אז אתמול חגגתי 32 להווסדי.

בפעם הראשונה בשש השנים האחרונות ללא בן זוג לצידי.

חשבתי שיהיה עצוב, חשבתי שארחם על עצמי, הן בגלל הגיל (המופלג? )והן בגלל הסטטוס אבל אז, כמו הרבה פעמים בתקופה האחרונה גיליתי כמה טוב שיש חברים טובים ומשפחה אוהבת.

קבוצה קטנה אך איכותית שלא נתנה לי לשקוע ודאגה, כל אחד בדרכו  ובדרכה לעשות לי את היומהולדת הכי שמח שאפשר.

 אז חלקם קוראים כאן וזאת ההזדמנות לומר שוב תודה, ולחלקם בכלל לא צריך להגיד כי זה ברור ומובן מאליו שכך צריך להיות.

אז חגגתי 32 וגיליתי (לא שהיה לי ספק קודם...) שהמתנה המופלאה ביותר מלווה אותי לא רק בימי ההולדת שלי- החברים שלי והמשפחה.

רק בשמחות, הא?