17/11/07                  משהו חשוב בבית

בחצי הדרך לנמל התעופה, גיליתי ששכחתי משהו חשוב בבית. הטיסה הייתה אמורה לצאת עוד כשעה וחצי . ברדיו אמרו שיהיו פקקים רציניים ואם אני אתעכב, אני בטח אחמיץ את הטיסה לאפריקה, התקשרתי לשדה התעופה, הם בלחץ רציני ואין מקומות פנויים לאפריקה בשבועיים הקרובים וזה מוזר שהרבה אנשים נוסעים רחוק רק כדי להתבונן בטיגריסים, פילים וכושים. אני אמור להתנדב במרפאה לפליטי הטבח בדרפור, לפני יומיים נפטר שם הרופא הראשי ויש כמה ניתוחים דחופים. בלי לחשוב פעמיים עשיתי פניית פרסה, עליתי בחזרה על הדרך לברוקלין. אחרי בערך חמש דקות הבנתי שאני צריך לעשות את מה שאני צריך לעשות והמשהו החשוב בבית יכול לחכות שלושה חודשים. הנסיעה לשדה התעופה ארכה כעשרים דקות, הרבה פחות ממה שחשבתי , היו ארבעים דקות עד לטיסה וקניתי את ה"ניו יורק טיימס" ודונאט עם ציפוי ורוד, ממה זה עשוי קיבינימט, רק אלוהים יודע ואני לא אכנס עכשיו למערכת היחסים הסבוכה ביני לבינו. אחרי עשרים וחמש דקות הלכתי אל הדלפק שמוביל למטוס. אחרי שתי מדרגות בערך הבנתי שאני עושה טעות ורצתי בחזרה לטרמינל, כמעט נדרסתי על ידי אחד מהאוטובוסים הקטנים האלו, שאתה צריך לעמוד בתוכן. בדרך החוצה קניתי עוד דונאט ורוד. לא היה כבר מקום ללבטים, המטוס לאפריקה המריא לדרכו, נדמה לי שהוא עוצר בניו זילנד לחניית ביניים. לא הייתה תנועה רבה בדרך בחזרה לקראון הייטס...