ראיתי איש שהחליט בדיעה צלולה מכיוון שכך מחק מרחק
בהיותו בגלות מדברית מרצון הרגלים משונים לדבר פנים אל פנים
כל מי שהתעמת עם האנושות
עד כמה בזוייה היא יכולה להיות העבר העיד על נבזותה
גם שהמעשה היה עשוי להיות מפורש ומעיפים את המוץ והקש בפרט שלא הבהיר ולא העיר באמת הפרטית שלו והתנגשות מתמדת הוא גם לא זכר לה משחר ראשית בפרט את ההתגוששות האישית
יאמר לזכותו שתמיד התמיד והבליג עד שאיש לא ספר מכבר את העימות בין הראשון לאחרון גם שנשרף הכפר ופרפר נלכד בשרף
גם שהאיש נגע ראשו ורכן ונשק לעפר
הייתי חייב להודות גם שרחפו קושיות וחששות לשלומו על עולמו וחלומו ככלות הכל ניראו לי סבירים הדברים גם שלא נמצאו עדויות כתובות בספרים ולא היו הסברים בבעת הפחדים המנחים בדעת הכלל רעד
אבל ראיתי שגם הגשם והטל היו איתו זה היה מספיק בהחלט מבלי שיחתום איש בקוצה של נוצה או עט
על האמת
העת הייתה ראוייה
בסך הכל מתגרשים ממנה אנשים
היה יושב עם הצמחים הבוכים עולה החרב
מי שקרבו אליו היו הפרחים על וידוי ההריגה וקציר אחרון
לדברי הפרחים ועל פי עדותם מבין הגרסאות והשמועות המתרוצצות במס דמים במלחמותיה
על כל איש יחיד שהמיתה להיקטף בהוד יפעתם על פריחתם כאילו נבראו פרחים להיות אשמים בדברים
להיות כסות צמחים המונחים על קברים
|
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חזק ועוצמתי עד מאוד.
שאפו!!
מדהים.
תודה לך
אדם,
המסר של השיר בגדול עבר אלי ואני אף מזדהה עם סבל שנגרם בקלי קלות על ידי בני אדם שאינם אנושיים בהכרח. מסוכנים. הפרחים רכים. הפרחים רכים תמיד. גם אלו שבפנים שבחוץ שמציצים. אבל משום מה אני מוצאת את הסגנון מתלהם. המילים מכאיבות, מעידות. נכון.
יחד עם זאת החיבורים והתיפורים גסים לי, כאילו אינם מאפשרים לי
ללבוש לגוף נפשי שמלה שטרם הושלמה עבודתה.
:)
*מהיכרותי איתך הרשיתי לעצמי לכתוב כאן את תחושתי, שהרי אתה מסוגל להכיל אלפי שניםלרוחב נשמתך.
תודה שאתה משתף אותי ביצירות שלך.
שבת שלום ומבורך.
רב הנסתר על הגלוי.
כתיבה מעולה וחזקה.
שיר עם אמירות קשות
וקשה עוד יותר כי הן משקפות מציאות,
להתגרש מהאנושות,
להתבודד בטבע,
אך גם לטבע יש "חוקים אכזריים" משלו .
ומי לימד אותנו שחייבים להשאר נשואים לתמיד, ועוד לאנושות.
קצת שנאת אדם וחיי נזיר במדבר שהופכים לפרח קקטוס צהוב.
גם לי לפעמים בא..
שבת יפה לך.
עצוב מאד*
וואו שיר מהמם ביופיו
ומעורר מחשבה
עוד
יפה לך
להיות כסות
צמחים המונחים
על קברים
מדהים
אדם יקירי
ערב טוב*
"ראיתיו בפעם האחרונה
מדבר לאבנים והם נחלקים
ומתעגלים חלוקים
והופכים לחולות זהובים
ושוחקים
היה יושב עם הצמחים הבוכים
והיו משוחחים עד הערב
מתנחמים שאין במרחב הזה
עולה החרב "
כמעט ניתן לשמוע את השיחה
מדהים אתה
תודה
שלך באהבה
אדם,
במציאות שכזאת, מה הפלא שאדם רוצה להתרחק ולהתגרש מן האנושות?
יפה כתבת, כדרכך. *
כתוב נהדר, אדם, כדרכך.
אבל לא רק עמוק ובהיר
אלא גם משרה עצבות.
ונחמה - אין?
ליבי ליבי עם האיש הרגיש
שקם יום אחד והחליט
והליט פניו
ופנה בגבו
אל יקום
סוער בוער ואחר
אנושות אינה נאבקת
ומה אשמים הפרחים
(איש רגיש אתה)
מירה
אדם אני מאמינה עמוק בתוך ליבי
שישנו קומץ של אנשים רגישים כנים אמיתים מוסרים
בעלי מודעות עצמית גבוהה ...שרואים סדום עמורה כאוס שחיתויות
ולכן בא להם להתגרש או להתנתק מהאנושיות שאינה אנושית.
פוסט מדהים
איריס*
אכן, פוגרום ביצעה האנושות בפרחים. רצח-עם
ניתן לחפור בשיר הזה
עד אין סוף... ולהגיע אל החוף..
אכן שיר מצמרר . שיר קשה
נפלא כתמיד