עכשיו אני לבד וטוב לי. אני עושה דברים הכי בסיסיים קטנים וגדולים לבד. אני עצמאית לחלוטין. משוחררת לחלוטין. מתעופפת בעולם הגדול (טוב, נו, בארצנו הקטנטונת...).
אני אוהבת את הלילה. לאחר יום עבודה אני מגיעה לבית ריק ושקט אני פושטת בגדיי נכנסת למקלחת וכשהמים קולחים אני מזמזמת לי... אני מקשיבה למוסיקה בקולי קולות אני נשכבת על מיטה גדולה, ישנה באלכסון, במאוזן, ובמאונך בעמידה או בישיבה שפופה.. (זה איך שאני סוגרת עם עצמי לפני כן) אני מכינה לי קפה במינון שאני אוהבת (לכל המעוניין - 1 סוכר. 1 קפה. מעט חלב) אני לוגמת בקולי קולות (מ'כפת לי) אני יושבת מול הטלויזיה, מעבירה תוכניות ומזפזפת לאן שבא לי אני משאירה את משחת השיניים מקווצצת בדיוק איך שלחצתי עליה אני לא צריכה לדאוג שמישהו השאיר את הקופסא של הקורנפלקס פתוחה ככה שהקורנפלקס שלי תמיד טרי וקרנצ'י (תודו שזה חשוב מאוד) אני נמתחת ומפהקת בפה פעור... פעור מאוד.... מטעטשת ומשפריצה לכל כיוון בלי לדאוג שזה פגע במישהו (אחח כמה שהחיים יפים)
איני צריכה לעשות כלום בשביל מישהו אחר איני צריכה לדאוג לאף אחד זאת רק אני.
וכל הזמן שרה לי "עכשיו טוב, עכשיו טוב..." ולא בגלל שני עושה לעצמי שטיפת מוח. אני שרה כי באמת עכשיו טוב.
מרוב כל הטוב הזה אני פוחדת שתיכף יגיע רע. כי כמה טוב יכול להיות?
|