ההפרדה בין הרעיון והביצוע

בעולם המודרני שבו משרדי פירסום, אוצרי תערוכות, ביססו את מעמדם בעולם

"האומנות" ויש להם השפעה רבה.

אחת ההשפעות למשל, היא ההפרדה בין הרעיון וההפקה.

תוך התמקדות בתיווך שבין הקליינט האמן והאומנות.

הם מכתיבים את התכנים, וכל אלמנט באומנות שאמור לקדם את "הרעיון".

וכך נוצר המנגנון שנקרא קריאטיב.

מנהל הקריאטיב אמור לפקח על פיתוח "הרעיון", ויזואליזציה, גרפיקה, וההפקה.

לדוגמא: חברת שוקולד יכולה להיות מיוצגת על ידי פרה.

"רעיון"!

למה?

מפני שפרה מניבה חלב....וחלב הוא מרכיב בשוקולד!

ומה קורה כשיש שוקולד ללא חלב, כמו שוקולד מריר?.... אולי פר הרבעה?

וכשיש שוקולד לשתיה לילדים....אולי העגל הרך?

אבל המנהל רוצה יעול וחיסכון...

אין תקציב לרעיונות חדשים מבחוץ.

 והוא משלב דמות פרה לכל המוצרים למרות שאין בזה היגיון!

הקהל התרגל, לא נבלבל אותו! זאת תהיה תגובת הקריאטיב.

וכך ויזואליזציה, גרפיקה, והפקה יחסכו כסף על דמות אחת במקום שלשה.

אבל הם יקבלו גם רעיון בעייתי לעבוד איתו.

ואם הרעיון בעייתי, הויזואליזציה תהיה בעייתית, מפני שיש לה פרמטרים שגויים.

כמו מה עושה פרת חלב בשוקולד מריר נטול חלב?

הגרפיקה באה לעזרה עם רעיון חדש! אולי נשנה את צבעי הפרה, ואז הפרה תהפך ללוגו

והצבעים יציינו את ההבדל במוצרים......

ומה שאמור להיווצר בהפקה, מסתיים בגרפיקה. חוסך המון.

באותה קטגוריה אפשר להכליל אמנים שהם למעשה רעיונאים כמו במשרד פירסום.

הם מעבירים את ההפקה לקבלני משנה או "אומנים". והחיים יפים.

וגם אוצרים שמארגנים תערוכות ל"אמנים", נהפכים לרעיונאים.

האוצרים היום הם נהפכים ל"אמנים", וה"אומנים"  שלהם עובדים בשבילם!

בהפקת אנימציה למשל ישנו בסיס סיפורי.

הסופר שכתב את הסיפור יש לו תובנות ויזואליות ביחס לאנימציה.

הוא מתרגם לתסריט את סיפרו ועכשיו במאי יכול לעשות ויזואליזציה ולבנות סט.

האנימטור בונה את הסט והשחקנים ומפעיל אותם לפי הנחיות הבמאי לפי רוח הדברים של הסופר!

מי כאן ה"אמן"?, ומיהו ה"אומן"?

הרעיון בידי "מומחים" או רעיונאים.

הרעיון עובר מבחן אש....או סיעור-מוחות

סיעור-מוחות קורה כאשר אנשים רוויים מידע בנושא מסויים נפגשים באוירה תחרותית במקום ידידותי

כדי להגביר את הסיכויים לפיתוח מוצלח של הרעיון. בסיעור גם משתתפות כל התפישות החברתיות, סוציאליות, האקונומיות,הדינמיקה בקבוצתה, ומנהיגות.

כלומר ישנם סיעורים דמוקרטים, ויש דיקטטורים...

או היררכיה, או אנרכיה!  זאת ההבנה.

אז יכולים הגאונים לשבת בחדר ימים ולילות ולהביא את הפיתוח לקליינט לאישור והוא יזרוק אותם מהחדר וידרוש רעיון חלופי ישר מראשו הקודח.

ההפרדה יכולה להתבצע גם ברמת "אומן" "אמן"

כלומר האדם מחשיב את עצמו ככישרוני מספיק בשני התחומים אבל מפריד אותם בתהליך העבודה.

לדוגמא: רישום כרעיונאות, וציור כהפקה.

או שניהם ביחד.

וזה מה שקורה כשיש הפרדה בין רעיון וביצוע .

אבל איך שנסתכל על הבעיה, המבחן יהיה בהצלחה לטווח קצר וארוך.

ואם הצלחה אי אפשר להתווכח!