כשמספרים לנו על אדם עירום אנחנו שואלים אם הוא עירום חלקית ומתכוונים לחולצה או מכנסיים
יהיה צורך בהתאמצות מסויימת או בעזרה חיצונית כדי לדמיין אדם עירום בנעלי בית או בכובע קש. 
תפקידו של במאי הקולנוע ליצור עולם שידמה טבעי/אמיתי- גם אם הוא יוצר עולם דמיוני או סוריאליסטי על העולם הזה להיות עקבי כך שבגבולותיו ידמה מציאות, גם אם היא מקורית.
אל מול האמצעים הדלים שלו, אנשים שמגלמים דמויות לא אמיתיות, קיר לבנים מצוייר על בד ומעט שעות לבנות עולם
על הבמאי למצוא את כל מה שיחודי ומוקצן באנשים שהוא מתאר. (בסרט "הנוסע השמיני" מספר 1 אחד ההישגים הגדולים נובעים מתיאורו של הבמאי את מציאות האסטרונאוטים שלו בחללית כטבעית לגמרי ולחלוטין לא עתידנית. הם ישנים בתוך קפסולות אמנם, אך כשהם קמים הם מעשנים ואוכלים דגני בוקר כאחד האדם. כשהם נתקלים בחללית משונה עד מאוד מעולם אחר הם רואים אותה דרך מצלמות הוידאו שלהם ממש כמו שכל אחד אחר היה נתקל בדבר מוזר ומצלם אותו בוידאו של הפלאפון ומועד תוך כדי התקרבות, הריאליזם שבו שרויות הדמויות מקצין את התחושה שהן נתקלות בתופעה על טבעית אמיתית.)
אם שני אנשים מדברים בבית קפה כדאי לבמאי לזכור את כל מה שאנשים עושים בבית קפה ושלא כתוב בתסריט
כגון: חיטוט באף, חיטוט בארנק, התעסקות עם הסוכר, השתעלות פתאומית בלתי פוסקת וילד שעובר ונוגע ברגלו של השחקן כי הוא חושב שזה אבא.
כל אלה, מומצאים ובלתי קשורים ככל שיהיו, יתנו הרגשה טבעית ויהפכו את הדמויות לאנושיות יותר ויתנו דגש למה שהדמויות משוחחות עליו, ככל שהצופה יזדהה יותר עם הדמויות ויאמין לעולם בו הן פועלות כך ימשיך לצפות בסרט בקשב. מה שטבעי הוא אף פעם לא מה שניתן לדמיין, כל יום אנחנו ישנים אחרת ואף פעם כמעט זה לא יהיה בתנוחה ישרה עם הראש על הכרית כמו שניתן לדמיין כשחושבים על אדם ישן.