כותרות TheMarker >
    ';

    העסק המשפחתי - "זה קונפליקט חיי - אז לוותר או להתעקש ?" / אלי כהן

    71 תגובות   יום ראשון, 7/9/08, 17:10

    בעבודתי עם מנהלים ובעלים של עסקים משפחתיים אני תוהה לעיתים כמה אנרגיה הם מוציאים על מאבקים ומלחמות, על ביצור עמדות, על צחצוח חרבות ועל ביטוי תוקפנות על כל המשתמע מכך. ואני שואל את עצמי שוב ושוב: מי באמת צריך את זה ? האם אין בכך בזבוז זמן והשחתת אנרגיה לריק ? האם אין בכך סכנה עצומה למערכות היחסים שלהם ולאינטרסים אחרים ? האם לא עדיף לוותר וללכת הלאה ?

     

    לאחר ששוחחתי עם לא מעט אנשים שחוו קונפליקטים בחייהם בדבר אחד אני כמעט בטוח: אין אדם שלא היה בקונפליקט כזה או אחר עם עצמו או עם זולתו ואנו חייבים להודות שניגודי אינטרסים וקונפליקטים הם חלק בלתי נפרד מהוויית חיינו. אז אם הם שם ממילא, אולי זו באמת ההוויה הדרושה לנו לצורך התפתחותנו ? הפסיכולוגים אומרים שקונפליקטים בינינו לבין זולתנו הם בעצם הביטוי לקונפליקטים בתוכנו ולכן דרך ניהולם יכולה להניב תובנות ולקדם את התפתחותנו האישית. 

     

    נו טוב, נכון ... חייבים להודות שיש לא מעט פעמים בהן עדיף לבחור בדרך הויתור ממקום של עוצמה ותבונה שתכליתה היא מניעת מחלוקת והסתלקות מראש מנזקי המאבק והמלחמה, אבל לפעמים הקונפליקט נוגע בערכי היסוד שלנו, ומה נעשה אז ? ויתור שכזה הוא קשה ביותר לביצוע ומשמעו למעשה ויתור על האפשרות להביט בזהות העצמית שלנו, וגם ויתור על ההזדמנות לבחון לעומק את ערכינו, לחדד אותם ודרכם לצמוח ולהתפתח, ולי הוא נדמה כסוג של בריחה מהתמודדות הכרחית. 

     

    לאחרונה נאלצתי להתמודד עם השאלה הבאה: "זה הקונפליקט של חיי - אז לוותר או להתעקש" ? תשובתי היתה שלטעמי, יש מצבים בחיים בהם עדיף שלא לוותר ובמקום זה כדאי ללמוד דרכים מושכלות לניהול קונפליקטים ויישובם בדרך המרבה תועלת ורצוי שתהא זו תועלת הדדית, במיוחד כשהקונפליקט הוא עם אנשים חשובים לנו מאוד, ובמיוחד כשהוא עם אלה היקרים לנו מכל. אנסה להבהיר זאת באמצעות סיפור אגדה המבוסס על סיפור מהחיים. 

     

    אגדת העמק 

    לפני שנים רבות חי בעמק רועה זקן וחכם ולו שלושה בנים ועדר צאן ענקי והאהבה שרתה ביניהם ושמם יצא למרחוק. לפני מותו קרא האב הזקן לבניו וביקש לומר להם את צוואתו אלא שכל שהספיק לומר בטרם נפח את נשמתו היה "הרבו חכמה ושימרו על נכסי עמלכם למען תחיו בשלום". 

     

    עם תום שבעת ימי האבל קם האח הגדול ואמר "הרבו חכמה" בראש דברי אבינו משמעם שעלינו להקדיש חיינו ללימוד תורה והיא תשמור על נכסי עמלנו וכך נחיה בשלום. קם האח השני ואמר "ללא קמח אין תורה" ו"החכמה" אליה כיוון אבינו בדבריו היא "שימרו על נכסי עמלכם". היינו שעלינו לשמור על עדר הצאן ומי שיפרוש מכך רק ירבה ריב ומדון. קם האח השלישי ואמר "למען נחיה בשלום" זו הרי מטרת דברי אבינו וכל דבר שנעשה בחוכמה למען השלום טוב הוא ובלעדיו יתנדפו נכסי עמלנו. 

      

    כך דשו ודשו האחים בצוואת אביהם עד שפרץ ביניהם ריב איום ונורא כשכל אחד מהם רוצה לדייק בפרשנות דברי האב כדי לכבד את צוואתו. בסופו של דבר נותרו שלושת האחים חסרי כל ולא נותר להם אלא לבכות את עדר הצאן שדעך ונמכר, את השלום שהתנדף לו ואת טיפשותם. כך גם הפכו הם למשל ולשנינה ברחבי העמק כולו. 

     

    הנמשל אף הוא נתון לפרשנות וכל אחד יפרש כרצונו, אלא שכל בר דעת מבין שללא השלום הן כדרך והן כיעד אין תוחלת ואין תקווה וחייבת להימצא דרך לניהול קונפליקטים שמקיימת את השלום תוך כדי ניהול הקונפליקט עד ליישובו, במיוחד בין אלה שחפצים לשמור על מערכות היחסים הקיימות, ובמיוחד כשמדובר בבני משפחה אחת. 

      

    השיטות המוכרות לניהול ויישוב קונפליקטים

    יש שיטות שונות לניהול ויישוב קונפליקטים ובהן מלחמה, משפט, בוררות, גישור ומו"מ ( ישיר או בעזרת מתווך ). המשותף למלחמה ומו"מ ישיר הוא שבשתיהן אין בד"כ פניה לעזרת צד שלישי. דא עקא, שקונפליקטים רבים לא ניתנים להכרעה במלחמה בשל מאזן אימה או שקילות כוחות או היעדר משאבים וכו' אבל לעיתים הם גם בלתי פתירים בדרך של משא ומתן ישיר בשל מערכות יחסים עכורות והעדר ידע מתאים בניהול מו"מ.

      

    כדי לא להגיע למלחמה ואם המו"מ עלה על שרטון אנו נוטים לא מעט פעמים להיעזר בצד שלישי בדרך של משפט או בוררות אלא שאז אנו מאבדים את השליטה גם על התהליך וגם על תוצאותיו, וכך אנו עלולים לאבד גם את הסיכוי לייצב את מערכות היחסים ולהגיע לאופטימיזציה של תועלת, לנו ולאחרים.

     

    ניהול קונפליקטים דו צדדי בדרך מושכלת וגישור על ידי צד שלישי חסר פניות הן שתי הדרכים היחידות בהן השליטה של הצדדים משותפת, נזקי המלחמה נמנעים, יש סיכוי להגיע לא רק להסדר אלא גם לשיפור מערכות היחסים, ובמקרה האידיאלי אף לצמיחה והעצמה אישית.

    . 

    על הצורך בניהול מושכל של קונפליקטים

    המסקנה שלי היא שכדאי לנו לדעת לנהל קונפליקטים בדרך מושכלת כי עדיף שאנו נפתור את הקונפליקט בעצמנו במקום שנקבל הכרעה ( בבוררות או משפט ) של צד שלישי שאינו מכיר כלל את הנפשות הפועלות, אינו מכיר היטב את הרקע לקונפליקט ואת כל פרטיו, אף לא את ערכיהם של הצדדים ואת מטרותיהם לעתיד לבוא, ולכן הבנתו והכרעתו עלולות להיות לנו לרועץ. לא למותר לציין שניהול הקונפליקט בדרך מושכלת עדיף על הנצחת הקונפליקט והחמרתו - ובמיוחד כשלא ניתן ליישב אותו בקלות.

      

    לי אין כל ספק שהשלום חייב להיות הדרך והיעד כאחת בניהול כל קונפליקט ואפשר וגם משתלם לנהל אותו תוך ריסון עצמי רב ומשמעת קפדנית שתכליתה שמירה על כבוד, על מערכות היחסים ועל הסיכוי לטיובן.  לא בגלל הנימוס - בגלל התועלת !

     

    גם בעסקים כמו בחיינו האישיים, ניהול קונפליקטים מושכל הוא מבורך והוא רצוי כדי ללבן אפשרויות וליצור רעיונות חדשים שיובילו ליצירת הזדמנויות עבור העסק. מנהל שיודע לנהל קונפליקטים בדרך של שמירה על מערכות היחסים יניב מכך תועלת רבה - אישית ועסקית. 

      

    לאחר ניסיון רב שנים בליווי ארגונים עסקיים יצרנו שיטה מקורית משלנו לניהול קונפליקטים ואף חיברנו לה משחקי רצפה גדולים היוצרים מצבי קונפליקט לאימון והדרכת מנהלים בעסקים. להלן עיקרי השיטה:  

      

    א. הגדרת מטרות בניהול המחלוקת - כולל יעד השמירה על השלום לאורך כל הדרך

    ב. איסוף וניתוח כל הנתונים הרלבנטיים במחלוקת.

    ג. הבהרת הזהות העצמית והערכים שלנו במחלוקת - Being.

    ד. זיהוי כל המשתתפים על פי הצד שלהם במחלוקת ובחינה "מי לנו ומי לצרינו".

    ה. קבלת החלטה על דרכי פעולה מותרות ואסורות במחלוקת - Doing.

    ו. מיפוי כל סוגי הרגשות במחלוקת והשפעתן האפשרית על ניהול המחלוקת.

    ז. הכנת מספר תסריטים אפשריים להתפתחות המחלוקת ודרך ניהולה, ובחינתם.

    ח. הגדרת משוערת של המטרות האפשריות להשגה בעת יישוב המחלוקת.

     

    על חוכמת הגישור

    אם איננו יודעים לנהל את הקונפליקט לבדנו פתוחה בפנינו דרך הגישור. במהלך הגישור הצדדים עוברים תהליך רחב יותר של ביטוי עצמי והוצאת קיטור, הבהרה מלאה של אינטרסים מנוגדים ומשותפים, הם גם מעבדים לעצמם את סיפור הקונפליקט מחדש, והכול באמצעות מגשר שיכול להוביל לניהול מושכל של הקונפליקט ואף להשפיע על כיווני ההתפתחות שלו בדרך בונה. ככל שהמגשר חכם ומנוסה יותר וככל שיש לו ידע רחב יותר בשיטות גישור כן ייטב לצדדים.

      

    על קצה המזלג ייאמר שהגישה הפרגמאטית לגישור טובה מאוד לצורך הגעה לפתרון מהיר ובה המגשר רשאי להציע לצדדים הצעות לפתרון מעשי, אך לצידה חשובה, לא פחות ולפעמים הרבה יותר, הגישה הטרנספורמטיבית לגישור, האיטית יותר, המובילה לטיוב מערכות היחסים ולהעצמה אישית. זה בעיני גם סוד יופיה וקסמה של גישה זו.   

    בעסקים משפחתיים, ניהול קונפליקטים הוא "אופרה אחרת" שהרי ידוע שעסק משפחתי הוא על פי רוב סבך לא קטן שביסודו רגשות משפחתיים עזים. תכנית ההתערבות שאנו מפעילים בעסקים משפחתיים מבוססת בעיקרה על עקרונות של גישור ארגוני בסביבה עסקית במטרה להגיע לאמנה עסקית - משפחתית שמאפשרת הן שמירה על השלום, הן שמירה על נכסי המשפחה. תכנית זו עוסקת בכל ההיבטים של הבעלות, השליטה, הניהול, התעסוקה והמשכורות של בני ובנות המשפחה בעסק המשפחתי על יסוד איתור מלא של ערכי המשפחה והתאמה ייחודית של פתרונות - הכל תוך שימוש משולב בעקרונות הגישה הפראגמטית ועקרונות הגישה הטרנספורמטיבית בגישור. שוב ושוב מתברר כי כשיש נכונות לפנות לגישור נפתחות אינספור דרכים יצירתיות ותקצר היריעה מלפרטן במסגרת זו. 

     

    שאלה לסיום

    אילו היית בעמדת המגשר/ת איזו הצעה יכולת להציע לשלושת האחים הנ"ל על יסוד הנתונים הקיימים בלבד כדי להוציא לפועל את צוואת אביהם במלואה ?

    קו חשיבה: אין "פתרון בית ספר" ! כדי למצוא מוצא אפשרי רצוי לחשוב בצורה יצירתית על פתרונות מקוריים שונים "מחוץ לקופסא" היוצרים הפרדה ללא היפרדות או היפרדות ללא הפרדה תוך שמירה על ערכי הצוואה ומציאת ערך - על שעשוי להיות מקובל על כולם. מעל הכול חשוב לזכור כי הפתרון יימצא ויאומץ על ידי האחים עצמם כראוי בעיניהם. 

     

    אלי כהן הינו יועץ לניהול, מאמן עסקי ומגשר העוסק בליווי עסקים משפחתיים. מנהל חברת הדרכה יוצרת פיתוח ארגוני בע"מ המתמחה מאז 1994 בליווי עסקים משפחתיים.

     

                                              כל הזכויות שמורות  ©

    .

    המידע במאמר הוא כללי בלבד ואינו מהווה בשום אופן יעוץ מקצועי או תחליף לייעוץ מקצועי. נא לא לעשות כל שימוש במאמר ללא קבלת רשות מראש ובכתב.

    .

     

    לדיונים:

    הערך החיובי של ניהול קונפליקטים

    בן ממשיך בעסק משפחתי

      

    לקריאת מאמרים נוספים שלי:

    העסק המשפחתי - זה חום הלב או אש הקרב ?!

    עסק משפחתי - לפעמים גשר הוא רגש 

    עסק משפחתי - צרות של עשירים 

    עסק משפחתי - מה התכנית שלכם ?

    עסק משפחתי - מחכמתם של מייסדים

    מדור לדור בעסק משפחתי 


    דרג את התוכן:

      תגובות (69)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/10/14 19:48:
      בעקבות תגובות שקיבלתי לאחרונה ברצוני להבהיר שהמונח "קונפליקט" מתאר בעבודתנו בעסקים משפחתיים וחברות משפחתיות קשת רחבה של ניגודי אינטרסים, הבדלי גישה והשקפה שונה. לא בהכרח מדובר בעימות, סכסוך, מריבה או משבר בעסק המשפחתי.
        10/8/12 06:02:
      "בית הלל ושמאי, אף על פי שהיו ביניהם חילוקי דעות קשים לא מצאו ביניהם חילוקי לבבות, וקיימו האמת והשלום אהבו" (ע"פ יבמות יג) "אחרית כל קטטה – חרטה" (ר' שלמה אבן גבירול )
        5/10/10 19:46:

      איריס יקרה,

      תודה על תרומתך מניסיונך המקצועי כמגשרת. שמח שרעיון האמנה מצא חן בעינייך.

       

      איתן,

      מצטרף לדבריך. אליהם כיוונתי בכל הסעיפים האחרים. תודה על התייחסותך.

        1/10/10 15:29:

      מאמר מרתק וחשוב.

       

      בלטה לי שאלה שהעלית באחת התגובות שלך:

      "ה.

      בנימה יותר פילוסופית, היש שלום בעולם ללא ויתורים כאלו ואחרים ?!  "

       

      זה רחוק מלהיות פילוסופי והתשובה שלי לשאלה היא - כן, יש.

      מגשר שישכיל להוציא את מימד הצדקנות מתוך הקונפליקט - וכל מה שאתה קורא לו "וויתור" יהפוך להייות נתינה...

       

       

       

        1/10/10 01:06:
      ברור שמאחורי הויכוח בין האחים מסתתרים אינטרסים שונים, חששות שונים ודרכי חשיבה שונות. כל אחד מהאחים, אחרי מות האב, מנסה לתפוס את מקומו במערכת החדשה שנוצרה. אם הייתי מגשרת ביניהם, הייתי מנסה לבדוק (ייתכן שבעיקר בשיחות נפרדות) את האינטרסים, את החששות, את המחשבות. הייתי מנסה לבדוק אצל כל אחד מהאחים איך הוא היה רוצה לראות את העסק כיום ואיך הוא היה מעוניין לתפוס בו את מקומו. מתוך השיחות האלו, אוכל לבדוק מהם האינטרסים המנוגדים ומהם האינטרסים המשותפים. ייתכן גם שהייתי מוצאת שאין ממש לחששות האחים. ייתכן ואח אחד חושש מאח אחר ולמעשה אין לו כל סיבה, הכל תלוי בצורת החשיבה שלו, אשר ייתכן והיא שונה לחלוטין מזו של אחיו. תפקידו זה של המגשר הוא מאוד חשוב, שכן אם לא - המציאות תהיה כפי שהסתיים הסיפור. במקרים אחרים - זה בבית משפט ובמפולת עצומה של מערכת היחסים.
      הבעיה היא שרוב האנשים אינם מודעים לגישור, אינם מודעים לדרכים האלטרנטיבות לניהול סכסוכים וכך מוצאים את עצמם בתסבוכת נוראית, שהעו"ד שלהם הם המרויחים הגדולים (ויסלחו לי העו"ד שקוראים את הדברים).

      דבר נוסף שברצוני להוסיף - אהבתי מאוד את רעיון האמנה שהעלת. זהו רעיון שנותן תקווה גדולה בתחילת הליך גישור, וגם במהלכו, בעיקר כאשר מגיעים לרגעי משבר.
        6/11/09 12:20:

       

       

       

      היי מאיה,

       

      תודה רבה על העיון בפוסט והמשוב המקצועי על הדגש החשוב שבו. אף שכוונת הדגש שלך ברורה לי, למען קוראינו שברובם אינם משפטנים או מגשרים אדגיש אף אני את דגשיי.

       

      א.

      הבחירה בגישור היא ויתור על מלחמה ומאבק והיא פניה לדרכי שלום.  

       

      ב.

      גישור אינו מילה נרדפת לפשרה. בניגוד להליך הפישור אין בגישור ויתור מובנה מראש ובוודאי שלא ויתור על ערכי יסוד וצרכים קריטיים של הצדדים. ההיפך מכך.

       

      ג.

      גישור מקורו במילה גשר וגשר כשמו כן הוא. אין הוא מזיז את גדות הנהר ( או הכביש ) אלא נפרש מעליהן ומחבר אותן. חוכמתו של המגשר היא, בין היתר, בהובלת תהליך הזרימה לאורכו של הנהר עד למקום בו הגדות הן קרובות יותר זו לזו או שיש יתרון כזה או אחר הנראה לעין כל הצדדים בפרישת הגשר באותו המקום.

       

      ד.

      למרות האמור לעיל, ניסיוני לימד אותי שכמעט בכל הליך גישורי יש למעשה ויתור לא מהותי כזה או אחר. אם זה על אגו, כבוד, זמן, סגנון, כסף, תואר, רעיון, צורת חשיבה, דעה או שיטה אלא שזה נעשה למען הגשמתם של ערכי על המקובלים על כל הצדדים ולכן הויתור אינו כשלון אלא הצלחה שהיא כולה פרי השראת הגישור ותרומת הצדדים להצלחתו.

       

      ה.

      בנימה יותר פילוסופית, היש שלום בעולם ללא ויתורים כאלו ואחרים ?!  

       

       

       

        2/11/09 18:56:


      היי אלי,

       

      כפי שכבר אמרתי לך באופן אישי, אהבתי את הפוסט המצויין שכתבת.

      אני מוצאת לנכון להדגיש כי בחירה בהליך של גישור אינה מהווה ויתור על עקרונות ו/או צרכים של הצדדים אלא יש בכך כדי לאפשר לצדדים להשיג את האינטרסים האמיתיים אותם הם מבקשים לעצמם.

       

      מאיה.

        6/11/08 16:08:


      יעל יקירתי,

      שמחתי על הביקור ועל דברייך. תודה רבה.

       

       

      גידי יקר,

      ממש מסע מתעתע של רגש והיגיון בים סוער שרבה בו אי הוודאות ומי כמוך המבין ויודע זאת מניסיונך . תודה רבה לך על הביקור ועל השיחה המרתקת.

        27/10/08 16:12:


      אלי

      תודה לשיחה המרתקת היום.

      רציונאליות, רגש ואנו ביניהם, מנסים לקרוא את מסתרי החשיבה האנושית

        11/10/08 07:56:


      הי אלי,

       

      רק עכשיו התפניתי לקרא.

      תודה לך על   פוסט חשוב ומעורר מחשבות,

       

      והכי חשוב -  "ללא השלום הן כדרך והן כיעד אין תוחלת ואין תקווה" -

      מי ייתן וישכילו להטמיע מסר כ"כ בסיסי ומשמעותי גם בחלונות הגבוהים ...

       

      תבורך

        25/9/08 06:28:


      מיקי יקרה

      תודה, אך אין באמת כל הכרח למצוא פתרון.

      האתגר המחשבתי והדרך הם העיקר והפתרון יימצא על ידי האחים שבסיפורנו בהובלתו של המגשר.

      גם מגשר מיומן ומנוסה לא ימהר להציע הצעה לפתרון אלא אם נראה לו ברמה גבוהה של סבירות שהצעתו דרושה לצדדים וסיכוייה להתקבל גבוהים מאוד.

      שנה טובה ומבורכת :)  

        24/9/08 18:55:

      לאלי
      תודה ששיתפת אותי. כרגע לא מסוגלת להתעמק ולהציע פתרון. כשיתאפשר לי אדון בכך ביני לבין עצמי
      ואם יהיה אקטואלי אכתוב אליך.
      תודה ושנה טובה
      מיקי
        22/9/08 21:45:
       

      יעל יקירתי

       

      תודה על המילים הטובות ועל התייחסותך המפורטת.

       

      בניגוד לדעתך, אני מעריך שמי שעוסק בניהול קונפליקטים וביישוב סכסוכים כמקצוע יהיה פרטנר מאוד שתפני בהליכי גישור, היה והוא עצמו יזדקק להם, אף שאכן המגשר יהיה צד שלישי חסר פניות שאין לו מעורבות כלשהיא, אף לא עקיפה, בקונפליקט עצמו.

       

      נכון לגמרי לדעתי שהחלטה על פרישה מראש מן הקונפליקט המיוסדת על ערך של מניעת מלחמה היא החלטה מצוינת ומומלצת לכל מי שיכול לבצע אותה, ובודאי שבודאי אם היא גם תומכת בערכים נוספים. 

       

      באשר לפתרון, ערכי האחים הרי מנוגדים, ופרשנותם שונה אף היא, ורק מציאת ערך - על משותף לכולם שעליו ניתן להשתית את הפתרון תביא מזור לקונפליקט שלהם. לדעתי זה תפקידו של המגשר להוביל למציאתו של ערך כזה ע"י האחים.

        22/9/08 18:46:


      היי אלי, מצטערת על התגובה המאוחרת, אבל

      לגופה :). בנוגע להתיחסותך לניהול קונפליקטים,

      דעתי קרובה לדעתך ולא רק "בגלל הנימוס והתועלת ",

      אלא בעיקר בשל התוצאות והאווירה שבדרך, האחראית

      הישירה לתוצאות.

       

      יודע ,מביטה לפעמים על אנשים בהם פגשתי בין אם מדובר

      במרצה כזה או אחר, במהלך שנות לימודי ובין אם מאוחר יותר.

      אנשים שבחייהם המקצועיים מיטיבים ללמד על ניהול עימותים

      או לנהלם בפועל במקום עבודתם הפרטי, אך בחייהם האישיים

      בד' אמותייהם, נבצר מהם לנהל את הקונפליקטים הפרטיים שלהם,

      בדרכי נועם, תוך איפוק והקשבה וכבוד לבן או לבת זוגם.

      ועצוב לראות איך דווקא אז, הם נותרים לפתע משוללי אנרגיות

      או חסרי אונים ואינם מסוגלים להושיט את ידם ולהנות משפע הידע

      שהם מציעים ממנו לזולתם ביומיום.

       

      וכל כך למה ? מאותה הסיבה, שמנתח מיומן ככל שיהייה אינו

      מסוגל לנתח לדו"ג את בנו או את בת זוגו - המעורבות האישית.

      וגם כמובן מחמת הפחד המשתק, שמא דווקא כאן, במקום הכי

      קרוב, הכי נוגע, לא יצליח. ואז אם מדובר במקרים שהעלת, פנייה

      מראש שיש בה וויתור, למאבק עיוור ומעקר כוחות והידברות,

      המנוהל לא אחת וכפי שציינת, באופן חיצוני ועל - ידי מי שעיוורים

      לדרכי הגישור שהעלת והיכולת לראות את טובת שני הצדדים.

       

      ועוד אבחנה קטנה או ניואנס, ששב ועולה בשיחות עם רבים ממתאמני

      (והרבה פעמים צץ ללא קשר, לפחות לכאורה, למה שצויין מראש כמטרת 

      האימון המרכזית) לעיתים ובעיקר ביחסים אישיים, שאינם יחסי עבודה

      בוויתור על כניסה לקונפליקטים וניתוק הקשר ללא בזבוז אנרגיות מיותרות,

      יש הרבה יותר נתינת תוקף לערכינו האישיים הבסיסיים ביותר.

      אלו מקרים בהם מדובר בסוג של יחסים מרעילים או כאלה הפוגעים

      ברווחתנו הנפשית (וברור שגם בזו הפיסית ). במקרים כאלה נדרשים

      כוח ועוצמות בלתי- מבוטלות לפרק את התלות החולה שנוצרה, בכדי

      שלא להוסיף ולדשדש בקשר הנוגס בערכינו האישיים.

       

      ולגבי הסיפור, הרי שהייתי מייעצת לכ"א מן האחים לקבל על עצמו

      לממש את פרשנותו הוא לדברי אביו, המונחית ע"י אמונתו וערכיו

      תוך שהם מאפשרים לאחים (השותפים) האחרים לבצע את חלקם

      בתיאום ומתוך הדברות ושיתוף פעולה. ואז לא רק שהקשר בינייהם

      היה מתהדק ומיומנויות התקשורת ועבודת הצוות שלהם, אלא שגם

      על התוצאות ניתן היה להכיל את המשפט " השלם גדול מסך כל

      חלקיו בנפרד " 

       

      וכמובן תמיד כוכב לכתיבתך המשובחת !

       

      יעל.

        22/9/08 11:10:
       

      בת יקרה,

      תודה על התייחסותך. אכן, המשכיות היחסים היא גורם קריטי ומשפיע ביותר.

       

       

      אורי יקר

      תודה על התייחסותך המפורטת.

       

       

      עדינה יקירתי

      נעמו לי דברייך. תודה רבה.

       

       

      פשטות יקרה

      מצטרף לדברייך. תודה לך.

        20/9/08 22:20:

      אלי,

      תודה על המאמר המעניין.
      קונפליקטים הם בהחלט חלק מהחיים והכישורים לנהל אותם נכון בהחלט נדרשים.

      גישור הוא אכן פתרון טוב, במיוחד לאור העובדה שהליכים משפטיים בארץ אורכים זמן רב ולא מצטיינים ביעילות יתרה
      ומצד שני לא מעט פעמים הצדדים זקוקים לעזרה חיצונית כדי להתחיל לצעוד לעבר פתרון.
      אלי אתה כותב רהוט, ברור, מעניין וחכם. מאוד אוהבת את כתיבתך. שמרתי את המאמר הזה  ברשותך. שתהיה שבת כיפית.
        20/9/08 08:23:

      צטט: אבי יריב 2008-09-07 19:04:29


      אלי יקירי,

      אהבתי מאוד את המאמר,מה גם שאני בחיי המקצועיים מתרחק ככל הניתן ממחלוקות ותמיד מעדיף את דרך הפשרה וההגיון.אינני מגשר אולם במקרה דנן בו כל אחד מהאחים ראה את  צוואת אביו מנקודת מבטו שלו הייתי גורס שיש  לעשות הפרדת כוחות וחלוקת רכוש  בדיוק כפי שעושים  זוגות מתגרשים וכל אחד ינהל את חלקו לפי ראות עיניו ובהתאם להשקפתו, נכון כי אז העסק קטן אבל כאשר אין מוצא של הבנה זו לדעתי הדרך ההגיונית אשר בה יש ללכת.

       

      יריב האחים רצו לשמר.

      ומה שאלי אומר שמגשר

      היה עוזר להם לשמר את

      רצונם.

      קרי במקום שאינך יכול להגיע

      להסדר שאותו את חושב שכל

      הצדדים רוצים, צד שלישי,

      כמובן בעל יכולות לניהול קונפליקטים.

      יכול לעזור.

      לחלק זה בית משפט/משפט.

        20/9/08 08:18:

      צטט: עו"ד אילנה דור 2008-09-07 18:07:41

      אלי יקר,

       

      אילו ניתן היה לחלק את עדר הצאן לשלושה חלקים -הייתי מציעה זאת כי בעיני ומנסיון מרגע שהאב הלך לעולמו

      הלך עמו גם "הדבק" בין האחים ומה שיבטיח את השלום ביניהם הוא הפרדה רכושית.

       

      אילו לא ניתן היה לחלק את עדר הצאן כאמור - הייתי מציעה כי האחד - ירבה חכמה, השני - ישמור על הנכסים

      המשפחתיים והשלישי - השלישי יהא "מגשר משפחתי ניצחי" וידאג לכך שכל השלושה יחיו בשלום.

       

      חוצ'מזה, אהבתי את הפוסט!

       

      משפטנית

        20/9/08 08:16:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2008-09-07 18:00:32


      אלי יקר,

      אתה כנראה מכיר את טעמי האישי. בהחלט אהבתי את המאמר ואני רוצה להתייחס לפיסקה אחת ממנו:"אם איננו יודעים לנהל את הקונפליקט לבדנו פתוחה בפנינו דרך הגישור. בגישור הצדדים עוברים תהליך רחב יותר של ביטוי עצמי והוצאת קיטור, הבהרה מלאה של אינטרסים מנוגדים ומשותפים, הם גם מעבדים לעצמם את סיפור הקונפליקט מחדש, והכול באמצעות מגשר שיכול להוביל לניהול מושכל של הקונפליקט ואף להשפיע על כיווני ההתפתחות שלו בדרך בונה. ככל שהמגשר חכם ומנוסה יותר וככל שיש לו ידע רחב יותר בשיטות גישור כן ייטב לצדדים. " כל מה שכתבת אמת לאמיתה. בבית הספר התיכון הוכנסה שיטת הלימוד איך לגשר כאשר יש נצים והם לא יגיעו לעמק השווה? נבחרים תלמידים  שיש להם יכולת דיבור ורטוריקה מעניינת בהבאת הוכחות ודוגמאות מהחיים. ואני חייבת להגיד לך שרמת המגשרים הצעירים משתווה למגשרים מקצועיים בתחום. זו הנאה גדולה לחוות קונפליקטים ולהתמודד עמם בנוכחות קהל בית ספרי. כאשר הדילמות המוסריות עוסקות בבית הספר, באקלים הבית-ספרי, בתכנים ובבני הנוער. תודה לך על מאמר מרתק הכתוב נהדר.נשיקה

      תגובה ראוייה לפוסט ראויי

      אורי

       

        19/9/08 11:14:

      דעתי כדעתך.

      יישוב קונפליקט באמצעים של גישור מאפשר להמשיך הלאה ללא מנצחים ומנוצחים. ויתכן שלאחר תקופה תבוא האפשרות לעבוד בצוותא בנושאים אחרים.

       

        19/9/08 10:00:

      לאלי חד העין, תודה חיוך

      הערך הזה משאיר הרבה זמן ואנרגיה למאבק המוח לפתרון בעיות ולקידום נושאים. הרבה יותר מרתק מדו-קרב בין אישי.

        19/9/08 07:33:


      שמעון ידידי

      אני חייב לציין שאני אוהב את דרך החשיבה שלך.

      גישתך מלמדת על ערך של מניעת מאבק בכל מחיר למעט מאבק על החיים עצמם.

      אנשים שזו גישתם הם הפרטנרים הנוחים ביותר לניהול קונפליקטים, ואם שני הצדדים נוקטים בגישה זו הם גם יניבו בעזרת מגשר מיומן, או אפילו רק בכוחות עצמם, את התוצאות האופטיאליות.

       

       

       

        18/9/08 11:28:


      "יהיו מוכנים להיאבק עליהם"?

       

      שיהיו מוכנים. הם הרי זקוקים לפרטנר לקרב. Count me out. אקבע סדר יום לגישור ולשלום. גם אם לא אצליח ב 100%, התוצאה תהיה הרי טובה בהרבה מהתוצאה הצפויה מאותו הדו-קרב. קריצה

       

      וברצינות: אני מבחין ביניהם לביני. כשאני קובע את סדר היום, אני קובע אם אצא לקרב או לא. אל תבין מזה שאם אקבל הזמנה לבית משפט מאחד מאלו לא אגיע לדיון. שטויות אנחנו לא עושים. אבל, אני מתעקש לקבוע את סדר היום ואין שום סיבה שאותו בעל ערכים השוכנים בציפור נפשו ייקבע את סדר היום. מה הסיפור כאן? האם העובדה שההוא ממול קובע סדר יום אגרסיבי גורם לכך שהוא יצליח בקביעתו? מה, אני לא קיים? אני קיים בהחלט ומניח על השולחן סדר יום משלי!!!

        17/9/08 21:00:


      שמעון ידידי

      למרבה הצער בתי המשפט מלאים מקרים שבינם ובין חיים ומוות אין ולא כלום.

      הרי ידוע שחוץ מערך החיים לאנשים יש עוד ערכים שהם בציפור הנפש שלהם, והם יהיו מוכנים להיאבק עליהם.

        17/9/08 17:52:

      אלי ידידי,

       

      אני מאמין שבנושאים שאינם כרוכים בחיים ומוות (ובכאלה אנו דנים כאן, נושאים עסקיים, בין-אישיים, זוגיות וכו'), יש מרחב עצום של אפשרויות שאינם כוללים את המילה "קרב" בתוכם. בנושאים אלה, הצורך במאבק גם אם הפרטנר מכתיב בגסות תנאים אולטימטיביים יתממש על כן במקרים נדירים בלבד אם בכלל.

       

      בנושאים הקשורים לחיים ומוות (טרור, מלחמה), אין ספק שאין מנוס מהיאבקות וכאן באמת יידרש אותו ניהול קונפליקט מלחמתי עם יד מושטת לשלום עליו אתה מדבר.

        17/9/08 17:07:
       

      אילת יקרה

      תודה על המחמאה ועל התמיכה בגישור.

       

       

      פרח יקרה

      הפרדה היא לפעמים גם הדרך לאחדות אך לפעמים גם הדרך להחרפת הסכסוך.

      לרוב אנו נוטים לומר שיחלקו שווה בשווה וכל אחד ינהג כראות עיניו כי זה נשמע צודק ושוויוני אבל למעשה נהוגות שיטות הפרדה רבות אחרות כולל כאלו שמאפשרות הן היפרדות והן הישארות בו זמנית.

      תודה על התייחסותך.

       

       

      מירי יקירתי

      נעמה לי התייחסותך ונתת לי רעיון לפוסט נוסף :- )  

      תודה לך !

       

       

      שמעון ידידי

      תודה על ההתייחסות המבהירה שאפילו בחירתו של האחד היא בעלת השפעה על שני הצדדים אלא שכאשר הפרטנר שש אלי קרב וגם מכתיב בגסות תנאים אולטימטיביים אין מנוס במקרים מסוימים מלהיאבק איתו.

      במקרים אלה יידרש לדעתי שילוב של ניהול קונפליקט בעל אופי מלחמתי יחד עם יד מושטת לשלום לניהול הקונפליקט בדרך של גישור. מעין ערוץ ניהול כפול ואפילו משולב המצריך תחכום, משאבים וכוחות נפש רבים.

       

        16/9/08 13:08:

      צטט: מירינוה 2008-09-16 12:18:01


      כתבת מאד יפה מדם ליבך, וזה באמת נוגע.

       

      מה שקרה בסיפור האגדה שספרת, הוא מה שהיה צריך לקרות כי..

      האחים הרי לא פנו ליעוץ או גישור וניסו בכוח, במלחמה לגבור ולהשפיע..ולכן נשארה להם רק האפשרות ללמוד שיעור..ולהחכים ממנו לפעם הבאה...

       

      ואולי, זה באמת נושא לפוסט נוסף - כאשר לא כולם מחויבים לאותה דרך של פתרון קונפליקטים - מה אז עושים? מה עושים כשהפרטנרים שלך ששים אלי קרב?? ....

      שישושו. הם הרי זקוקים לפרטנר לקרב. Count me out. אקבע סדר יום לגישור ולשלום. גם אם לא אצליח ב 100%, התוצאה תהיה הרי טובה בהרבה מהתוצאה הצפויה מאותו הדו-קרב.

       

        16/9/08 12:18:


      כתבת מאד יפה מדם ליבך, וזה באמת נוגע.

       

      מה שקרה בסיפור האגדה שספרת, הוא מה שהיה צריך לקרות כי..

      האחים הרי לא פנו ליעוץ או גישור וניסו בכוח, במלחמה לגבור ולהשפיע..ולכן נשארה להם רק האפשרות ללמוד שיעור..ולהחכים ממנו לפעם הבאה...

       

      ואולי, זה באמת נושא לפוסט נוסף - כאשר לא כולם מחויבים לאותה דרך של פתרון קונפליקטים - מה אז עושים? מה עושים כשהפרטנרים שלך ששים אלי קרב?? ....

      וואו...

       

      אני סבורה שהייתי מייעצת לכל אחד מהם לקיים את צוואת אביהם המנוח כפי הפרשנות שכל אחד מהם רואה בה. אלא, שהייתי מקדימה ואומרת, שאפשרות כזו יכולה להיות  מציאותית -  רק אם כן יפעלו להפרדת הרכוש וחלוקתו שווה בשווה ביניהם.

       

      באופן כזה, כל אחד יהיה אחראי על הפרשנות שהוא נתן לצוואת אביו המנוח, ובהתאמה אף על חלקו ברכוש אותו הוא ירש לטוב או לרע.

       

      זה המקרה הטוב ביותר בו אני ראיתי כיצד ניתן מצד אחד לעשות הפרדה ברכוש - מבלי לגרום להפרדה וניתוק של מערכת היחסים ביניהם כאחים.

       

      תודה על פוסט מענין ומעורר מחשבה....

       

        16/9/08 08:57:


      היי אלי!

      פוסט מעניין ותורם.

      לשאלת ההצעה, מאחר שכל עניין הגישור הינו הבאת הצדדים לפתרונות משל עצמם, הליכה האחד לקראת השני בתובנות בוויתורים, הייתי מציעה להם באופן חד משמעי : לכו אל אלי כהן : )

      אני אמנם למדתי גישור בסיסי וגישור במשפחה, אך אינני עוסקת בכך באופן פורמאלי.

      משתדלת להביא את רעיונות היסוד של הגישור לעבודתי כמרצה וכמדריכה פדגוגית, ומעבירה הלאה את היתרונות הרבים המתלווים לתהליך הגישור.

       

      בברכת שנה טובה ונקייה מסכסוכים

      אילת

        15/9/08 23:25:

       

      יהלי יקרה

      תודה על הביקור ועל התייחסותך.

       

       

      אורן יקר

      הסיפור שצירפת מדגים בצורה פנטסטית את האפשרויות שנפתחות כאשר מרחיבים את נקודת המבט ושוקלים את הדרכים לפתרון בצורה קצת יותר נועזת ויצירתית. מיקסום התועלת בא לידי ביטוי על ידי הנכונות של משתתפים בתהליך ללכת בדרך שמניבה לכולם יותר, אך לא בדרך שחשבו עליה מראש.

      ברוב המקרים, בעסקים משפחתיים, זה תפקידו של המגשר להוביל לשם.

      תודה על התייחסותך.

       

       

      נועז יקר

      תודה על הרעיון.

      הדרך שהצעת לפתרון מוכרת כחלוקה של תפקידים לפי מומחיות ללא התחשבנות על התמורה בגין התועלת. היא נהוגה עדיין ברוב הקיבוצים בישראל. היא יוצרת מתחים שנובעים מהיעדר הסכמה למשכורת שווה בגין מומחיות שונה ומאמץ לא שוויוני. למרות זאת היא עדיין שיטה שמשפחות רבות מוכנות לאמץ למען שותפות של שלום.

       

       

      מיכלי יקרה

      האבחנה שעשית היא מצוינת וחשובה.

      תפקידו של מגשר או של יועץ חיצוני בליווי תהליכים בעסקים משפחתיים הוא קריטי וגישתו היא זו שמכריעה את הכף גם לגבי גיוס תעצומות הנפש והאינטליגנציה הרגשית הדרושים לצורך הגעה לפתרון.

      במובן זה הגישה הטרנספורמטיבית לגישור מניבה תוצאות מבורכות כי היא מאפשרת להוביל תהליך הנשען על ערכים משותפים והעצמה אישית התומכים בכך. היא זו שמסייעת הן בשיקום היחסים והן בהגעה לאמנה עסקית משפחתית העומדת איתן על רגליה היא.

       

       

       

        15/9/08 06:13:


      לאלי היקר,

       

      תודה על המאמר, מעניין ומעורר מחשבה כתמיד.

       

      הערתי לעניין זה נוגעת להשכלה, לשכל, שנדרש להפעלת יישוב סכסוכים.

      מניסיוני בגישורים רבים מאד במשך שנים ארוכות ראיתי ש- 'שכל שבא מהראש" יש לאנשים בשפע, וכמעט כולם מבינים - מהראש - שיישוב מחלוקת בדרכי שלום מועילה להם יותר בטווח הארוך. הבעייה כמעט תמיד היא עם ה"שכל שבא מהלב", או שאולי מקומו עמוק בבטן. ראיתי מקרים בהם אנשים הבינו מהו הדבר הנכון לעשות ובכל זאת לא היו מסוגלים להטמיע וליישם - בשל מחסומי אינטליגנציה רגשית שלא מגיעה כדי טווח השכל הרציונאלי. ואז בא השכל של הראש ומוצא סיבות ורציונליזציות למכביר מדוע לא נכון ולא מוצדק לוותר.

       

      שורה תחתונה - ההחלטה אם לוותר או לא - נובעת א-פריורית מייחסי הכוחות בתוך-תוכו של אדם בין השכל לרגש; בחומרה ולא כל כך בתוכנה שלו.

         

      ואת הלב המוותר והמניח מלחמות בצד - אפשר להקנות כמעט תמיד אך ורק בילדות.

        13/9/08 21:23:


      מניח שהייתי מציע להם לחלק את הנטל,

      ההוא שרוצה להרבות חכמה, ילך וירבה חכמתו.

      ההוא שרוצה לשמור על הנכסים, יתחזק את העדר ויקבל מלבד חלקו גם שכר עבור עבודתו.

      ההוא שרוצה לשמור על השלום, יעזור לרועה שהרי מאחר ויש שלום אין לו אלא לעזור בשמירת הרכוש.

      :)

        13/9/08 08:59:

      אלי,

       

      קונפיקטים הם כמו חורים שחורים במערכות יחסים. הסיבה שהם זוללים לתוכם כל כך הרבה אנריגה היא שככל שהם מתמשכים המסה שלהם גדלה וכך גם היכולת שלהם לבלוע עוד ועוד. כשכל אחד מתבצר בעמדתו הכל נכנס פנימה ושום דבר לא משתחרר.

       

      לכן החכמה היא לאפשר לצדדים הניצים לשבור את המעגל או למעשה להתעלות מעליו וכך לאפשר להם לראות את האבסורד שבהתנהגותם. במקרה של הסיפור שהבאת זה די פשוט לפחות לכאורה בגלל שמספיק להראות לאחים שכל אחד מהם התמקד במילה מתוך המשפט שאביהם אמר במקום לקרוא את המשפט כולו שמשמעותו היא שהם צריכם לעשות "גם וגם" ולא "או או". בכלל, הרבה פעמים זה הפתרון. כמו למשל בסיפור על מועמדים לעבודה שהוצגה בפניהם שאלה כזו (וסליחה על השוביניזם הקל): "אתה נוסע באוטו שלך ופתאום רואה בצד הדרך שלושה אנשים. אשה כורעת ללדת, כומר וחתיכה בלודנידנית שבגלגל של הפרארי שלה יש פנצ'ר. אתה יכול לקחת רק אחד מהם אתך, מה תעשה?" האדם שזכה בתפקיד היה היחיד שענה תשובה כזו, "אני נותן לכומר את האוטו שלי שיקח את האשה הכורעת ללדת לבית החולים", אוזר לחתיכה להחליף גלגל בפרארי ונוסע אתה לבלות.

        12/9/08 21:43:

      קראתי את הפוסט המעניין שלך

       קטונתי בנושא זה מלהגיב

      ולכן קראתי את כל התגובות

      הלא פחות מענינות

        10/9/08 15:05:
       

      יהודית יקרה

      אני שמח שקלעתי לטעמך.

      שימחת אותי מאוד בדיווח על הפעלת תכניות ללימוד כלי הגישור בבית הספר. לדעתי אין מסר חינוכי יפה מזה. תודה לך.

       

       

      אילנה יקירתי

      ברוכה הבאה !

      ההצעות שלך הן הצעות אנליטיות יפות שאחת מהן מציעה "פתרון אפקי" והשנייה מציעה "פתרון אנכי" לחלוקת הרכוש. הראשונה מפרקת את השותפות ואילו השנייה מקיימת אותה. כמובן שלעיתים אין הסכמה לאף אחת מאלה. תודה לך.

       

       

      גיל ידידי

      תודה על המילים החמות.

      אהבתי את רעיון "החרמת" הכבשים. כידוע הוא לא מופרך כלל והוא נוהג למעשה בעת העברת הרכוש המשותף לניהולו העצמאי של צד שלישי, תהא זו נאמנות או כל צורה אחרת של ניהול חיצוני.

      האבחנה לגבי אופק היחסים היא בהחלט מאוד רלבנטית.

      תודה שהבאת מניסיונך המקצועי.

       

       

      יהודית יקרה

      תודה על נקודת המבט וההרחבה. אכן רק מגשר חיצוני נטול פניות חייב לבצע את העבודה וכבר ראיתי כאלה שהתפתו לבקש עזרה מקרובי משפחה וגררו אותם לתוך הבוץ.

       

       

      עדי יקר

      תודה על הביקור.

      דבריך חידדו את הצורך בכתיבה "מדויקת" של צוואה "חכמה" הצופה פני עתיד כמיטב היכולת, אך כמשפטן אתה ודאי יודע על לא מעט סכסוכי ירושה גם כשיש צוואה מאוד מפורטת בכתב שהוכנה על ידי מיטב עורכי הדין.

       

       

      סמי ידידי

      התרחקות ממחלוקת מלמדת כנראה לא מעט גם עליך ועל נועם הליכותיך.

      הפרדה רכושית היא באמת הפתרון השכיח אך לפעמים הוא גם הנפיץ ביותר.

      תודה לך.

       

       

      תמי יקירתי

      אם הצלחתי לעורר למחשבה, בזה יהא שכרי. אכן בדברייך תיארת את האתגר העצום.

      תודה לך.

       

       

      יגאל ידידי

      בגישה הפראגמטית הנוהגת בעיקרה בסביבה עסקית גם המגשר המיומן רשאי להעלות ואף מעלה בשלב מתקדם של הליך הגישור הצעה כלשהיא ואפילו יותר מאחת כדי לקדם את יישוב המחלוקת. בגישה הטרנספורמטיבית זה כמעט לא יקרה לעולם.

      למרבה הצער יש לדעתי מגשרים בגישה הפראגמטית ( חלקם משפטנים ) החוצים את הקו לעבר פישור השונה בתכלית מן הגישור, ובסכסוכים עתירי רגשות זה בד"כ מתכון בטוח לכישלון.

      תודה על דבריך.

       

       

      טלי,

      תודה רבה על הביקור.

       

       

      לילך יקרה

      בקצרה נהניתי. תודה לך.

       

       

      עפרה יקירתי

      נהניתי בהנאתך. תודה על הביקור.

       

       

      אילת יקרה

      בהחלט. תודה לך.

       

       

      יעל יקירתי

      תודה על המילים החמות. אני למעשה מסכים איתך.

      ככל שהגישור יתפוס מקום יותר נכבד בחיינו החברה כולה תצא נשכרת מכך. אנשים ילמדו להוציא את כל הקיטור בגישור, ודווקא זה דבר שבדרך כלל לא מתאפשר במידה הראויה במשפט, בגלל סדרי הדין הקפדניים.

       

       

      שמעון ידידי

      אישיות המגשר ותפישת עולמו הם ללא ספק קריטיים.

      בגישור בעסקים משפחתיים דרושים לטעמי למגשר בנוסף לניסיון כמגשר ובקיאות בשיטות גישור, גם ניסיון אישי בעבודה בעסק משפחתי, רקע ניהולי ותפישה עסקית רחבה, בקיאות וידע בתורת הארגון, הבנה משפטית, ורגישות של מטפל.

      תודה לך.

       

       

      מריון יקירתי

      תודה על המאמר שצירפת. קראתי אותו.

      אכן נחוצים פתרונות יצירתיים ולפעמים אכן מצליחים למצוא פתרונות שמגדילים את העוגה.

      האתגר הוא אכן להנחות את התהליך בדרך שתאפשר ביטוי לכל נקודות המחלוקת על מטעניהן הרגשיים מחד מבלי "לשפוך את המים עם התינוק" מאידך. לשם כך פיתחתי לעצמי כמה שיטות עבודה יצירתיות המאפשרות למשתתפים ביטוי מלא, אך לא בהכרח ישיר, של ידע ומידע. 

      אגב, אני עושה שימוש בשיטות כאלה גם בהובלת תהליכים אסטרטגיים רגישים ולא רק במהלך הגישור.

       

       

      מיכאל יקר

      תודה על המילים החמות.

      מגשר אכן חייב להיות עשוי מ"חומר של מגשרים". אהבתי את ההגדרה הזו כי היא מקפלת בתוכה את אהבת השלום והחתירה להשכנת שלום באמצעים רגישים ויצירתיים.

       

       

      שרי יקירתי

      תודה שבאת ותרמת מנקדת מבטך המקצועית. אכן במציאות של חיינו אין "פתרון בית ספר" לשאלה שהצגתי כי הנסיבות הייחודיות הן המכריעות את הכף.

       

       

      יניב ידידי

      נגעת בנקודה חשובה והיא "התחזוקה המונעת" או הקדמת תרופה למכה. לטעמי ומניסיוני הדרך לכך עוברת דרך חזון המייסדים הצופה מראש פני עתיד. התייחסתי לזה במאמר קודם שכתבתי על העסק המשפחתי, ואולי עוד ארחיב בזה.

      תודה לך.

       

       

      מירי יקירתי

      תודה על המילים החמות ועל ההשראה.

       

       

      טליה יקרה

      איך שאת מצליחה להוציא מכל פוסט שלי את המילים המשמעותיות ביותר... תודה רבה לך.

       

       

      ורדה יקרה

      אכן השתקפות זו המילה. תודה לך.

       

       

      יעקב יקר, תודה רבה.

       

       

      מזל יקרה

      תודה. למיטב ידיעתי הם אכן היו בעלי דעות מרובות... -: )

       

       

      שרה יקרה

      אכן לרוב, שומר נפשו ירחק. תודה לך.

       

       

      יעל יקרה

      למעשה תיארת קיבוץ שמופעל בישראל עדיין הלכה למעשה בלא מעט קיבוצים אף כאלה שעברו "הפרטה" שמשמעה שכר דיפרנציאלי או התערבות של מנהל חיצוני מחוץ לקיבוץ.

      תודה על הביקור והמילים החמות.

       

       

      עיינה יקרה,

      תודה שבאת. שמח שנהנית.

       

       

      אפרת יקרה

      תודה רבה. שמח שבאת :)

       

       

      גליה יקרה

      אהבתי מאוד את המשפט הקצר שלך שלטעמי יש בו חכמה רבה. בעיני יש לו 2 משמעויות:

      * לפעמים מספיק שאדם אחד ירצה בשלום ויתנהג בהתאם וכבר יש סיכוי למשהו אחר טוב יותר.

      * חוסר יכולתו של אדם להכיל את הקונפליקט שלו גורם להשלכה של הקונפליקט על זולתו.

      תודה לך על דברייך.

       

       

      אריאנה יקרה

      אני שמח שהזכרת שגישור לא חייב להיות בהכרח פשרה אלא פתרון המבוסס על יתרונות יחסיים וצרכים ייחודיים כשכל אחד מקבל בדיוק את העיקר החשוב לו - כמו באגדת התפוז.

      נדיבות לעומתה היא סוג אחר של פתרון שיכול להשתלב נהדר עם העקרון הנ"ל, אך לצערי אינו ניכר, לפחות מניסיוני, ברוב המקרים שבהם יש סכסוך ומחלוקת בעסקים.

      תודה לך.

       

       

      בלהה יקירתי

      כמה שאת צודקת ! לעיתים עורכי הדין מלהיטים את האווירה ללא כל צורך.

      אילו היה הדבר בידי הייתי מוסיף לתכנית הלימודים במשפטים את הגישור כקורס חובה ואת הליך הגישור בגישה הטרנספורמטיבית כהליך חובה בכל סכסוך משפחתי.

      תודה לך על המילים החמות. נעים לקרוא אותן.

       

        10/9/08 02:00:

      היי אלי,

      פעמים רבות גישור הוא פתרון יעיל לפתרון סכסוכים. כל אחד מהצדדים צריך לוותר על רצונו לזכות בכל ולמעשה כל אחד מהם יוצא לא לחלוטין מרוצה מהתוצאה אך לפחות יודע שגם הצד השני לא זכה בכל הקופה. בעבר היו ידועים לי מקרים מהתחום האישי, כשהגישור לא היה פופולרי כפי שהוא כיום, בהם עוה"ד של אחד הצדדים שילהב את לקוחו ועודדו  לפעול בתקיפות ולצאת בהאשמות אפילו בדויות כנגד הצד השני והדבר גרר סכסוכים עמוקים ורגשות טינה בין הצדדים. כיום ניתן לסיים מערכות יחסים הרבה יותר יפה בזכות הגישור. בטוחה שאתה במקצועיותך, בחכמתך ובאופיך הרגוע והנוח עשוי להוביל בהצלחה את הצדדים לגישור מוצלח.*

        9/9/08 23:59:

      נהול קונפליקטים ונהול משברים צריך ללמד, אם לא בבית הספר, לפחות באוניברסיטה.

      לא כל פתרון הוא בהכרח פשרה. האגדה על שלושת הנסיכות הסיניות והתפוז היא המחשה טובה שבירור הצרכים יכול להוביל לפתרון שאיננו פשרה. הפשרה הגרועה ביותר היא פשרה על ערכי יסוד. זו פשרה שלא תחזיק מעמד הרבה זמן. תיאורטית, אפשר תמיד למצוא פתרון שלא דורש פשרה על ערכי יסוד. במציאות, אנחנו לא תמיד מוכנים להקדיש את הזמן הנדרש לבירור ערכי היסוד שלנו ושל הצד השני. אנחנו ממהרים להתבצר מאחורי רגשות של פגיעות וחוסר צדק (לקחו לי, עשו לי, יקחו לי, על חשבוני...). קשה לראות את הצדק בטענות הצד השני (לפעמים יש).  קשה לנו להודות שאנחנו לא מושלמים ועוד יותר קשה להודות שהצד השני הוא אדם/אנשים כמונו.

      אחת מצורות ניהול הקונפליקטים היותר יעילות שאני מכירה היא מעמדה של נדיבות. קצת קשה לגלות נדיבות במצב כזה. צריך לתרגל לפני שמגיעים לקונפליקטים ומשברים. מצד שני, הצד הראשון שמגלה נדיבות "לוקח את נהול הקונפליקט" ויכול לנתב את הפתרון לכיוון הנוח לו. נדיבות ולא פשרה! נשמע קצת כמו הפוך על הפוך. זה לא. זה המצב בו אני מוכנה לתת לך קצת ממשהו שיש לי בשפע ואני יכולה לייצר עוד הרבה ממנו, תמורת משהו שלך יש בשפע (לפחות לדעתי). 

       

      שפע של אושר

       

      אריאנה

      מנהלת קהילת התמודדות עם דיכאון

        9/9/08 19:34:
      ואני אומרת שלמלחמה צריך שניים , לשיתוף פעולה מספיק אחד .
        9/9/08 17:47:


      חזרתי להאיר  **

      שלך אפרת

        9/9/08 17:46:

      פוסט מעשיר

       שלא ממש שולטת בתוכנו

      למדתי והמון מהמשובים

      ומהנתוח שלך

      אפרת

      *

        9/9/08 12:59:

      נהניתי לקרוא את הפוסטואת התגובות.

      תודה על ההזמנה!

       

        9/9/08 11:26:

      אלי יקר.

      תודה רבה! פוסט מעניין ויפה. אני בעד מגשרים מכל סוג ולכל עניין, כי השלום מתחיל בתוכנו, וכדי להגיע אליו אנו צריכים להדיין ולשאת במו"מ משותף, וזה לא קורה בבתי משפט (שמהווה לעיתים זירת מלחמה מתורבתת וממוקצעת) או אצל בוררים/רבנים שמחליטים בשבילנו על עצמנו, אלא דרכנו ומתוכנו ובעזרת מגשר.

      לשאלתך, הייתי משתפת את כולם בכל שלוש המטלות, אבל תוך הדיון המשותף בהסכמה, כל אחד מקבל את הבמה בה הוא חזק (אחריות) ואותה הוא מוביל למען כל השלושה ואח"כ למען העסק המשפחתי. המרבה בחוכמה יביא את תובנות הלמידה לעסק לאחר לימודן ולימוד שיעורן בעצמו ואת האחרים, השומר על העדר יתעסק באחריות גידול ואחזקת עדר וגידולו ואחיו יעזרו לו בכך, והשלישי המשווק את העסק, המאזן עם העולם החיצוני לעסק יהווה בעיקר את לשון המאזניים בין העשייה הפיזית והגשמית לחוכמה ולשיעור השכלתני. הוא יביא את השלום פנימה לעסק ויוציא את פני השלום של העסק החוצה אל החברה. בסופו של דבר, הוא התורם בנשמתו.

      עבודה מעניינת ורגישה יש לך בגישור עסקי - משפחתי.

      מרגש!


       

        9/9/08 07:20:

       

      יש פשרות שהן "אמצע" של נקודות החיכוך: סוג של פתרון אחר =נוסף על העמדות הקיימות.

      יש פשרות שהן כוללות את רוב העמדות הקיימות.

      אבל הפשרות (או אלו המתקבלות ע"י הצדדים, או אלה המובאות ע"י המגשר) צריכות לא רק להביא לקביעת עמדה מוסכמת סביב הבעיה שנוצרה, אלא גם ליצור מומנטום של התקרבות עתידית לקראת חיכוכים עתידיים (ובמשפחות זה , אני מניח, פורץ בעוצמות הרבה יותר גדולות...).

        8/9/08 23:48:

      נמנעת מלהיתקל בקונפליקטים ראש בראש

      בדיוק מהסיבה שלא ממש יודעת איך לפתור.

      מחלוקות  מפרות  את ההרמוניה הפנימית שלי.

      ואם נתקלתי, נראה לי שצריכה עזרה טובה בניהול. :)

        8/9/08 18:57:

      בטוחה שהם היו יהודים,

      שלוש אנשים עם חמש דיעות......

      יום נפלא לך

      מזל

        8/9/08 18:38:

      פוסט מענין ומחכים. תודה
        8/9/08 18:07:

      פוסט מעניין.

      השלום מתחיל בתוכנו

        8/9/08 16:06:


      "ללא השלום הן כדרך והן כיעד אין תוחלת ואין תקווה"

      אני חושבת שמשפט זה נכון לא רק למשפחות וחברות, אלא גם לממשלות ועמים.

      פוסט יפה ומושקע. תודה.

      *

        8/9/08 15:38:

      הנושא עמוק מני ים. ויש בו רוח האדם כולה.

      מנין להתחיל?

      אולי מזה שנקווה שלא נצטרך לנהל קונפליקטים?

      מממ... ויכולו המים והארץ וכל צבאם, ורק את האדם לא כילה אלוהים לעשות (חלק מן הזכויות שמורות לי...).

      תודה על ההזמנה, אלי. וכוכב.

        8/9/08 15:10:

      הי אלי,

      תודה על משל יפה ופוסט מחכים, ובעיקר מעורר שאלות..

       

      לדעתי, ע"י בניית תשתית נכונה מראש (בין אם מדובר בעסק, משפחה, שילוב של שניהם או בכל גוף אחר המורכב מאנשים) של תרבות שיח, תקשורת בינאישית, קבלת האחר על דיעותיו, כבוד הדדי ואהבה ניתן למנוע התעצמות כזו קיצונית של קונפליקטים בזמן אמת.

       

      כאן מתבטאת חשיבות הליווי, היעוץ וההנחייה של הארגון כתשתית בסיסית בהתנהלותו, אם מבפנים ואם מבחוץ להתנהלות איכותית, אפקטיבית ומעצימה לכל הצדדים. וזה לפני שצריך לרוץ לכבות שריפות, שמשאירות צלקות כואבות, גם אם הסכסוך יסתיים בפתרון האפשרי הטוב ביותר...

       

      "עונת החגים" המתקרבת אלינו בצעדי ענק רק מעצימה את חשיבות הנושא. אין תזמון טוב מזה לתזכר את כולנו בחשיבותה של תקשורת חיובית, כבוד הדדי ואהבת אדם.

       

      וכמובן, כוכב...

       

        8/9/08 14:43:


      אלי יקר. פוסט מענין

       אם כי מהמקום שאני באה, קונפליקטים חיצוניים מקורם בקונפליקט פנימי .

       ולכן לא אוכל לענות על שאלה כללית כי כל אדם ואישיותו,

       ובין שני אנשים נוצרת מערכת יחסים מורכבת שבנויה על אישיות, הסטוריה (כולל נשמתית)וגנטיקה .

      *שלך שרי

        8/9/08 14:41:


      אלי יקר,

      תודה על הפוסט המעניין והמחכים. תודה שהפנית אותי למאמרך.

      הגישור , כך לדעתי אינו פשוט כלל וכלל. כמו אמנות, יש ללמדו, וכן להיות קרוץ מ"חמר של מגשרים".

      כבר בספר הספרים ידועים מקרים של אנשים מגשרים (ראש וראשון : אברהם אבינו) שמתוך תכונותיהם האישיות היו ברי סגולה, אנשים שרדיפת שלום היתה בראש מעיניהם.

      כיום מגשרים עושים גדולות ונצורות בתחום מציאת פתרון לבעיות בחיי נישואין, ובעיות בעסקים קטנים בין בני משפחה , שותפים לעסק משפחתי, ועוד.

      אשר לסיפור על שלושת האחים, הרי לא מדובר ברכוש שלם אחד כגון בניין.

      עדר ניתן לחלק - יחלוקו ביניהם.

      המעוניין ללמוד תורה - שילמד תורה ובתפילתו שילמד זכות על אחיו השונים ממנו באופיים. מדוע לא ?

      והשלישי? גם לו תמצא עבודה ומשרה כמנווט כמפשר כמגשר.

      וכך, שלושת האחים יזכו ברכוש לחיות עליו , ובתכן ממשי לחייהם הרוחניים, וגם המשפחות תחיינה באחוה וריעות.

      כל זה כמובן במישור התיאורטי כי אני במילותי מתעלם מעוד המון דקויות הנובעות מעצם אופיים של האחים.

      אבל, ובזה אני בטוח בכל מאת האחוזים:

      אם אינטרס משותף של מציאת פתרון הולם, מנחה את השלושה, השמיים הם הגבול, והכל יבוא על מקומו בשלום.

      צהריים טובים,אלי, ותודה.

        8/9/08 14:18:


      שלום אלי

      תודה על הפוסט המעניין.

       

      הסיפור שלך מזכיר לי את הסיפור על האב שבבעלותו שבעה עשר גמלים ושלושה בנים, שנדרשים לחלוקה של הרכוש. רק בהתערבות מבחוץ שהציעה חשיבה מחוץ לקופסא נמצא פתרון שיצר שלווה.

       

      היום בהארץ יש כתבה על נושא קונפליקטים, ונכתבת בין השאר לדרך לפתרון קונפליקט בארגון. מה דעתך עליו?

       

      פיינר מתאר גם את שיטת "התפצלות/התלכדות": המשתתפים כותבים באופן פרטי על פתק מהן, לדעתם, שלוש הסוגיות העיקריות שעל הפרק. הפתקים מוצבים על לוח כדי למצוא את נקודות ההסכמה והמחלוקת. באמצעות ויכוח ודיון המבוססים על הפתקים, המשתתפים מנסים להתכנס לכדי דעות מוסכמות. גישה זו מאפשרת לדעות של כל האנשים להיכלל בתהליך קבלת ההחלטות. טכניקות אלה מאפשרות למנהיג לשלוח מסר חשוב: "אני מעוניין ברעיונות שלכם ובחוסר הסכמה. אני רוצה שתקראו עלי תיגר". תוצאות החלפת הרעיונות מאפשרות חשיבה חדשנית ויצירתית.

      http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=1018976&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=0

        8/9/08 09:19:

      תודה אלי על פוסט מענין וכתוב בבהירות.

       

      אישיותו של המגשר, בנוסף לידע והנסיון שלו, הם קריטיים להצלחת הגישור. לא מכבר הייתי עד לתהליך גישור בנושא הסכם גירושין של ידיד. זכור לי שהופתעתי מפעולות שביצע המגשר ושנתפסו על ידי ידידי וגם על ידי כחד צדדיות, מעמיקות את הפער במקום לגשר עליו. היות ומדובר במגשר בעל מוניטין רב והיסטוריה של הצלחות אני לא ממהר להסיק שחסר לו ידע או נסיון. אני חושב שאישיותו, תפיסת עולמו, אולי ערכיו, היו שונים, מנוגדים ומכאן גם לא מתאימים לשמש בגישור על הקונפליקט הספציפי שתיארתי.

        8/9/08 05:15:

      ראשית אני מסכימה באופן עקרוני כללי לדבריך היפים. יחד עם זאת, אתה בעצם מתאר מצב אופטימאלי. אבל לא כל האנשים מסוגלים להגיע למצב כזה, מבחינה רגשית, מבחינת התובנות ומבחינת המודעות. אתמול בשעתיים שהמתנו לדיון בבד"ר הגדול, שוחחתי בדיוק על הנושא שהעלת עם עו"ד מאוד נחמד של הצד השני, שאמר בדיוק אותם דברים,

      שאתה הבעת כאן במאמרך. למה הצדדים לא משכילים במקום לבזבז זמנם על מלחמות, לגשר על הפערים ביניהם

      בדרכי נועם, הבנות וגישור? השבתי לו שכל אדם בנוי אחרת ושלעיתים ההליך המשפטי, דרך המלחמה, אנשים פורקים מבחינה נפשית את התסכולים ואת הכאבים שלהם. יש שמסוגלים לעשות זאת בדרכי שלום ויש שחייבים

      את דרך המלחמה, מבחינה פסיכולוגית. רק לאחרונה, נתקלתי בשופטת שאף היא מבינה את הדברים ואת העובדה שלעיתים בני זוג, זקוקים למלחמה הזו באמצעות בית המשפט, על מנת להגיע לקתרזיס מסויים. כך שנכון שהדרך שלך היא הדרך היעילה ללא ספק, אבל בהיות העולם מורכב מבני אדם שונים, לא כל הדרכים תוכלנה להיות שוות. 

       

       

        7/9/08 23:44:
      מגשר טוב יכול לעשות עבודת קודש.
        7/9/08 23:18:


      אלי,

      אכן נהניתי מהמאמר ונהניתי מהתגובות.

       

      באהבה

      עופרה

        7/9/08 22:19:

      בקצרה. אהבתי. *
        7/9/08 22:04:

      הי

      מעניין. קסל כוכב

        7/9/08 21:48:

      יפה כתבת.

      אני לא חושב שמגשר צריך להציע הצעות אלא במקרים מאוד מיוחדים, אני חושב שהצדדים צריכים לקחת את מלוא האחריות על הסכסוך שלהם, כולל הצעות, וזאת בשלב מתקדם ובהנחית מגשר מיומן.

      אלי יקר,

      דבריך תמיד מעוררים מחשבה וכי מה טוב יותר מלהפעיל קצת את התאים האפרוריים...אין ספק שקונלפיקטים, בין אם בין מדינות, חברות, משפחות, חברים או זוגות הוא נושא לא פשוט ודורש פעמים רבות התערבות חיצונית של צד שלישי אובייקטיבי. מנסיוני המקצועי, קונפליקטים בין זוגות מהווים אתגר מיוחד משום הקושי להתנתק ולראות את הסובייקטיביות של הצד השני...למדתי ואני מלמדת מודל נחמד לניהול בונה של קונפליקטים בזוגיות, זה אף פעם לא פשוט, מאתגר, אבל כאשר מצליחים לצאת ממאבק הכוחות ולשתף פעולה זה תמיד מספק ומצמיח...

        7/9/08 19:04:


      אלי יקירי,

      אהבתי מאוד את המאמר,מה גם שאני בחיי המקצועיים מתרחק ככל הניתן ממחלוקות ותמיד מעדיף את דרך הפשרה וההגיון.אינני מגשר אולם במקרה דנן בו כל אחד מהאחים ראה את  צוואת אביו מנקודת מבטו שלו הייתי גורס שיש  לעשות הפרדת כוחות וחלוקת רכוש  בדיוק כפי שעושים  זוגות מתגרשים וכל אחד ינהל את חלקו לפי ראות עיניו ובהתאם להשקפתו, נכון כי אז העסק קטן אבל כאשר אין מוצא של הבנה זו לדעתי הדרך ההגיונית אשר בה יש ללכת.

        7/9/08 18:46:


      יש כשל לוגי בשאלה:

      אולי הרועה היה זקן, אך בודאי לא היה חכם דיו,

      כדי להסדיר מניעת מחלוקות בין ילדיו לאחר מותו.

        7/9/08 18:44:


      פוסט מעניין עם סיפור פיקנטי.

      באופן אישי הכרתי מגשרים שעזרו מאוד למשפחות.

      משפחה ועסקים = הרבה  רגש ופחות היגיון,

      מה שעלול לפגום באיכות השירות, בתפוקה, בריווחיות ,

      וכמובן בארוחות החגים והשמחות ...

      במקרים כאלו גאוני יהיה לפנות למגשר חיצוני -

      לא קרוב משפחה! - (גם בזה ניתקלתי...)

      שיאיר את הדרך ויסלול בתבונה את הדרך להצלחה בכל המובנים.

      תודה שהבאת

      ושבוע טוב

      יהודית

       

        7/9/08 18:16:

      היי אלי, תודה על הפוסט המובנה והמעניין.


      מנסיוני הלא מועט בניהול סכסוכים, אם כעורך דין ואם כבורר, אני יכול להגיד שהגישורים מצליחים בדרך כלל

      כשיש מקום לפתרון הנושא פני עתיד, ופחות מצליח כאשר בתום הסכסוך כל צד הולך לדרכו.

       

      בעניינים משפחתיים ממילא הצדדים יותר מונעים על ידי רגשות מאשר בעניינים עסקיים נטו, כך שלפעמים הרגשות פוגעים בשיקול הדעת וגורמים לצדדים לבחור חלופות לא רציונאליות, דבר המגביר את יכולתו של המגשר לפתור את הסכסוך בדרכי נועם.. כמו כן, וממילא, בסכסוכים משפחתיים, הצדדים אינם נפרדים בתום הסכסוך, וגם עובדה זו מקנה משנה חשיבות לתפקיד המגשר.

       

      אשר לכבשים, אני מוכן לקחת אותם כשכר טרחה ובכך לעקר את הסכסוך מכל תוכן.

        7/9/08 18:07:

      אלי יקר,

       

      אילו ניתן היה לחלק את עדר הצאן לשלושה חלקים -הייתי מציעה זאת כי בעיני ומנסיון מרגע שהאב הלך לעולמו

      הלך עמו גם "הדבק" בין האחים ומה שיבטיח את השלום ביניהם הוא הפרדה רכושית.

       

      אילו לא ניתן היה לחלק את עדר הצאן כאמור - הייתי מציעה כי האחד - ירבה חכמה, השני - ישמור על הנכסים

      המשפחתיים והשלישי - השלישי יהא "מגשר משפחתי ניצחי" וידאג לכך שכל השלושה יחיו בשלום.

       

      חוצ'מזה, אהבתי את הפוסט!


      אלי יקר,

      אתה כנראה מכיר את טעמי האישי. בהחלט אהבתי את המאמר ואני רוצה להתייחס לפיסקה אחת ממנו:"אם איננו יודעים לנהל את הקונפליקט לבדנו פתוחה בפנינו דרך הגישור. בגישור הצדדים עוברים תהליך רחב יותר של ביטוי עצמי והוצאת קיטור, הבהרה מלאה של אינטרסים מנוגדים ומשותפים, הם גם מעבדים לעצמם את סיפור הקונפליקט מחדש, והכול באמצעות מגשר שיכול להוביל לניהול מושכל של הקונפליקט ואף להשפיע על כיווני ההתפתחות שלו בדרך בונה. ככל שהמגשר חכם ומנוסה יותר וככל שיש לו ידע רחב יותר בשיטות גישור כן ייטב לצדדים. " כל מה שכתבת אמת לאמיתה. בבית הספר התיכון הוכנסה שיטת הלימוד איך לגשר כאשר יש נצים והם לא יגיעו לעמק השווה? נבחרים תלמידים  שיש להם יכולת דיבור ורטוריקה מעניינת בהבאת הוכחות ודוגמאות מהחיים. ואני חייבת להגיד לך שרמת המגשרים הצעירים משתווה למגשרים מקצועיים בתחום. זו הנאה גדולה לחוות קונפליקטים ולהתמודד עמם בנוכחות קהל בית ספרי. כאשר הדילמות המוסריות עוסקות בבית הספר, באקלים הבית-ספרי, בתכנים ובבני הנוער. תודה לך על מאמר מרתק הכתוב נהדר.נשיקה