על מלאכת האנימציה והפוסט בסרט "שיטת השקשוקה"
יום אחד, לפני כשנה, התיישבו על הספה מולנו במאי, מפיקה ועורכת. הם ערכו "אודישנים" לסטודיו לאנימציה ופוסט, שיוכל להגשים את החזון של הבמאי עבור סרט דוקומנטרי, שכבר היה בשלבים מתקדמים. תוך זמן קצר מצאנו את עצמנו מתחילים בעבודה. העבודה על "שיטת השקשוקה" הכילה שלושה סוגי אנימציה עיקריים: בסופו של דבר יצרנו כ-40 דקות אנימציה בטכניקות שונות. העבודה נעשתה בצמוד לבמאי, אילן עבודי, על-פי סטוריבורד וסקיצות שהכנו יחדיו. כולם מדברים היום על מיקי רוזנטל כעל מייקל מור הישראלי. בעקבות השימוש הרב בתנועות מצלמה, אני מהמרת על אילן עבודי כעל הגרסה הישראלית של דיוויד פינצ'ר.
סמי ויולי קוראים עיתון. פריים מהסרט.
עיצובים
הדבר הראשון שיצרנו היה המונופול. את העיצובים והבנייה של הלוח והדמויות בתלת-מימד יצרתי אני. בתחילה לקחנו כיוון ריאליסטי, אולם לאחר מחשבה, החלטנו ללכת על לוק פופ-ארטי, שיתחבר יותר עם "סצינות העיתונים". המונופול נצבע בנקודות, וכך גם הסצינות שאינן בתלת מימד. השתדלנו לשמור על גוונים אחידים, כדי לחבר בין סצינות התלת לדו, אף על פי שמדובר בסגנונות שונים.
מונופול. פריים מתוך הסרט.
כשהתחלנו לעצב את הדמויות, היה חשוב לנו לשמור על המהות של הדמויות כחיילי משחק, עליהם הולבשו מסיכות ופרטי לבוש. האחים סמי ויולי עופר אוחדו לחייל אחד, שעם כל קפיצה מסתובב ומגלה פרצוף אחר. הפנים של מיקי הולבשו מלמעלה, מתנודדות ומאפשרות לו גם תנועה, כך שיוכל לסובב את הראש לכיוונים שונים. בהמשך הלבשנו את מיקי בחולצה שחורה, שאופיינית לו.
מיקי רוזנטל וקלף הפתעה.
המדינה היא היחידה שבאמת שונה גם בצבע (כחול לבן) וגם בעיצוב. היא עוצמת את עיניה, ונראית מעט כמו האמפטי דמפטי, שמתנהל בכבדות. היא לא באמת שחקן במשחק הזה אלא בובת חבטות. ישנו גם חייל שנראה כמצלמה ומייצג את הבמאי. באופן משעשע, המצלמה האמיתית בסרט עוקבת אחר חייל-המצלמה, שמעביר אותנו בין סצינות.
תלת מימד
כמעט עשר דקות של אנימציה בתלת מימד בוצעו עבור הסרט. על המלאכה ניצח אנימטור התלת-מימד הראשי, כפיר רם. לאחר שהדמויות היו מוכנות, יצרנו טסטים לסגנונות ההליכה של הדמויות על גבי הלוח. למיקי למשל, השתדלנו להוסיף צליעה. המדינה זזה בקפיצות כבדות, שהרעידו את כל הלוח. סמי ויולי קפצו כמכונה. אילן, מעוצב כמצלמה, התרוצץ אחרי מיקי, כשהוא מדדה על רגלי החצובה שלו.
כותרת מתוך הסרט.
דו מימד
הנציב הבריטי.
המון עבודה נגעה לסצינות שקשורות בטקסטים של מסמכים. השתדלנו למצוא פתרונות יפים יותר מאשר למרקר טקסט, כמו למשל העלמה של טקסט לא רלוונטי או החלשה שלו, כך שהצופה יוכל להתרכז בשורות החשובות, בלי להתבלבל. ניסינו להיות יצירתיים בכל הנוגע למעברים בין מסמכים ווידאו, וכך עלה רעיון התיקים - לכל אחת מהדמויות המרכזיות בסרט יש תיק, בדיוק כשם שלמיקי רוזנטל יש במשרדו תיקים על כל נושא ונושא. בתוך התיק שיצרנו מופיעים החומרים הרלוונטיים: תמונות, קטעי וידאו וכמובן חוזים, מסמכים וגזרי עיתונים. החומרים מחוברים לתיק בעזרת אטבים משרדיים או דבק. הכל דיגיטלי כמובן. בנוסף יצרנו סצינות המחקות את לוח-השעם שמוצב במשרדו של מיקי. יצרנו גירסה של הלוח במחשב, כולל נעצים, והדבקנו עליו את הפריטים הרלוונטיים. במקומות מסויימים בסרט, הלוח הממוחשב וזה האמיתי מתחברים באופן שנראה בלתי-מורגש.
משחקים שח.
קומיקס
יום אחד אילן ואני דיברנו על הסצינה. רצינו לעצב אנשי חשבון יותר מעניינים. הוספנו שולחן סכמטי לחדר הישיבות. הדמויות אמורות היו להזיז את הידיים באופן פשוט. ואז התחלנו לדבר על האפשרות של שימוש במצלמה. הצעתי שנכין את כל הפריימים מראש ובמקום להציב אותם זה אחר זה, נשים אותם במשבצות קומיקס ונניע עליהם את המצלמה. או-אז נתקלנו בבעיה איך לשלב את זה עם הווידאו של לנדאו ושל גיא לשם שמתראיינים (לנדאו בראיון איתו, ולשם מפרש). אני לא זוכרת איך זה בדיוק קרה, אבל איכשהו התנדבתי לצייר את הכל כקומיקס. התחלנו עם ציור בקווים של לנדאו ולשם על-פי הווידאו, ומשם לשחזור כולו. כיוון שזאת הייתה שפה אחרת לגמרי, השתדלנו בכל זאת לשמור על איזשהו קו מקשר עם הצבע הכחול שמופיע גם בקלפי-המונופול וברקעים, להוסיף שילוב טקסטורות של נקודות הפופ-ארט פה ושם, ובשלב הסופי גם שכבה של טקסטורה מחורצת, שנתנה לזה טיפה תחושה של תלת-מימד.
> משמאל: קטע מתוך הסטוריבורד לקומיקס, אשר מראה את המהלך, לפני ביצוע החלטות לגבי תנועת המצלמה.
פריים מתוך הקומיקס הסופי.
אנימציה בדוקו תוך כדי התקדמות הסרט, ראינו את הסרט עצמו מתגבש. סרט דוקומנטרי הלא נבנה בחדר העריכה, וההשפעה של האנימציה עליו הייתה עצומה. דרך האנימציה, הבמאי הצליח להעביר טוב יותר את הדברים שהיו חשובים לו ולהדגיש את המידע. המעברים בין קטעים שונים, באמצעות האנימציה, הקלו על הצפייה, והמעברונים בתלת מימד הפכו את הסרט לזורם יותר. כך למשל רדפנו בתלת אחר חייל המונופול שנראה כמצלמה (הבמאי המתעד), החייל מסתכל למטה, והמצלמה עוקבת אחריו. הקו השחור של המונופול הופך למדרכה שמתחילה את הסצינה המצולמת הבאה. סצינה אחרת בתלת נגמרת במבנה חום של בית הספר על שם עופר, ומעבר אל בית הספר האמיתי שנמצא בדיוק באותה הזווית. באופן כללי, קטעי האנימציה עזרו להקל על העומס, כיוון שהסרט עמוס במידע ופרטים. ישנן סצינות אנימציה שאת חשיבותן הבנו רק כשראינו את הסרט בשלמותו. אילן כמובן תכנן את הכל מראש, אבל זה תפקידו של במאי - לראות את התמונה הגדולה.
חייל סמי וחייל המדינה. לכל אחד חלק בצים.
חששות
בשלב מסויים היה נדמה שאולי עבודה של חודשים ארוכים תזרק לפח. לרגע היה נדמה שבאמת אף אחד לא ישדר את הסרט ואף אחד לא ישוש להקרין אותו. ההכרזה של YES על ביטול השידור של הסרט, היתה רגע קשה לכולנו. לא קל לראות עבודה שעמלת עליה מיועדת, אולי, לגניזה.
ערימת הכסף גדלה. משפחת עופר מחזיקה בצים.
הפרימיירה
=O=O=O=
קרדיטים
=O=O=O=
לינקים
ולווט כתבה עליו כאן:
וכאן אפשר להתעדכן במועדי ההקרנה של הסרט:
אילן עבודי צונח מהשמיים. |
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מרתק לקרוא על תהליך העבודה.
והעיקר - סרט חשוב של יוצרים אמיצים.
לכו לראות אותו...שווה.
כפר הדייגים הנידח חיפה שימש במאות 16-18 כמרכז שודדי ים.
אל הכפר הזה נהגו שודדי הים להביא את שלל הביזה, שם מכרו אותו לסוחרים ולעוברי האורח ומשם יצאו להסתערויות על הספינות שפקדו את עכו, העיר ה''מהוגנת'' שבצידו האחר של המפרץ.
אורי קציר כתב מאמר ארוך בנושא, בו הוא משלב בין עלילות המקום לעלילות שודדי הים, בגיבוי תמונות מרהיבות של נופי חיפה העתיקה ותמונות מחיי שודדי הים.
קל לי לדמות את שודדי הקופה הציבורית בתחפושת שודדי-ים, ונראה לי שיש בכך רעיון לסרט אנימציה ארוך...
המאמר בבלוג של אורי קציר
http://www.aplaton.co.il/story_145
רק שלא תתאכזב...
הפוסט שלך עושה לי חשק לראות את הסרט
הרבה יותר מכל הטררם סביבו ...
תודה רבה. נשמח לשמוע תגובות גם לאחר הצפייה.
אני חייבת לומר שלא עבדתי מעולם עם apng, אבל יודעת שהוא עובד רק עם פיירפוקס, ובמקרה הזה מעדיפה שכולם יוכלו לצפות גם על חשבון איכות. בכל מקרה, נראה לי שהגיף ידידותי מספיק, בעיקר לאור הזמן הפנוי המועט (תרגום: לא קיים) שלי. :-)
יופי! מאד התרשמתי מעבודת האנימציה במיוחד אהבתי את הבובות התלת מימדיות
סטייל חרצופים. טרם ראיתי את כל הסרט, אבל ערוץ 10 ביום שישי שידר
קטעים במסגרת הראיון. כנסו.
אפשר את האנימציה שבראש הפוסט בפורמט קצת יותר ידידותי, ושלא יהיה מוגבל ל־256 צבעים?
apng למשל...
ותודה :-)
תודה :-)
רגע, ואיך אתה מרגיש?
כמו כולם, מה שמטריד אותי בסיפור הזה הוא קודם כל חופש העיתונות, על ברכיו גדלתי.
אני חושבת שאם מישהו מנהל פה רשימות שחורות הוא עושה עוול להרבה מאוד אנשים. בסך הכל ביצענו פה עבודה מסחרית. מאוד נהניתי ממנה, כי העבודה האישית שלי עם אילן ועם כל הצוות הפוליגונלי הייתה נפלאה ברמה האנושית, אבל זאת עדיין הייתה עבודה מסחרית. כמו שנאמר - אתמול עשינו שוקו, היום בנינו מוח, מחר נעשה שקשוקה. מוטיב האוכל. חוץ מהמוח.
אין לי בעיה להצהיר קבל עם ועדה כי תמורת בצע כסף, אנפיש גם דברים שאני לא מאמינה בהם, בגבול הסביר כמובן. וביננו, מה היא עבודה לפרסומות? כמובן שהרבה יותר כיף לעשות דברים שאני מאמינה בהם, וכמובן שיש גם דברים שאני עושה בהתנדבות מתוך אמונה בדבר מסויים. אבל זה לא משנה את העובדה שיש עבודה ויש את מה שמעבר לעבודה.
בסופו של דבר, להכליל מי מהחבר'ה שעשו את האנימציה, או כל בעל מקצוע אחר, ולחבר אותם לסיפור הזה, יהיה לא הוגן ולא נכון.
העבודה (ממה שראיתי, לא יצא לי לראות את הסרט כולו) נראית אחלה.
יותר מטריד אותי העניין שמסביב. איך אתם מרגישים, כאנשים שלקחו חלק נכבד בסרט, כלפי האיומים שרוזנטל סופג? האם אתם חושבים שתהיה לכך השפעה על תעסוקה עתידית שלכם? כבר קיבלתם מכתב רשמי מ"יס" ששמח לבשר לכם על ההצטרפות לרשימה השחורה שלהם?
ניר.
נחמד.
ההמרה לאינטרנט הפכה את האנימציה למטושטשת ובהירה. באסה.
כתבה בערוץ 10 על הסרט:
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=579754&sid=126
(אפשר לראות שם גם קטעים מהאנימציה).
נראה מקסים :)