כאשר פתחתי את הכרטיס, הכינוי היה הבודד, כינוי ששיקף את הבעיה העיקרית שלי במרבית שנות חיי.

הכרטיס והבלוג נפתחו ביום של בכי על בדידותי. יום בו חזרו אפילו מחשבות ההתאבדות.

התחושה הייתה שחיים ללא אהבה אינם חיים. אף אחד אינה אוהבת אותי, אז מדוע לחיות?

מאז עברו הרבה דברים, חלקם הגדול בזכות הבלוג.

עצם העיסוק בבדידות בלי להתעלם מזה. עזר במידה רבה החלטתי לא להתעלם מהדברים הכי קשים בחיים שלי, כמו אינספור האכזבות שנחלתי בחיי ממרבית הנשים איתן יצאתי, הילדות שלי מלאת הביקורת ששום דבר שעשיתי לא היה טוב, החיים שלי ללא אהבה, תחושת ההשפלה שלי כגבר ועוד אי אלו תכנים קשים.

רק המחשבה על כך והשיחה עם מספר נשים נחמדות שהגיבו פה ושם לימדו אותי המון.

אפשר לומר שבמידה מסויימת אני כבר לא בודד, למרות שחברה ממש אין. אבל התחושה כרגע היא אחרת. התחושה היא שאני חזק מבעבר ושיש סיכוי שמישהיא תמשך אלי.

בגלל זה החלטתי לשנות את הכינוי.

הכינוי כעת משקף את התחושה שלי כרגע. אני מרגיש כל כך תמים, כמו ילד בן 16 שרק אתמול התחיל לצאת עם נשים ועדיין לא יודע אפילו למה לצפות. הבעיה היא שהילד התמים הזה נזרק ישר לעולמן המורכב של בנות +30 שחלקן אפילו יכולות להיות אמא שלו.