אולי מחר בבוקר אני אתחרט על זה. אקום שטופת זיעה קרה מחלום בלהות בו מס הכנסה מתדפקים על דלתי וישראכרט גוזרים לי את הכרטיס- אבל עזבתי היום עבודה שלא אהבתי ולא רציתי להיות בה.
אחרי שבמקום העבודה האחרון שלי זממו עליי כל מיני כלבות שהביאו בסופו של דבר לעזיבתי, נשבעתי שאני אעבוד רק במקום עם אנשים נחמדים. ומאחר וכתיבת פרילאנס לנענע ועכבר לא בדיוק משלמת לי את הארנונה או את החודשי חופשי בפול אנד בר וזארה, הייתי צריכה למצוא עבודה "אמיתית" ואם לא רוצים אותי בתחום, כי אין לי פרוטקציות, כי נולדתי בחדרה או סתם בגלל שאני לא נראית להם, אני אמצא משהו אחר.
מצאתי. ופגשתי אנשים מדהימים. מקסימים באמת, בלי הפוזות של תעשיית התקשורת. בלי הצביעות והסכינאות שהיו מנת חלקי. אבל מצאתי עוד משהו. מצאתי את עצמי מתכננת התאבדות מרוב שעמום. ניסיתי, באמת שניסיתי. עבודה במשרד מכובד, התעסקות עם גורמים בחו"ל, כל העבודה נעשתה באנגלית שזה בערך הדבר הכי כיפי בעולם עבורי..... אבל לא, לא, לא!!!!!!
רציתי להוכיח לעצמי שאני יכולה לעשות משהו אחר שאני לא חייבת לכתוב. וכמובן שזה התפוצץ לי בפרצוף כמו שתל סיליקון פגום. חזרתי לנקודת ההתחלה. לישון עד 11 כל יום. לכתוב פרילאנס בשביל הנשמה אבל לא בשביל חשבון הבנק ולהפוך את ענף שליחת קורות החיים לספורט אולימפי.
שיהיה לי בהצלחה.... |