פרק ב

איך החיים? הכל נפלא, העבודה של הבעל ברשת החנויות BRADLEES טובה, משכורת הוגנת. חיים באושר בדירת 3 חדרים. כגרפיקאית לשעבר האשה משקיעה בבית את כשרונותיה הגרפיים.  צבעה את הקירות יפה, תלתה תמונות יפות, עד שהדירה היתה נראת ממש חמודה. בעבר עבדה במשרד לגרפיקה אבל איבדה את עבודתה באסון התאומים. 

 

הקטן שמח מאד להיות עם האמא בבית. 
הם מתחילים לחשוב על לקנות בית אי שם בעתיד כאשר יצליחו לצבור מספיק חסכונות. זה יכול לקחת קצת זמן, כי האשה בבית ולא עובדת. בזמן האחרון מאד קשה למצוא עבודה בגרפיקה. רוב מקומות העבודה לא צריכים להעסיק אמריקאים כי מעסיקים הודים בהודו דרך האינטרנט, וזה הרבה יותר בזול ומשתלם מלהעסיק אמריקאים שצריך לשלם להם יותר. לגרפיקאי הודי בהודו משלמים משהו כמו 10 - 12 אלף דולר לשנה. לגרפיקאי אמריקאי צריכים לשלם 20 - 30 אלף דולר לשנה פלוס ביטוח בריאות לכל המשפחה, פלוס להחזיק משרד ומחשבים, ביטוחים ומיסים על כל דבר ועוד מיליוני הוצאות כולל הוצאות פינוי האשפה והניירת.

יום אחד הבעל מגיע הביתה הרוס לחלוטין. האשה נותנת קודם כל ארוחת ערב כדי שישיב את נפשו. זה לא הזמן להיות נודניקים ולהכביד עליו בשאלות מציקות של "מה קרה מה קרה?!!" סוף כל סוף הבנזוג האומלל פותח את הפה ומצליח איכשהו למלמל בקול קטן:, יקירתי תקשיבי - - ,  BRADLEES פשטו את הרגל בכמה מקומות, ואחד המקומות זה המקום שאני עובד, כלומר תוך חודש אחרי מכירות החיסול, אין לי עבודה.. הרעיה המסורה מנסה בכל כוחה לנחם אותו ואומרת, לא נורא יקירי, יש לך כבר נסיון של 10 שנים אז תוכל למצוא עבודה במקום אחר. את צודקת, אסור להתייאש. מתחילים לחפש עבודה, מעיינים בעיתון בהודעות הדרושים. 

המצב הכלכלי לא איי איי איי והזמן די נסחב. אכלו את כל דמי האבטלה. אכלו את כל החסכונות שכבר קצת חסכו. אז מה עושים עכשיו? הבעל כבר לא מתעקש להיות מנהל עבודה. הוא מסכים גם להיות שוטף רצפות אפילו במשרד בדאון טאון ברוקלין. אבל גם שם מבקשים נסיון של 5 שנים והמלצות ותעודת שוטף רצפות מקצועי. מנהל עבודה בחיים לא שטף מרצפת אז מי ירצה בעל ידיים רכות לא שוות כמו של מנהל עבודה לשעבר? 

הבעל הבית כבר מנדנד שישלמו את השכירות. הוא בא אליהם הביתה ודופק להם על הדלת באגרופים וצועק עליהם בעצבים: כּבָר חודָשִׂיייים לא שילמתם לי!!! עוד חודש אני מעיף אותכם מכֲּאאאאאן!  לא מעניין אותו שהאשה בוכה ומתחננת בקול רוטט ודומע "תקשיב אדוני, בבקשה תן לנו רק צ`אנס אחד אוקֶיי? אנו מחפשים עבודה. נמצא עבודה ואז נשלם לך בחזרה את כל השכירות פלוס ריבית... אוקֶיי?!!" 

ואז יום אחד הם קיבלו מכתב חתום בחותמת של בית משפט. זאת היתה הודעה מהבית משפט שאם הם לא מפנים את הדירה עוד אותו השבוע, יבואו מוציאים לפועל ויוציאו אותם החוצה.

הם מנסים לפנות למשרד הרווחה שידאגו להם להטבות, תלושי מזון, עזרה בשכירות.. אבל הם לא סובלים מנכות חס וחלילה, אז הם סתם עצלנים שלא עובדים. שיצאו לעבוד!. הם צריכים להוכיח שבאמת אין להם עבודה ושהם לא עצלנים שמתבטלים.גם כן רשימת הממתינים ארוכה כגלות. עד שהמשרד רווחה יזוז ויעש משהו המשיח כבר יכול לבוא פעמיים...

היום המר והנמהר הגיע. המוציאים לפועל מוציאים אותם החוצה, נועלים את הדלת, מחליפים את המנעול על הדלת, וזורקים אותם לרחוב. הבעל מחבק את האשה ה- ומנסה ככל יכולתו לנחם אותה "תשמעי יקירה זה לא נורא, זה היה יכול להיות יותר גרוע. לפחות יש לנו את האוטו."