נורא רציתי לקבל תשובות, אחרי שהוא עזב אותי.

אבל לא ידעתי ממי, ומאוד פחדתי מהתשובות שאני אקבל.
ככה יכולתי לחיות בחלום
שאולי זה לא נכון ששוב עזבו אותי, אחרי פרק זמן ככ ארוך בלי לשים לב שזה עומד לקרות לי
או שזה לא נכון שאני שוב מפרקת דירה, אורזת בגדים וחתול ויוצאת לחפש דירה עם שותפים
או שזה לא נכון שבגיל 30 אני לבד ככ לבד שזה כואב
אני לא חיה בסרטים (כך לפחות חשבתי על עצמי) מאוד מחוברת, עשיתי הכל כדי שהפעם זה יצליח,
הנה שוב התפוצץ לי בפנים.
הכי כואב זה שמותרים עליך, בשניות, בלי להתבלבל
כאילו לא ירקת פה דם שנה, כאילו לא ניסית להחזיק יחד את החתיכות שנפלו ממנו וממני.
הכל זה לטובה אומרים לי, תהיה לך אהבה יותר גדולה. מסתבר שכולם מעריצי שירים של דנה אינטרנשיונל.
אף אחד לא אומר לי זה חרא, אולי אם היית בת 25 היה פחות חרא.
אל תלחצי מזה, את "סחורה משובחת" יקפצו עליך, אל תראי נואשת
איזה שטויות 
תראו לי בת 30 אחת שאוהבת להיות רווקה, שלא לחוצה מזה, שלא רוצה למצוא את הפינה שלה ולהרגיש טיפה יותר שקטה???
אם מישהי אומרת את זה אז היא שקרנית או חיה בסרט ממש טוב
זה כמו להגיד שיש אנשים שמנים שאוהבים להיות שמנים, שלא רוצים לרזות כי ככה הם אוהבים את הגוף שלהם (ושיסלח לי אביעד קיסוס על פגיעה ברייטניג)
כמה פוליטקאלי קורקט כבר אפשר להיות?! 
אוף לחזור שוב לשוק פנויים פנויות
לפחות תודו שתעשו הכל כדי לא להיות במצב הזה
לפחות תודו שזה חרא!