כנפי פרפרים כתומות מפלחות את חלל עיניי מבעד לאדוות המים הרעש נושב בשעות.
הרוח נלחשת על שפתיים בטעם של מיץ תפוזים הצבע הזה מחייה בזמן מיתרים רכים למגע האור.
צירו הימני של הגיהינום שובר בערפילי הגלקסיות את סיפורי המפץ הגדול אל תוך אגדות ילדים קסומות.
אני מנקה את מסך הזגוגית הגדולה בלטש הערפל הלבן החשכה הזו בולעת הכול למקטעים סוערים של רעד. |
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הי,
הולוגרמה- תודה על המשוב...
הרשע מסווה פניו , ומגיע בניחוח הדרים.
אני לא מצליחה לחבר את הויזואליה שאתה רוקם לרעיון מוגדר,
אבל היא מגרה את התחושות שלי ולוקחת אותי למחוזות קסומים.
(כך גם בשירים האחרים שלך- קראתי את האחרונים ואהבתי מאד.
תגובתי נכונה לכולם).