ומסביב היקרים לי רוצים חגיגות ועוטפים באהבה ובאנחת רווחה...והתעוררתי לזרים של פרחים...ויכולה לומר:

"כשהגיעו החצבים יצאתי לחופשי". הם באו מוקדם השנה.

ואני כמו בתוך ענן. ובבוקר בבוקר עוד לפני שחושך נשק לאור, התיישבתי לי ולרגע לא הייתי בטוחה ההיה או חלמתי חלום.

"מותרת"- מילת מפתח מלאת משמעות שלי. וכמו מנטרה חוזרת והופכת בה...מותרת...מותרת...מותרת.

וחיוך פנימי מאיר מגיח החוצה בצורות שונות ומשונות.

ובאופן משונה מן צורך להתכנס בעצמי. צורך בשקט.

היום שאחרי....יום שיכולה להרשות לעצמי לחלום...