צטט: בעלת זבוב 2008-09-07 18:57:38

 

 

כנראה שהצורה והתוכן הולכים יד ביד באיזשהו אופן בלתי נתפס.

תודה לך, שהרי בדיוק זה כל הסיפור;

אני מנסה לחשוב ולהרהר על ארבעת המילים בסופו של משפטך.

הרבה פעמים אני רואה דבר מוזר: נניח איש, שיכול להיות איש מעלה, נניח נגן קונצרטים, מסיים את חייו בתור פועל במפעל (לא שזה רע: חייו שלמים והוא שלם עם חייו.) הוא זרק את עצמו לכיוון אחד ולא לאחר. היום הוא לא מדבר, לא נראה ולא חושב כמו נגן קונצרטים. הוא חי כפועל בין פועלים. אנחנו זורקים את עצמינו לכיוון מסויים, אנחנו נהיים שם, ככל שאנחנו יכולים להיות שם.

 

תתלבש כמו פילוסוף, תדבר כמו פילוסוף, תקרא כמו פילוסוף, תכתוב כמו פילוסוף. תשאל את עצמך, למשל: "מדוע להיות פילוסוף?" [אולי זאת הסיבה מדוע ניטשה מבקש, בהרצאות על חינוך, שהבסיס לחינוך בגימנסיות יהיה, מן ההתחלה, חינוך קפדני של השפה הגרמנית (שפת-האם)].

 

[שוב תודה. וביי]

לעיתים הצורה מלמדת על התוכן, אם כי לא על "עומקו". למשל, אם אנחנו רואים כיסא הרי שלא נטעה לחשוב עליו כעל שולחן אם כי לעיתים אני מוצאת את עצמי יושבת גם על שולחנות.

 

כנראה שהצורה והתוכן הולכים יד ביד באיזשהו אופן בלתי נתפס.

 

אני אישית מעדיפה לדבר עם קירות.

"פנימי" ו"חיצוני" - אני יודע את השימוש במילים אלו בהקשרים המתאימים. (ותודה לך)

(איצ טורטלס אול דה ויי דאון)

*

השאלה היא שוב היכן הדגש. האם החיצוני משמש ללימוד על הפנימי? (והשאלה כיצד אנו מסיקים מהדבר הנראה על הדבר הלא נראה נדרשת לספר שלם), או שמא לא קיים דבר מלבד החיצוני?

אבל האם הוא ערס או הוא רק נראה כערס? והאם זה יעזור לי אם אשאל אותו? (אגב, הוא יעלב ממני ויצביע על ערס אחר. ערסים מצויים בשרשרת אינסופית, כמו צב על צב נוסף).

אתה בכל זאת מחפש סימנים לפנימיות בדבר החיצוני.

קח את זה צעד קדימה, הוסף שתי כפות של חוסר בחדות אבחנה,

ונחתנו שוב באותו המקום.

(הרכיב המשמעותי במתכון הוא חדות האבחנה)

מה שאמרת נכון מאוד, אבל זה לא אומר שלא אסתמך על חוכמת הפרצוף או אתרשם מאדם על סמך לבושו, התנהגותו, יציבותו וטון קולו. הללו מעידים - בדרך-כלל - על הפנימיות גם-כן. אם יחתוך אותי מימין איזה מישהו שנראה כערס, אתייחס אליו אחרת ברמזור ממי שיראה לי כזקנה מבוהלת שחתכה אותי מימין.