פרק א סוף כל סוף הגשמת את החלום האמריקאי. יש לך

. באזור סביר במחיר סביר בסביבות ה$350,000. לך ולאשה יש משרות שמשלמות היטב.
הבעל עובד כמנהל עבודה ברשת החנויות

והאשה עובדת כגרפיקאית במשרד גדול במנהטן במגדלי התאומים, מרכז הסחר העולמי,WTC. הילד הגדול בבית ספר פרטי מעולה. הקטן נמצא במעון. בבית יש עוזרת שמטפלת בכלב ובעציצים, ועושה עבודות בית כ4 - 3 שעות כל יום.
נכון, צריכים לשלם משכנתא שאוכלת כמעט את כל המשכורת, וישנם חשבונות קבועים, חשמל, גז, אוכל, ארנונה. ככה זה החיים. ברוך השם שלא יותר גרוע כמו למשל במדינת עולם השלישי מוכת רעב ומלחמות.
יום שלישי ספמטבר 11, 2001. הילד קצת חולה, יש לו חום, מטלפנים לסלולארי של הבוס ואומרים בהתנצלות: שמע, הילד שלי ממש קודח מחום אז אני לא יכולה לבוא. הבוס אומר, אבל לפי מה שידוע לי יש לך עוזרת, שתשמור על הילד. יש באמת עומס במשרד אז תבואי, טוב? אחרי וויכוח קצר נכנעים. אוקיי אז אני כבר באה. כבר מאוחר שעה 8:30. תוך 10 דקות העוזרת באה במיוחד לשמור על הילד החולה. מנשקים את הילד על המצח הקודח ואומרים: אמא תחזור תרגיש טוב חמודי. ואז נוסעים במהירות לתחנת הרכבת שנמצאת במרחק 5 דקות נסיעה.. בדיוק כאשר הרכבת על הגשר מנהטן, הרכבת נעצרת. מה קרה? שוב תקלה? כולם מסתכלים בחלונות של צד השמאלי. ואז רואים את המגדלי התאומים עשנים. אוי ואבוי, המשרד אי שם בקומה 106. מקווים שהבוס בסדר. הרכבת לא זזה. אחרי חצי שעה פתאום אחד המגדלים, זה הצפוני מתמוטט ועמו המשרד הגרפיקה. איזה נס שהילד היה חולה! אוי ואבוי. בבהלה מהר מטלפנים לבוס בטלפון הסלולארי. שום תגובה. הדמעות מטשטשות את העיניים. הבוס המסור שעבדת איתו כבר 3 שנים מה איתו?!!
האשה מחפשת עבודה ולא מוצאת. כל המודעות `דרושים` רוצים נסיון של 5 שנים. האשה עבדה רק 3 שנים. לא מעניין אותם שהיא מוכשרת ומוצלחת והכל... כבר גמרו עם דמי האבטלה. החשבונות מגיעים כרגיל: משכנתא, גז, חשמל וכל מיני. אז מוציאים את הקטן מהמעון כדי שיוכלו לשלם את המשכנתא. צריכים לרדת ברמת החיים. מפטרים את העוזרת המסורה. מוכרים את הרכב השני כדי שלא יצטרכו לשלם ביטוח לשני הרכבים. כל חודש חייבים להוציא את החסכונות שהצליחו לשמור בבנק בעמל וביזע. בסוף אין מנוס, מוכרים את הבית. עוברים חודשים עד שמצליחים למכור את הבית. כבר מקבלים מכתבי איום מהבנק שיקחו את הבית אם לא יעמדו בתשלומים. ואז עוברים דירה לדירת 3 חדרים. אפשר להסתדר כי המשכורת של הבעל מספיקה. לא נורא. ככה זה החיים. אפשר להמשיך לחפש עבודה ונקווה לטוב.