכים עם הזמן חברה מערבית דמוקראטית טיפוסית שבה מילים גבוהות קימות בלי סוף קלישאות? יסוד החיים (והפרסומת)

      והעיקר,ערבות הדדית-ערך יהודי מרכזי הולך ונמוג בכל הרמות.הן לשבויים הן למגורשים מעזה והן לילדים.

      אנו חברה שהפטפוט עדיף בה על המעש.

        6/9/08 00:49:


      נתחיל בזה שכדאי שאנשים יבינו שילד לא מביאים לעולם בכל מחיר, גם מטעמים דתיים.

      ילד זו אחריות.

      ילד משנה את כל החיים.

      ילד הוא לא מוצר שאפשר להחזיר לחנות.

       

      ילד הוא לא חובה!  וראוי שאנשים יבינו את זה לפני שמחליטים להביא ילדים לעולם.

      מה עם כל אותם ילדים שבאים לעולם ואין להם בית נורמלי, אין להם אוכל, האבא מרביץ לאמא, האמא נרקומנית.

      חסרים סיפורים כאלה? התקשורת מתעניינת רק ברצח, באלימות. בצהוב של הצהוב.

       

      יש כ"כ הרבה מקרים של התעללות, של גועל, של אונס, של אלימות. זה לא נגמר במקרים האחרונים.

      זה רק הציפוי שמעל העוגה.

       

       

        5/9/08 21:14:

      כל כך מבין לליבך, ילדים זו שימחת חיינו

      אנשים מוחקים את החיוך שלהם בכזו קלות

      ולי ולך קשה מאד עם זה , אך אנו לא יכולים

      לעצור את הכל. אני בתהליך מסויים לשנות

      אולי כמה פרצופים לא מחוייכים למחוייכים

      ואני יודע שאצליח, אם כל אחד מאיתנו יעשה

      צעד אישי וייתן מעצמו להצלת ילדים ולתרום

      קצת מזמנו לנושא הכאוב הזה , אנו יכולים

      יחד לשנות את חייהם של אלפיי ילדים.

      כואב לי מאד שכסף הוא הגורם לבעיית

      הטיפול בילדים כאלו, והמדינה עכשיו מגדילה

      את תקציב הרווחה חחח איפה הייתם לפני

      שרוז נרצחה?  בוכה איפהההה?

        5/9/08 17:00:


      מה שאפשר לעשות זה להעניק רישיון הורות מהמדינה - עם קריטריונים ברורים...

      עם חידוש כל שנה - אחרי מבדקים מטעם המדינה.

      אולי אז ייזהרו יותר ...

      *

      אלומה

        5/9/08 15:13:


      שלום שרה,

       

      מה לעשות, שאלת...

      ובכן- אין תשובה חד-משמעית לענין.

      אני חושבת שכל אחד צריך להתחיל עם עצמו

      עם הגרעין הפרטי שלו

      וזה השלב הקשה ביותר.

      יש לנו נטייה תמיד לראות "מה לא בסדר שם בחוץ"

      במקום להסתכל קודם כל פנימה

       

      אני מדברת  על אחריות ומחויבות אישית וחברתית.

       

       

       

      אני מדברת על זה שאם נכתוב מליוני פוסטים על הנושאים הכאובים האלה -

      זה לא יעשה את ההבדל.

       

      הבדל נעשה, קודם כל, במפנה בנק' המבט על החיים

      בלקיחת אחריות אישית, חברתית וקהילתית משהו.

       

      הפעולות שלנו - יהיו פועל יוצא של המחויבות שלנו כלפי עולם טוב יותר.

       

       

      אני מתכוונת לכך, שכל אחד ישאל את עצמו  -" מה האחריות שלי בעניין?"

      " איך אני קשור לזה?"//// " מה אני עשיתי לאחרונה כדי לפעול למען החברה שלי/הקהילה שלי וכו?

       

       

      שבת שלום ומבורכת.

        5/9/08 09:25:


      שרה יקרה,

      קשה לחיות כך בתחושה שאירועים כאלה מתרחשים בקרבנו, ממש על סף דלתנו.

      קראתי עוד משלך. מאד מעניין.*

      שבת ברוכה של הרבה אור !

       

        5/9/08 02:15:

      אל הצינוק עד יומם האחרון.....זו תחושה של חוסר אונים!
        5/9/08 01:08:


      אני חשבתי על העניין הזה לא פעם ולא פעמיים, אחרי המקרים המזעזעים האחרונים.

      התשובה היחידה שעלתה בראשי היא הקניית ערכים בסיסיים במערכת החינוך, ע"י למידת מוסר ומידות כבר בגילאים הצעירים.

      אולי גם מערכת הסברה רחבה ולטווח ארוך בנושאי התעללות בכל המוסדות, כולל לציבור הרחב (דרך אמצעי התקשורת) ובעיקר למורים ולמחנכים, כדי שכל אחד ואחת יוכלו לנסות לזהות ולטפל במקרים האלו, והיה ויתקלו בכך. אפקט של שמירה הדדית.

       

      זה כואב. כואב כל כך. למה הילדים האלה צריכים לסבול את הכאב הפיזי והנפשי (ויש לא מעט מקרי התעללות נפשיים שכמעט ולא יוצאים החוצה) הנוראיים האלו.

       

      נקווה לטוב.

        5/9/08 01:07:


      שרה

      אכן נכון ישנה כאן בעיה חמורה מאוד

      ובעיה ניסתרת חמורה

      שילד סופג אלימות קשה בילדותו

      בבגרותו יהיה הורה אלים

       

       

        5/9/08 00:57:


      להגדיל את תקציבי הרווחה

      להגביר את הענישה

      לגייס למשטרה אנשים אכותיים שיעשו את עבודתם נאמנה ולא עבד כי ימלוך

      בפריים טיים פחות לתת רעיונות לרצח ויותר להביא תכניות הסברה להורים

      יותר קבוצות תמיכה

      ענישה לעדים לאלימות שלא דיווחו

      קבוצות תמיכה ליולדת,לאב  ולאם מרגע הלידה ועד לאחר הגיוס

      יותר עובדים סוציאלים ויותר אנשי שטח.

      יותר פיקוח

      ויותר פסיכולוגים במחירים שיד האוכלוסיה משגת.

      והרבה הרבה יותר עירנות.

        5/9/08 00:47:
      טוב, אני יודע שאף אחד לא יאמין לי.
      וקל נורא לכתוב דברים כמו שכתבה קודמתי: "עד כה מערכת החינוך ומוסדות הרווחה למינהם לא הצליחו למגר את נגע האלימות בחברה שלנו. "
      גם בלי האישור להפלות שהביא לירידה באלימות בארצות הברית (עדיין האלימות שם היא בערך פי שלוש מאשר פה) האלימות פה היא במגמת ירידה. במקרים מסוימים ניתן להגיד שהיא במגמה מעורבת.
      אז אני יודע שלא תאמינו. אבל גם שלושה מקרים מזעזעים לא מנצחים סטטיסטיקות. אתם מאמינים למשטרה שמספרת לכם מה עשו אמא ואבא/סבא של רוז (אם הצלחתי להבין אז אפילו כתב אישום ברור עדיין אין ובטוח שלא היה משפט) אז תקראו גם את הנתונים שהם מביאים על האלימות הכללית, המינית, בין בני זוג, וכו'. זה באמת מפתיע אבל זאת המציאות האמיתית גם אם היא טובה יותר ממה שאנחנו רגילים לחשוב.

       
        5/9/08 00:37:


      אסור לשתוק, אכן אפשר לצעוק אולי אבל מה ולמי?

      יש לעשות נסיון להניח את את האצבע על מקורות הבעייה.

       

      לנו כאזרחים אין אפשרות חוקית מוסרית ערכית משפטית להכנס לתוך צינעת הפרט קרי לתא המשפחתי

      זה הגרעיני זה שלרוב מהווה מרכיב עקרי של  החברה הישראלית.

       

      הסמכנו בחוק נציגים מטעמנו זרועתנו הארוכות הן אמורים להיות המגששות המניחות אצבע על הדופק

      מזהות חסרי ישע המצויים בסיכון.

       

      אבל זרועות אלה כשלו פעם אחר פעם והן כושלות לאורך זמן ממושך תחת שיניחו אצבע על הדופק ויזהו מצוקות חסרי ישע

      הן הפכו ידיים כפותות המונעות ע"י איזם אדיולוגי.

       

      זרועות אלה הן שרותי הרווחה. הן העובדות הסוציאליות לחוק הנוער המחזיקות לפי דין וחוק כמעט סמכויות של איש שב"כ.

      סמכויותיהן להיכנס לתוככי נבכי המשפחה למטרה ראוי כמו זיהוי חסר ישע המצוי בסיכון ,טינן מוגבלות הן יכולות לחקור לפי חוק הנוער והסעד כל אזרח חקירה שתי וערב, וחלה חובה על האזרח להשיב תשובות נכונות ולשתף פעולה .

      הכל מוגדר בחוק.

      כן אלה הן זרועותינו הארוכות המותרות להכנס לתוך צינעת הפרט היכן שעולה חשד לאלימות נגד קטינים חסרי ישע.

       

      ואולי אומר דברים שלא ינעמו כאן. זרועות אלה נשלטות כיום ע"י פמניזים קצוני ביותר , הכובש כל אמת סטטיסטיקת ומציאות חברתית עגומה שאינה עולה עם האג'נדה הפמניסטית.

       

      ידוע גם ידוע לכל העוסקים בנושא נוער וילדים בסיכון, כי עד 60 אחוז מהילדים מהנפגעים מאלימות נפגעים ע"י אמהותיהם.

      מחקרים רציניים ביותר שנערכו ע"י ארגון אל"י המועצה לשלום הילד מצביעים על מדיניות הסתרה ופרישת רשתות הגנה ע"י שרותי הרווחה לנשים אלימות אלה.

      כל המקרים האחרונים המשפחות הבעיתיות הללו היו מוכרות לשרותי הרוחה.

      מה מתחולל כאן? כיצד אפשרי שבבתי הסוהר ירצו עונש 1500כ- גברים  בגין עבירות נגד קטינים שאסירים אלה באים מתוך חתך של 40 אחוז בלבד של מחוללי האלימות?

      היכן אותן נשים אלימות האת יתרת  60 אחוז האלימות?? מדוע הן אינן מצויות בין האסירות...

      כאן שנוברים מגלים את קצה הקרחון.

      אלפי נשים הגורמות לנכויות לקטינים מתעללות בקטינים מכות מזניחניות מטופלות במסלול עוקף מערכת משפטית וענישה .

      ע"י עובדות סוציאליות.

       

      אנו נחשפים לקצהו של הקרחון למקרים הקצוניים בהם אם נוטשת את בעלה , חוברת לאבי בעלה , נוטשת את ילדתה, מפקירה אותה להתעללות עד רצחתה -הכתובת היתה מכבר כתובה על הקיר.

      והכל ידוע לשרותי הרווחה האמורים לדעת כי  כי תא משפחתי זה לא יצמיח ילדה בריאה בנפשה , שזהו פשע ערכי מוסרי אנטי אנושי להניח ילדה כרוז בידי אמה , בשעה שזו הוכיחה לכל היותר את  היותה אם מופקרת ואישה חסרת ערכים ולו בסיסיים שעה שחברה לאבי בעלה.

      לשרותי הרווחה היה ידוע כי תא משפחתי זה מרחפת עליו אי מוסריות של גילוי עריות ממדרגה שנייה.

      ובנסיבות גילוי העריות בהן אב שוכב עם כלתו.

       

      לאפשר לזוג"המוזר" הזה להחזיק בילדה הטהורה הזו תחילת דבר הוא פשע מצד שרותי הרווחה.

       

      גם מקרה אותה אם שנטביעה את ילדה בים אי יציבותה הנפשית של האם היה ידוע גם ידוע לשרותי הרווחה ברא"שלצ

       

      כך גם אותה אם שהטביעה באמבטיה את ילדה,

      כך אותה אם שרצחה את שתי בנותיה והטביעה אותם , ולאחר שישבה תקופה קצרה בבית חולים לבריאות הנפש השתחררה.

      חופשייה ללדת שנית.

       

      בעלה אבי ילדיה הדפק על כל דלת אפשרית בשרותי הרווחה טרם הטביעה אם זו את ילדיה.

       

      אנו מגלים שחתך משמעותי של מחוללי פגיעה בקטינים כלל אינו נענש .

      והס מלמקד את הפוקוס הציבורי לשם.

       

      ובכן יש להרים את המסך.

      לחדול להעניק לאמהות חסינות על פגיעה בחסרי ישע לשפוט אותן בכלים משפטיים ולחדול לחטט במניעים של אותן נשים.

      בדיוק כמו כל גבר שנענש יש להכיל עליהן אותן אמות מידה ולשלחם לכלא.

       

      יש לחדול מלאפשר עוד לשדולות הנשים בנושא זה לכבוש את העובדות ולהסתירן.

       

      הגיעו דברים למצב הזויי בו מציעה ח"כ זהבה גלאון להעניק חסינות לאם רוצחת אם רצחה את ילדה במהלך השנה הראשונה , והנימוק? תמיד יהיה אפשר להוכיח באמצעות פרקליט ממולח כי לקתה בדיכאון לידה.

       

      אם מישהו חשב שיציעו שדולות הנשים להניח מנגון מאבחן סיסמוגרף לאותן נשים המצויות בפוטנציה כמסכנות את חסרי הישע אנו מגלים שההגיון כאן הולך הרחק מהנחוץ והרצוי בנסיבות הללו , פשוט להעניק חסינות.

       

      הגיעו דברים לרמות בלתי ניתנות להכלה , אם שהשליכה את תינוקה בשקית אשפה לפח הזבל, ורק עובר אורחשעבר במקרה סמוך לפח האשפה הציל תינוק זה, מה אנו מגלים ? את העובדות הסוציאליות ההזויות מספרות לנו שאינן ממהרות לשלוח את התינוק לאימוץ, ומדוע? כי הן מחפשות אחר האם להעניק לה כישורים אימהיים!!!

       

      לו גבר היה נוטל תינוק ומכניס אותו לשקית אשפה ומשליכו חי ברור כי איש לא היה מהרהר על מחשבות נלוזות מעין אלה.

      ברור לכל פקידת סעד מחוזית וכל עובדת סוציאלית בכירה לו תטען הסברים הזויים אלה ביחס לגברים מיד שדולות הנשים ידאגו אם לא לערוך בה לינ"ץ' תקשורתי לפחות להפעיל את כל מנגון הרווחה הנשלט עלידן להרחיקה ממקום עבודתה.

       

      יקירתי לא יועיל כאן לצעוק לא יועיל כאן להרים קול קורא אם אינו ממוקד ונסמך על עובדות.

      כמי שמקורב לנעשה בתחום זה אני אומר ללא מורא את דבריי

      וטובה שעה אחד קודם אם החברה הישראלית תחיל להכניס לבתי הכלא גם אם צריך בהמוניהן נשים אלימות.

      בדיוק באותה חומרה שיש לשפוט גברים אלימים כך יש לנהוג עם נשים הללו, יש להסיר ומיד את רשות ההגנה.

       

      לראות חסרי ישע ילדים זכים וטהורים שנרצחים ע"י אמהותיהן , ואו  אביהם , ולהעניק לחתך על רקע אפלייה מגדרית חסינות בשלל מכבסות מילים הדבר בלתי ניסבל.   

       

       

       

       

       

        4/9/08 23:48:

      צטט: קפיצת הדרך 2008-09-04 09:28:12


      כל עוד מנהיגינו יפגינו אדישות וחוסר חמלה ודאגה לשכבות החלשות בציבור

      זה ימשיך להקרין כלפי מטה על האנשים המקצועיים שאמורים לטפל בחלשים

      יקרין על השכנים ששומעים את מצוקתם של הקטנים הזקוקים להגנה ואף אחד לא יתריע

      יקרין על השוטרים שלא יגשו לבדוק סיפור על התעללות כל עוד לא הוגשה תלונה פורמאלית

      יקרין עלינו שמרוץ המטורף של החיים וההשרדות בו אנו דואגים לסביבה הקרובה ופחות קשובים לקולות מצוקה

       

      וכעת רץ קמפיין הלגיטימציה לרצח ילדים. איפה קמפיין הנגד של האגודה לשלום הילד או השד יודע איך קוראים לה.....

      אנחנו על סף תהום...כדור השלג החל להתגלגל...שמשרדי הפרסום השמנים והנהנתנים יתאגדו יקחו יוזמה וירימו

      קמפיין חירום שימנע מעוד הורים ובני משפחה מטורפים לקחת את חייהם של הילדים הקטנים המהווים טרחה....

       

      שיפתח ערוץ אימוץ לכל אותם הורים שאינם מסוגלים לגדל את ילדיהם

       

      פשוט תנו אותם לאלה שיתנו להם חיים....וימנע מכם לתת להם מוות!!!!!!

      עד כה מערכת החינוך ומוסדות הרווחה למינהם לא הצליחו למגר את נגע האלימות בחברה שלנו.

      נכון כתבת שאנו חסרים בחמלה ובאנושיות,

      הפכנו להיות אטומים לזולת, חסרי רגישות.

      צודק "קפיצת דרך" בנושא הקמפיינים. חובה לעורר את המודעות הציבורית!!!!

      מדוע יש קמפיינים מזעזעים נגד עישון, אבל בכל הנוגע לחמלה, איכפתיות, הורות ושלום הילד - קול שתיקה רועמת?!

      ובנוסף, יש לפתוח מוקדים (אפילו מוקדי חרום) שיטפלו בהורים אשר מרגישים שהגיעו לקצה גבול יכולתם הנפשית בהתמודדות עם ילדיהם ועם ההורות. יש מוקדי חרום לנפגעות אונס ולנשים מוכות.

      מדוע לא יהיו מוקדים דומים לנפגעי רגשות שינאה כלפי ילדיהם?

      להתעורר לפני שנאבד צלם אנוש לחלוטין!!!!!!!

       

        4/9/08 22:41:

      בעבר, במשפחה המסורתית

      הילד היה מוקף בדמויות רבות

      של סבים, סבות, דודים דודות

      בני דודים ואחים ואחיות רבים

      והיה לו למי לפנות, כאשר הוא

      חש בצרה או היה מאויים או נטוש

      ע"י הוריו.

       

      בחברה המודרנית על המשפחה

      הגרעינית, אב אם וילדים להתמודד לבד.

      כאשר מדובר על משפחות מהגרים

      אשר אינן נמצאות במצב כלכלי טוב
      העול המטל על ההורים ובמיוחד על האם

      הוא כבד מנשוא.

       

      בברכה אמנון

        4/9/08 21:34:


      אומרים שבשביל לגדל ילד צריך שבט!

      וכאן - אמהות עולות חדשות הן מסכנות, נטושות, בודדות ולא יודעות למי לפנות.

      על כל אחד ואחת מאיתנו לשאול, לעזור, לברר ולתת תחושה לכל מי שסביבנו שאנחנו מוכנים לתת כתף ובאמת לעזור במקרה של צרה.

      לתת פיזית ביד של הורה מספר טלפון חירום ותמיד תמיד לדווח לרשויות אם יש חשד אפילו קל בנוגע לאלימות כלפי ילדים.

       

      תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה!

       

      רחלי

        4/9/08 19:59:

      והתקשורת אינה מאוזנת ואינה מאזנת.והיא מסכנת לעתים.

       

        4/9/08 19:57:

      שרה.

      אם בראש יהיה דיסק(ט) האומר: "אני לא פוגע בזולת.

      אני מתבסס על האמת"

      אז יעשה   ט ו ב,  בעלה ראש הזה.

      ונפשו תתכוונן לטוב.

      ונשמתו תהיה זכה - ולא ייטול נפש אחר וכל נשמה חיה. גם לא בעל חיים.

      וכל עוד איננו מוציאים את המלחמה אל מחוץ לחוק, המלחמה כנגד מי שהוציא גם הוא את המלחמה אל מחוץ לחוק -

      יירצחו הרבה מאד רוזות בין בהרשאה חוקית ובין בהבנה ציבורית ובין בתחושה אישית מקבלת ומבינה.

      ולא לסמוך על ההורים שיש בהם הטורפים צאצאיהם דווקא בעת משבר או סכנה ולא לסמוך על המדינה כמדינה ולא לראות בה אב או אם שנתנו חיים - לוקחים חיים ורוצחים פרי בטנם נפש.

      ואתם הדבקים באלהים-חיים הוא גם האדם וכל החי והקיים ביחד ולחוד -

       חיים כולכם היום.

      בתיאבון.

      הלכתי לאכול.

      רק עכשיו ראיתי את הקול הקרא הזה, שרה. מה יהיה.

        4/9/08 18:25:


      מעבר לזעזוע העמוק ומעבר לרחמים על גורל אותם ילדים:

      השינוי חייב לבוא מתוכנו, מעצמנו, כל אחד בעולמו הוא.

       

      נכון שאותם יצורים שקוראים לעצמם "משפחה" בכלל ו"הורים" בפרט רחוקים מרחק רב מאותם בני אנוש איכפתיים ודואגים שעסוקים בעצם המחשבה כיצד אנו יכולים למנוע את האסון הבא:

       

      תשובתי נחלקת ל-2:

       

      במישור האישי - במשפחה נורמטיבית כשעולל בוכה, מיד אנו מחפשים מה מציק לו ומה גורם לו חוסר נוחות, אולם במשפחה בה האלימות היא חלק מההווי היום יומי, בכי עולל נחשב להפרעה ולכן מנסים להשתיק את גורם הרעש.

      אם כל אחד מאיתנו ישדר יותר סובלנות וסבלנות כלפי ילדינו, נבדוק באמת מה מפריע להם ונשמש להם כמשענת וכתמיכה לכל אי נוחות ולו הקטנה ביותר, ילדינו ישדרו רוגע כלפי חוץ, ואולי באיזה שהוא מקום אותה שלווה תוכל לעבור הלאה למשפחות אחרות.

      בואו ונבנה עולם שלו יותר, אפילו קצת יותר, אם השינוי יגיע מאיתנו בדברים הקטנים כלפי חוץ, כלפי כל הבריות, טובים וטובים יותר, הוא יגרור אחריו גל של שינויים חיוביים קטנים שאולי באיזה שהוא מקום יצילו את חיי העולל הבא ...

      "הרצון להיות טוב לכל, בלי שום הגבלה. לא בכמות המוטבים ולא באיכות הטוב, זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמת ישראל".
      (הרב קוק)
      במישור הציבורי - כיום ישנה חובת הדיווח, גופים הנתקלים באלימות או חשד לאלימות מחוייבים לדווח למשטרה ולרווחה.
      בשום מקום אין חובת אימות חובת הדיווח.
      כלומר גוף זה או אחר יכול לרשום מכתב מפורט על התעללות מסויימת ולשלוח אותה אל המשטרה.
      הוא אינו מחוייב לוודא שאכן התלונה הגיעה אל הידיים הנכונות.
      הוא אינו מחוייב להרים טלפון ולשאול: הפקס הגיע ?, הכתב ברור ? המסר נקלט ?
      ומה קורה שבתחנת המשטרה אין תקציב לדיו או אין תקציב לנייר ?
      הפקס אוגר את המידע בזכרון עד ש ... "הובר חוכם" אחד מנסה לתקן את הפקס ובטעות מוציא אותו מהחשמל וכל ההודעות נמחקות (למרות שהשולח כבר קיבל אישור שליחה).
      חבר'ה, יש לשנות את החוק לפיו על השולח לבדוק קבלה ע"י הצד השני ולא להסתפק ב"אישור שליחה" בלבד.
      שימו לב איך בהרבה מקרים ההודעה (בכתב או בע"פ) נשלחה אך משום מה לא טופלה, לא טופלה כראוי או לא היתה מובנת. האם חובת בדיקת הקבלה בצד השני לא תמנע חוסר דיווח כתוצאה מנפילה בין הכסאות ?
      לדעתי כן.
        4/9/08 18:12:

      כל אחת ואחד מאיתנו יכול לעשות ולעזור.

      בפעם הבאה שאתם שומעים צרחות או קללות מתוך אחת הדירות, לעלות ולדפוק בדלת או לקרוא למשטרה.

      כשרואים אם או אב גוערים בילדם בגינה או בים ללא כל פרופורציה או חלילה מכים אותם -

      לנסות לדבר אליהם, להרגיע. לעזור .

      יש הרבה מאד אנשים שמגדלים ילדים ללא כל תמיכה, לא פיזית ולא נפשית.

      גם כשרואים ילד או תינוק לא חגור ברכב הוריו, להעיר להוריו בצורה עדינה.

      מה שאני מציעה זה פשוט להתחיל לחיות כקהילה - ולא כפרט,

      ולהתחיל ליראות את הילדים האלה כחלק מהחברה שלנו ולא רק כחלק ממשפחותיהם.

      להתערב למענם. להגן עליהם. נכון- לא תמיד נוח - לא תמיד טיימינג טוב, אבל כפי שאני למדים לאחרונה, אין

      לנו ברירה ולידים חסרי הישע האלה זה עשוי להיות הסיכוי היחיד שלהם לשרוד.

        4/9/08 16:49:


      זה עצוב וכואב ואסור לשתוק

      ויחד עם זאת, בעוד מספר שבועות, נעבור כולנו לסדר היום ולכותרות המזעזעות הבאות

      אנחנו צריכים כל הזמן משהו שיזעזע אותנו, אבל בתכלס כל אחד חוזר לביתו, למשפחתו ולקרוביו

      אני חושבת שסדר חברתי חדש צריך לקום, משולב בכלכלה שלא תזיק לחלשים

       

      ואני עושה כמיטב יכולתי בתחומי העיסוק שלי,

      מפיצה את האהבה בדרך שלי, ומנסה להשפיע כמו שאני מוצאת לנכון

        4/9/08 16:01:

      היי

      הרעיון שלי לצאת מכוכי הקריירה והלהסתדר שלנו .....ללכת להתנדב בעמותה .....להקים אחת ......

      להיות פעיל בקהילה .....

      הקמתי עמותה בשם קו הזינוק , מוזמנים לבקר ולראות מה עושים .

      אופיר

        4/9/08 15:17:

      שרה את כל כך צודקת!

      קראתי גם את שירשור התגובות

      אני רוצה להגיב על "כיכר העיר" ולמי שחושב כך-

      עלינו להתמקד בפתרונות ולא בענישה - מה זה נותן? האם זה מה שימנע התעללויות בילדים? לא נראה לי כלל וזו ממש לא הדרך למניעתן......זו עוד דרך לעין תחת עין.

      אני חושבת שכל הרציחות האלה בבת אחת - המקרים שמזעזעים את כולנו בימים אלו

      זה שנתנו לצוללנים להכנס לירקון ללא אמצעי מיגון מתאימים ואמרו להם "זה על אחריותכם" ?

      החקירות הבילתי פוסקות של אולמרט ומה לא?

      נקודת אל חזור!

      כל המצב במדינתנו שקמה עם חזון מדהים למעננו, הפכה למקום מנוכר, שאנחנו לא מכירים את השכן ממול וקשה משום כך לראות בכלל מה קורה בדלת ממול

       ושלא נעים כבר לחיות כאן  והישועה לא מלמעלה תבוא

      אני שפעלתי במאבק להצלת חוף פלמחים קיבלתי אופטימיות כי בינתיים אמנם המאבק לא הסתיים אבל הצלחנו - אזרחים בלבד לעורר הד ציבורי שהוביל לחקירה של מבקר המדינה והכל בזכות אמונה ולכידות.

      רק אם נעשה למען שינוי - נתאחד כולנו ללא הבדל של דת, גזע, דעות פוליטיות, מעמד וכו' - הכל למען מטרה אחת - שיהיה כאן כבר ניהול מדינה ראוי שיקצה משאבים לרווחת האזרח ובעיקר לרווחת האזרח הזקוק למשאבים אלו ....

      כך נתקרב!

      תראו למשל את מגן דהרי  ופעולותיו ויש עוד אנשים שעושים וזו התחלה של שינוי-יש עצומה חברתית ומי שלא קרא ולא חתם מוזמן

      http://www.atzuma.co.il/petition/magen/1/1000/

       

      הגיע הזמן לצאת לפעולה - הרי זה הזמן לא כן?

      התחלנו במרמור שהוביל לאדישות

      כעת אנחנו מתעוררים כי באמת כלו כל הקיצים

      והשלב הבא זו עשייה פעילה!

       

        4/9/08 15:10:

      נ.ב למי ששכח או לא נולד אז. שכחתי להוסיף:

      באמצע שנות ה 80 ביטלו בישראל את הסעיף שמאפשר ביצוע הפלה מטעמים סוציאליים.

      עשו את החישוב, ותוכלו לראות שהניתוח שלו מתאים גם לכאן.

        4/9/08 15:06:


      מי שרוצה להבין מדוע זה קורה, אני ממליץ שיקרא את הספר "פריקונומיקס" לתפוס את האדם בכלכלתו. מאת סטיבן לוויט וסטיבן דבנר.

       

      הספר בנוי פרקים פרקים בהם הואנוטל בעיה מסויימת או סיפור כלשהו, ובוחן אותם בעיניים ביקורתיות מדעיות.

      מה שחשוב בספר הזה זה היכולת "לצאת מהקופסה".

       

      באחד הפרקים, הרלבנטיים לעניין פוסט זה, הוא מטפל בנושא האלימות.

      הוא שובר את המוסכמה כאילו "רודי ג'וליאני עשה סדר בניו יורק".

      הוא מראה כי הירידה באלימות היתה בהרבה מדינות בארה"ב, אבל היא היתה בתקופות שונות.

      אחרי שנטרל כל מיני משתנים מסבירים אפשריים, הוא מראה שיש דבר אחד שמסביר טוב את השינוי באלימות.

      רוצים לנסות לנחש? (אנסה לתת כמה שורות רווח ואז אכתוב את התשובה)

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

      התייאשתם?

      OK, התשובה היא שמה שמסביר את הירידה באלימות, זה ההתר לבצע הפלות בצורה חוקית.

      מסתבר שבכל מקום שהתירו זאת, אחרי כ 18 שנים, התחיל השינוי והירידה באלימות.

      הוא מסביר זאת בכך שירד מפר ההריונות הלא רצויים, ובכך ירד מספר הילדים שגדלו ללא חום ואהבה.

      הוא מדגיש שאין בקביעה שלו משום המלצה להתיר הפלות או לא. הוא רק מביא את זה כחומר למחשבה.

       

        4/9/08 14:31:

      צטט: כש-רונית 2008-09-04 14:16:42

      קודם כל , בקטן, בפרטי, לא לשתוק

      כששומעים כשיודעים - לא שותקים !

       

      אני

       

       אני מסכימה עם רונית

      אסור לשתוק!!!

      להיות ערניים בבניין שאנחנו גרים,בגן,ביהס.

      להגן על הילדים כמה שאפשר. 

        4/9/08 14:16:

      קודם כל , בקטן, בפרטי, לא לשתוק

      כששומעים כשיודעים - לא שותקים !

       

      אני

        4/9/08 12:50:
      עצוב ולא נתפס.
        4/9/08 12:45:

      שלום,

      אני מודיעה בצער על כך שאבדנו את השפיות.בזמן שאנשים מאבדים ילדים במחלות,צבא,תאונותובזמן שאנשים נוספים אינם מצליחים להביא ילדים לעולם ולהרגיש מהי אהבת אם ואב,הורים אחרים רוצחים את ילדיהם.

       

      הדבר הכי חשוב בעולם,הכי יקר וקדוש בו זכינו הוא להיות הורים ודוקא לזה לא צריך רשיון.

       

       

      מכאן,לעולם יש רק מדרון תלול להדרדר נמוך ועמוק יותר.

       

      מי ייתן ורומו של עולם ישמור על מעט הפשיות שנשארה לנו,לבני האדם הקטנים והפאטתיים שהפכנו להיות.

       

       

       

        4/9/08 12:34:


      ליישם דרכי מניעה שכבר קיימות, כמו למשל לדאוג שזוגות שהפכו להורים ישתלבו בסדנאות שמדריכות הורים בראשית דרכם ונותנות בידם כלים להתמודדות. פעולות ברמה כזאת יכולות להעשות על-ידי גורמים מוסמכים כמו רשויות רלוונטיות בעיריה, ואפילו להביא את עד דרג הממשלה והכנסת, שתעביר כחוק את הפעילות הזאת.

      במקביל, כל אחד בסביבה הקטנה שלו יכול לתרום. בחלק המניעתי, למשל מורים בכיתתם, ובשלב של ראשית הסכנה למשל על-ידי פנייה לגורמים מוסמכים כשחשים ומבינים שילד נתון בסכנה.

      אפשר להשתמש בדרכי התקשורת ההמוניים כגורם שמאיץ את העשייה הזאת שכתבתי למעלה. נראה כאילו גורמי התקשורת ששים לפרסם כשהכל כבר מאוחר. טוב יעשו, כאמור, אם יפעלו דרך הכלי האדיר שבידיהם כדי להביא למיגור התופעה. 

        4/9/08 12:31:


      שרה יקירה

      גם רופאים וגם פסיכולוגים לא יכולים לעמוד ממש על המניעים

      אך מכולם ניכר

      שהבעיות הרגשיות

      והמצוקות

      שהמציאות המנוכרת

      לא פתרה

      הווו חלק מכריע בהתנהגות

      לכן

      חושבת על  הכנה להורות

       שתחייב  כל הורה לעבור..

       

      על מרכז שיחייב כל הורה להגיע

      לפרוש מצוקות  ויש....

      על ערנות שלנו שנעלמה

      איש איש לביתו

      יש בוודאי עוד דברים אך בואו

      נתחיל בדברים הקטנים

       שלך אפרת

       

        4/9/08 12:24:


      כוכב

       

      אכן טירוף מוחלט

      הגיעעו מים עד נפש

      האיש הישר בעיניו יעשה

      זה הישר?

      זה העקום והמוטרף ביותר

      הגיעו ימי אחרית

      כי דם של ילד קטן הבורא לא ישכח

      מקוללים יהיו לנצח

      ואות קין על מצחם

        4/9/08 12:00:

      צטט: שים לי הרבה חריף 2008-09-04 08:09:51

      שרה שלום

       

      אתחיל מהסוף. כחוקר חברה(בין היתר), אנני מופתע מתופעות אלה. הן היו ויהיו רק שעכשיו נותנים להן ביטוי רב יותר בתקשורת. 

      להציע פיתרון כוללני נראה לי מתיימר ולכן אגע רק בפן אחד של הנושא וממש בקצרה (ואשמח לדבר על כך בהרחבה)- אני רואה קשר ברור וחד משמעי בין תהליכים של התפוררות חברתית והבדלים מעמדיים שהולכים וגדלים ובין עלייה בשיעורי אלימות, גם בקרב הורים לילדים. אין זה אומר שהחברה אשמה וההורים פטרים. ממש לא!, רק שבמצבי משבר , הסיכוי להתנהגות אלימה בקרב מי שהפוטנציאל קיים בו (בגלל בעיות אישיות), גדל. אי אפשר גם לא לראות איך זה מתקשר למדינייות כלכלית שמשמעה הרס שירותי הרווחה. שינוי יבוא משינוי מחשבתי ברמת המדיניות. שוב, זה נשמע כללי וכוללני מדיי, ואשמח להסביר יותר.

       

      גולן,

      כבר כתבתי בכל מקום אפשרי את המושג, סולידריות חברתית, זה מה שחסר לנו כאן.

      אולי תעלה פוסט בנושא, מי כמוך יכול לכתוב על זה טוב יותר

        4/9/08 11:48:

      יש מה לעשות! להיות ערים למה שקורה סביבך. אי דיווח זה כמו להיות שותף לעבירה.

      תודה שרה ,הרעדת את אמות הסיפים שלי.

      (אשוב)

        4/9/08 11:30:

      צטט: אילן שריף 2008-09-04 09:31:56


      ולי נדמה שתופעת האלימות והרצון לנטול חיים של אחרים

      כשהם לא עונים על הקריטריונים שלי

      נמצאת גם כאן בינינו.

      הקריאה לעונש מוות, לכיכר העיר היא קריאה לאלימות רצחנית.

      והיא גם כאן.

      נדמה לי שאת הסבא של רוז לא ניתן לחנך.

      אבל אולי את מי שכאן - אפשר.

      האם יש למישהו מאיתנו סמכות מוסרית לקחת חיים של אחרים?

      אני מציע לקוראי המוות לחשוב קצת על מושג השעיר לעזאזל שהשלכתו

      "מנקה" לרגע את הציבור מתכונות הדומות לו.

       

       


       

       

       

      צטט: kiki27 2008-09-04 10:28:50

      שרה יקרה,

      אני כבר זעקתי את זעקתי אתמול בבוקר..

      אין מנוס מלהטיל גזר דין מוות...

      ויפה שעה אחת קודם.

       

       

        4/9/08 11:30:

      צטט: אילן שריף 2008-09-04 09:31:56


      ולי נדמה שתופעת האלימות והרצון לנטול חיים של אחרים

      כשהם לא עונים על הקריטריונים שלי

      נמצאת גם כאן בינינו.

      הקריאה לעונש מוות, לכיכר העיר היא קריאה לאלימות רצחנית.

      והיא גם כאן.

      נדמה לי שאת הסבא של רוז לא ניתן לחנך.

      אבל אולי את מי שכאן - אפשר.

      האם יש למישהו מאיתנו סמכות מוסרית לקחת חיים של אחרים?

       

      אני מציע לקוראי המוות לחשוב קצת על מושג השעיר לעזאזל שהשלכתו

      "מנקה" לרגע את הציבור מתכונות הדומות לו.

       

       


       

       

       

       

      צטט: kiki27 2008-09-04 10:28:50

      שרה יקרה,

      אני כבר זעקתי את זעקתי אתמול בבוקר..

      אין מנוס מלהטיל גזר דין מוות...

      ויפה שעה אחת קודם.

       

       

        4/9/08 11:11:

      אילן תודה רבה

      לכך ממש כיוונתי

      צריל להתחיל כאן ומעצמינו

      "ולי נדמה שתופעת האלימות והרצון לנטול חיים של אחרים

      כשהם לא עונים על הקריטריונים שלי

      נמצאת גם כאן בינינו. "

      היית מוכן להירתם?

      כן, אני עוד לא לגמרי יודעת למה

      מתחיל משהו להתרקם בתוכי...

      שמא לך יש רעיון או רעיונות

       

       

      צטט: אילן שריף 2008-09-04 09:31:56


      ולי נדמה שתופעת האלימות והרצון לנטול חיים של אחרים

      כשהם לא עונים על הקריטריונים שלי

      נמצאת גם כאן בינינו.

      הקריאה לעונש מוות, לכיכר העיר היא קריאה לאלימות רצחנית.

      והיא גם כאן.

      נדמה לי שאת הסבא של רוז לא ניתן לחנך.

      אבל אולי את מי שכאן - אפשר.

      האם יש למישהו מאיתנו סמכות מוסרית לקחת חיים של אחרים?

       

      אני מציע לקוראי המוות לחשוב קצת על מושג השעיר לעזאזל שהשלכתו

      "מנקה" לרגע את הציבור מתכונות הדומות לו.

       

       

        4/9/08 10:28:

      שרה יקרה,

      אני כבר זעקתי את זעקתי אתמול בבוקר..

      אין מנוס מלהטיל גזר דין מוות...

      ויפה שעה אחת קודם.

        4/9/08 10:24:


      הלוואי והייתי יודעת מה לעשות

      אני יודעת שאני יכולה לעשות לביתי ולסביבתי, ומכאן להיות ערה אף יותר ממה שאני גם ככה להתנהלות סביבי.

      זה בלתי נתפס

      אני עומדת מול הבת שלי ומתקשה להשיב לשאלות שלה...

      נאמר אתמול כי פסיכיאטרים טוענים שההצפה התקשורתית היא זו שכמו מדרבנת להמשיך בכך, נותנת רעיון - הם הקבילו זאת למחקר שנעשה בנושאי התאבדות.

      מזעזע, קטונתי.

        4/9/08 09:53:

      * שרה מרתק ומקומם  - תודה

      בעיני יש כאן מס' ערוצים שונים הניפגשים באירועים האמורים. כמובן כולם שונים במקום, האנשים ואולי הנסיבות.

      בגורמים ישנם משיקים, דימיון , זהות. כל אדם שונה ומנגנוני ההפעלה לפעמים דומים גם אם הטריגרים שונים.

      מורכב...

      אתחיל בקלישאה שלהיות הורה לא צריך רישיון. אין טסט , תאוריה, נקודות , משטרת הורים... יש פסטורליה של הגרעין המישפחתי ... ואת רושמת משהו ביסודו מורכב ולא פשוט , אולם בסיסי -   "ההורה נדרש ליכולות ומיומנויות של הכלה עצמית והכלה של ילדו. " יכולת הכלה זה משהו שצריך "סביבת תרבות ועבודה או צמיחה".

      קטונתי מלהציע פתרונות, התהליך של הסגירה של החברה שלנו - התפילה לעגל הזהב, איבוד הלכידות החברתית...

      כל זה קורה לנו ובגללנו. בחירות שלנו בסוף גם אם אנו נוסעים על מסילה שלא אנו הנחנו. עדין יש בנו בחירה , יכולת תגובה.

      בפתרונות ממקום של אימון להכלה וגילוי הרגישות / פתיחת ופריצת הסגירות החברתית הינו נושא של מודעות.

      מודעות לכל אותם דברים אותם "מחוייבים" הורים לתת לילדים, העלאת הנושא לסדר ציבורי שיביא ל"משטרת הורים קרי אכיפה, והכי חשוב - הבאת הציבור למודעות דיווח, לעסוק בזה ב"שפריצים" קבועים גם אם קצרים ...בעולם הרייטינג ובכל ערוציו, לגבי הצורך ל"הרגיש ולחוש" מה קורה לילדים שמסביב , לא שלנו של האחרים.

      מניח שלטובת נושא חם זה אפשר לגייס את רוב הציבור.

      לאלה הרואים והמתקשים לתפקד במסלול של דיווח גלוי להציע מסלול של "מלשינון" כמו בעולם המיסוי.

      אם ניקח את ה"מלשינון כמשל" , המדינה תעלה את טובת איכות החיים , הכבוד לאדם, הילד לרמה של חשיבות הגביה .

      כבוד לאדם מבחינת המדינה וחשיבותו לחוסן המדינה, כמוהו כצורך לגבית המיסים

       

        4/9/08 09:41:

      פוסט חשוב ותודה מראש.

      בימי ילדותינו, בהם הכבישים היו כמעט ריקים, השדות בקרבת הבית אפשרו לילדים לצאת ולשחרר  מרץ,ימים בהם האח או האחות הגדולה היו אחראים על האחים הקטנים או האח הקטן, הסמכות ההורית קבעה זאת ללא עוררין.

      מה קורה היום?
       הפכנו הורים נותני שרותים ומכאן תחושת המחנק גדלה!

      קשה להיות הורה, ילדים זקוקים ודורשים המון תשומת לב וזו עובדה.

      אז מה  עושים?
      מאפשרים ברמה הקהילתית שעה  ביום--עזרה, תמיכה, ביייבי סיטינג, בידור לילדים.

      אפשרות לדוגמא: במסגרת ה'מחוייבות האישית של בני הנוער'.

      נכון זה לא נראה כמו פתרון למקרים חמורים, אבל זו התחלה.

        4/9/08 09:38:


      יש לחזק עד מאוד את המערך הסוציאלי ברשויות המקומיות, ולהוסיף תקנים רבים.

      כמו כן יש להפסיק את המצב בו העובדים הסוציאליים יהיו בתחתית הסולם של השכר במגזר הציבורי.

      * על הפוסט החשוב !

        4/9/08 09:31:


      ולי נדמה שתופעת האלימות והרצון לנטול חיים של אחרים

      כשהם לא עונים על הקריטריונים שלי

      נמצאת גם כאן בינינו.

      הקריאה לעונש מוות, לכיכר העיר היא קריאה לאלימות רצחנית.

      והיא גם כאן.

      נדמה לי שאת הסבא של רוז לא ניתן לחנך.

      אבל אולי את מי שכאן - אפשר.

      האם יש למישהו מאיתנו סמכות מוסרית לקחת חיים של אחרים?

       

      אני מציע לקוראי המוות לחשוב קצת על מושג השעיר לעזאזל שהשלכתו

      "מנקה" לרגע את הציבור מתכונות הדומות לו.

        4/9/08 09:28:


      כל עוד מנהיגינו יפגינו אדישות וחוסר חמלה ודאגה לשכבות החלשות בציבור

      זה ימשיך להקרין כלפי מטה על האנשים המקצועיים שאמורים לטפל בחלשים

      יקרין על השכנים ששומעים את מצוקתם של הקטנים הזקוקים להגנה ואף אחד לא יתריע

      יקרין על השוטרים שלא יגשו לבדוק סיפור על התעללות כל עוד לא הוגשה תלונה פורמאלית

      יקרין עלינו שמרוץ המטורף של החיים וההשרדות בו אנו דואגים לסביבה הקרובה ופחות קשובים לקולות מצוקה

       

      וכעת רץ קמפיין הלגיטימציה לרצח ילדים. איפה קמפיין הנגד של האגודה לשלום הילד או השד יודע איך קוראים לה.....

      אנחנו על סף תהום...כדור השלג החל להתגלגל...שמשרדי הפרסום השמנים והנהנתנים יתאגדו יקחו יוזמה וירימו

      קמפיין חירום שימנע מעוד הורים ובני משפחה מטורפים לקחת את חייהם של הילדים הקטנים המהווים טרחה....

       

      שיפתח ערוץ אימוץ לכל אותם הורים שאינם מסוגלים לגדל את ילדיהם

       

      פשוט תנו אותם לאלה שיתנו להם חיים....וימנע מכם לתת להם מוות!!!!!!

        4/9/08 09:21:

      יש קו דק שמפריד בין חטטנות ובין עירנות .חשוב שלא נעבור אותו.

      חשבתי על ביקורי בית בכל הבתים שיש בהם ילדים עד גיל 6 .ביקורים שייעשו על ידי גורמים מקצועיים מוסמכים.לכולם.

      לבדוק האם יש אוכל במקרר.

      האם נקי.

      האם ההורים מתפקדים.וכמה הורים מתפקדים יש או כמה מבוגרים אחראיים (שזו מילה שיש להגדיר לה פרמטרים) יש.

      ____________________________________________________

      בארצות הברית של אמריקה עושים את זה בחלק מהמקומות- מכבי האש דווקא. האנשים שאחרי אזון התאומים ניתפסים שגיבורי העל ויש לגיטימציה לכניסתם הביתה.

      ____________________________________________________

      אני לא אומרת שצריך לאמץ את הדגם הזה דווקא אבל....

      אם רשויות הרווחה ימשיכו לשבת במשרד בין 8 לשעה 4 ולחכות לתלונה או לבקשות עזרה,נמשיך לפספס את הזקוקים באמת.


      שרה בוקר טוב

      לדעתי הענישה בארץ לא מספקת

      אני חושב שלכל הילדים הנפגעים

      מינית התעללות ורצח ילדים

      אחת מ דינם מות

      ולצערי אזל מלאי כוכבי

      אשתדל לשוב ולהאיר

        4/9/08 08:47:

      לא נתפס מצמרר ומזויע- קשה לעבור לסדר היום.

      להיות ערניים בסביבתינו לסבלו של כל ילד באשר הוא,

      ובחשד הקטן ביותר לדווח מבלי להתבייש.

       

        4/9/08 08:44:

      להעביר רענון בתוך כל מוסד, ממשרד הרווחה והחינוך.

      להעביר אותם הכשרה לזהות מקרי אלימות במשפחה.

      להיות עירניים.

      במקרה של רוז הייתי מריחה ממרחקים שהיא סובלת ובמצוקה קשה.

      במידה והיא הייתה תחתיי בגן ילדים.

      הרווחה אשמה לא פחות, המוערבות שלהם לא מזהירה.

      אף אחד לא ידע מה קורה לילדה האומללה הזו.

      בכדי למגר את התופעה ,צריך להגיע לשורשה

      להגיע לבתים,וזה יתחיל מבתי ספר,מגני ילדים.

      ואם יש צורך במתנדבים אז צריך להקים עמותה ויפה שעה אחת קודם.

      לא יתכן שנגדל ילדים ובינהם יגדלו ילדים שזועקים לחום בסיסי אנושי.

      לא ייתכן שהחברה שלנו מוקפת ומושתת על אלימות.

      והתקשורת חוגגת על כך. התקשורת בכל מידת האפשר צריכה צורת הגשה וכתובות אזהרה לאותם משפחות

      ולא להציג את המקרים המבזים הללו כסיפור מתח ורציחות בהמשכים.

       

       

      דיי לאלימות!!!

       

       

        4/9/08 08:44:


      כבר אין לי מילים

      כמה כאב צער

      לאן הגענו

      רחמים מהשמיים

      משהו כמו שיחות הכנה לזוגות שנישאים, או לזוגות בהריון.

       

      מי שעובר אותן מקבל מענק נוסף מהביטוח הלאומי. להזיק זה לא יזיק. 

        4/9/08 08:29:


      זו טרגדיה כל כך קשה...

      עצוב מאוד וכואב על אובדן חיים כל כך אכזרי ומיותר.

      שרה שלום

       

      אתחיל מהסוף. כחוקר חברה(בין היתר), אנני מופתע מתופעות אלה. הן היו ויהיו רק שעכשיו נותנים להן ביטוי רב יותר בתקשורת. 

      להציע פיתרון כוללני נראה לי מתיימר ולכן אגע רק בפן אחד של הנושא וממש בקצרה (ואשמח לדבר על כך בהרחבה)- אני רואה קשר ברור וחד משמעי בין תהליכים של התפוררות חברתית והבדלים מעמדיים שהולכים וגדלים ובין עלייה בשיעורי אלימות, גם בקרב הורים לילדים. אין זה אומר שהחברה אשמה וההורים פטרים. ממש לא!, רק שבמצבי משבר , הסיכוי להתנהגות אלימה בקרב מי שהפוטנציאל קיים בו (בגלל בעיות אישיות), גדל. אי אפשר גם לא לראות איך זה מתקשר למדינייות כלכלית שמשמעה הרס שירותי הרווחה. שינוי יבוא משינוי מחשבתי ברמת המדיניות. שוב, זה נשמע כללי וכוללני מדיי, ואשמח להסביר יותר.

        4/9/08 08:04:
      צריך לעשות בדק בית מיד הכול מתנהל כאן בכישלון ענק וצורם המוסדות וכל האחראים להתחיל לפעול כנידרש וכמצופה מכם אתם מאכזבים כאן בגדול.
        4/9/08 08:00:

      *

      כואב ומצמרר.

      החברה שלנו ובכלל  הענישה וכל מה שנעשה אינם מונעים את המעשים הללו ואינם מביאים לפתרון הבעיה.

      לדעתי ישנה חברה שחושבת שהפיתרון הוא בעונש הכבד או בעונש החמור אין כלל נוגעים בשורש הבעיה לכן ממשיכים להיות מעשים נוראיים כאלו .

      אם נתחיל לבדוק ולמצא את הגורם האמיתי אולי נחסל סוף סוף את התופעה והבעיה הנוראית שפוקדת את ארצינו תגיע לפתרון סופי..

      הרי הגנבים והפושעים מקבלים עונש ובכל זאת ממשיכם במעשה שלהם.

      לכן כנראה הדרך שלנו לא פותרת את התופעה והעונש כבד עד כמה שניתן לא פותר ומונע את הישנות הדברים.

       יש לעשות בדיקה יסודית בחברה ולמנוע את מקור הבעיה ולא לצאת ידי חובה על  ידי עונש כבד בלבד שנוגע רק בתוצאה ולא  נוגע כלל בבעיה עצמה....*...

       

        4/9/08 07:43:

      צפיפות המקרים שאירעו מטרידה את מנוחתי,

      לא רק את מנוחתך.  זה מטריד את כולנו באותה מידה פחות או יותר.

      אתמול נערך דיון בכנסת בנושא.  טרם פורסם הכל.

      לדעתי  המועצה לשלום הילד  צריכה לצאת  בקול קורא גדול .  ולהביא למודעות הציבור  אודות הדיווח על משפחות כאלה  .

      אולי לא יעזור   ב 100 אחוז אבל יקטין את התופעה  זה בטוח.

      בוקר טוב לכולנו אדם.

       

        4/9/08 07:25:


      חברה דמוקרטית אחראית למערכת שלמעשה נבנתה ע"י הפרטים במערכת לטוב ולרע...המערכת שבנינו כאן בארץ יש לה חלקים מופלאים ושיש לה חותם רציני של האופי הלאומי שלנו שיש בו הרבה מאוד שלילי....

       

      ראש הממשלה, הממשלה, הכנסת, בתי המשפט, במשטרה...............כולם שלנו פרי בחירתנו.

       

      האם אנחנו מאמינים במערכות שאנחנו שותפים להקמתם במישרין או בעקיפין?..........לא זה עצוב אבל זה סימפטום של חולי שלנו כפרטים.

       

      חלק גדול ממשבר האמון יצא לאוויר העולם למחרת מלחמת 73 ...אם אז האזרחים לא קמו ועשו מעשה דרסטי

      אזי כולנו אשמים לכל התופעות שצצות בכל המישורים...אנחנו מדברים והרבה!!! אנחנו לא עושים מעשה בעצם אנחנו לא מאמינים בעצמנו!!

        4/9/08 07:19:


      הקבוצה היא שיקוף של היחיד, החבר בה

      כל חבר בקבוצה הוא איבר בקבוצה

      סך כל האיברים ללא יוצא מן הכלל

      מאפשר לחברה ולכל פרט בה

      להיות מה שהוא ומי שהוא

      שרשרת אירועים זו אינה משאירה ספק

      שכל אחד ואחת מאיתנו אחראים

      לאירועים אלו.

       

      ילדים הקבוצה המוחלשת מבנית בכל חברה

      חסרי הגנה

      זו מראה קשה ומחרידה

      אסור להרים ידיים

      חייבים לחפש מה לעשות

      אין מצב בחיים שאין מה לעשות בו

      בנפשינו הדבר ! ! !

      המצב מחייב מעשה ! ! !

        4/9/08 06:12:

      להיות ערניים! איך יתכן שילדה נעלמה לשלושה חודשים ואיש לא שם לב...

      איפה השכנים היו... (ולא באה להאשים אף אחד) איפה היינו אנחנו ?

      כל כך עצוב לראות את הכתבות האלה, פשוט עצוב

        4/9/08 02:53:

      פוקחים עיניים ואוזניים.

      בודקים מה קורה אצל השכנים, זו לא חטטנות, מדברים עם הילדים של השכנים, שמים לב לכל פרט קטן קטנטן, מנסים לדבר עם השכנה לשאול לשלומה איך הילדים איך הם מסתדרים בביצפר ועוד הרבה דברים דומים

        4/9/08 01:33:
      אנחנו לא יכולים לעשות כלום
        4/9/08 01:28:

      צטט: mikiy-makara 2008-09-04 01:27:25

      אני הייתי רוצה לראות את רוני רון או איך שקורים לו הזה, תלוי בכיכר העיר.

       

      כמה רוע אפשר לבלוע?

       

       

       

        4/9/08 01:27:

      אני הייתי רוצה לראות את רוני רון או איך שקורים לו הזה, בכיכר העיר.

       

      כמה רוע אפשר לבלוע?

       

        4/9/08 01:26:


      רשיון להורות

      להניע קופסא עם מנוע וגלגלים צריך רשיון

      לייעץ למישהו על בחוק ולהתדיין בשמו בבית משפט צריך רשיון

      למכור למישהו מלט ובלוקים עם גג צריך רשיון, אפילו לתכנן אותו צריך רשיון

      להחזיק מקום שאוכלים בו צריך רשיון

      להחזיק אקדח! צריך רשיון

      אבל להביא חיים לעולם ולגדל אותו, כל שמוק יכול?

      רשיון להורות זה מה שצריך

      תופעה עצובה :(

       

        4/9/08 00:52:

      זה פשוט בלתי נתפס. בלתי נתפס.
        4/9/08 00:33:


      התשובה היא ההגדרה של הטוב והרע ומה שבינהם...כשאין הבדלה דעת מאין? שואלים חכמנו...

      השארתי לך ספר בנושא העשוי להגדיר את הלבן והשחור הטוב והרע...

      כוכב על זה שאת מעוררת את אחד מאבני היסוד... 

        4/9/08 00:30:

      איך מביאים אהבה?

      שלא ארגיש ענייה

      שלא ארגיש מכוערת

      שלא ארגיש לא רצויה

      שלא ארגיש טיפשה

      שלא ארגיש בודדה

      שלא ארגיש חסרת ערך

      שלא ארגיש מנוצלת

      שלא ארגיש מוכה

      שלא ארגיש אנוסה

      שלא ארגיש נטושה

      שלא ארגיש חרדה

      שלא ארגיש מיותרת

       

      שיאמרו לי ושאאמין וארגיש

      שיש לי שפע שיש בי שפע

      שאני יפה

      שאני רצויה

      שאני חכמה

      שיש לי בית שיש לי משפחה שיש לי חברים

      שטוב שיש אותי ומברכים על תרומתי לעולם

      שמזל שאני כאן כי איך אפשר היה בלעדיי

      שישאלו אם אני מסכימה, אם נכון לי, אם הגון לי

      שיביטו ברוך, שיקשיבו בסבלנות בהקשבה, שייגעו ברכות

      שינשקו בעדנה, שיניחו שמיכה חמה ויוסיפו כרית, 

      שישאלו אם אני רעבה או צמאה, אם אני עייפה או זקוקה לאמבטיה

      לשקט, או לשיחה, אולי בכלל בא לך לשיר? או לרקוד?

      שיביאו לי כלב וחתול לאהוב, וישרכו את שרוכי נעליי בקפידה- שלא אפול

      שיקחו אותי לטייל, לגעת בפרח ולראות עננים ועצים וים

      שייתנו לי מפתח שאצא ואבוא כרצוני, וחדר משלי ובלוג משלי

      ויאמרו: יש לך קול- וקולך נשמע, יש לך מקום כאן בלב, ובבית

      שירגיעו ויכבו את הטלוויזיה ואת המחשב ויניחו בצד את העיתון

      שיביאו דפים וצבעים ונשב לצייר ביחד. שיכניסו הביתה אורחים

      וידאגו לאיש שישן בחוץ על ספסל, ולאישה ההיא שבוכה בדירה ממול...

      ושיגידו לי שוב ושוב ושוב:

      איזה מזל שנולדת! איזה מזל שאת כאן!

      את אהובה כל יום, כל שעה, כל דקה וכל רגע. את שלי ואני שלך.נשיקהחיוךנשיקהחיוךנשיקהחיוךנשיקהחיוךנשיקהחיוךנשיקהחיוךנשיקהחיוךנשיקהחיוךנשיקה

       

        4/9/08 00:18:


      אני איתך... מה שקורה כאן לילדים הוא פשוט מזעזע....

       

       

      לזכר רוז, למען הילדים
        4/9/08 00:14:
      לשנה טובה.

      לא רוצה לבכות יותר,
       זה כל כך כואב שאין מילים לתאר.
        4/9/08 00:08:


      אני לאיודעת ,,

      ברור שניתן וחייבים לעשות משהו

      כתבתי גם פוסט ולא רק אחד

      והתגובות במקרה כזה יבשות

      וזה מוכיח מה ?

      לאיכולה לחשוב עכשו ..

       

        4/9/08 00:07:

      קשה לי להגיב בנושא.

      תודה שהעלית.

        4/9/08 00:00:

      בהחלט. לא מבינה..........

      בכל פעם הדמעות עולות בי מחדש...

       

        3/9/08 23:54:


      להעמיד את המנוולים הללו יום יום שעה שעה

      בתוך תא המאסר עם  שחר ההשכמה לצליל קולם של הילדים שרצחו   עד יומם האחרון

       

       להעמיד מולם בכל מקום את התמונות   שלהם

      לא לתת להם לשכוח ולהוריד את זכר המעשה לאבדון

       

       בנוסף שיעבדו ב"עבודות פרך" למען הקהילה

       שישרתו - שינקו  ושיצחצחו את המקלטים לילדים במצוקה

       עונש כזה  זה ממש מה שאני מרגיש שאני הייתי נותן

       

      אין רחמים   - עונש מוות זה  קל מידי  קצר וזהו

      פרופיל

      שרה בכור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      שרה בכור

      אינטליגנציה עסקית

      אינטליגנציה עסקית/אירגונית