זה בדיוק הזמן לפסק זמן.

לרגיעה לחופשה.

להטהרות,למבט מבחוץ.

את עכשיו כמו מכונית שאיבדה מעצורים,

כמו מטוס שכבו  המנועים.

זה מסוכן ככה.

אני יודע - הייתי שם.

יש לך כאב צלמהו עד יחלןף?

צטט: yamgal 2008-09-08 14:14:58

ישנה אגדה על הכרישים, גם הם לא עומדים לרגע, כי אז הקירור של גופם חדל והם מתים. זה לא נכון, אבל לא משנה, פלברה ואגדות לא מתחקרים, לא צריכים להיות קטנוניים בעובדות.

תכלס, נוע ינוע על מנת לשמר אנרגיה נכונה להמשך החיים.

תצליחי, אישה מיוחדה.

זו לא אגדה .זה נכון .הזימים של הכריש פסיבים ובכדי ש-מים יכנסו הם חיבים לנוע .הם עוצרים במקומות שיש בהם זרמים חזקים ומנצלים את הזרמים לזרום באיזה קוויקי סקסי.

 

איזה כיף פה עם התגובות הללו

אני מותשת בימים אלה, השדים חברו לכאבי הגוף, מנסים לגמור עלי

אני נאבקת, אל דאגה, קצת מתעייפת בין פרויקט לפרויקט, מרצה לקוחות

וזה באמת רגע של עונג, כעת אוכל לפרוש בשקט :)

תודה חברים

לא פלא שיודעים- נפלא :))))))))

 

לאב ,g.a.

 

 

 

ישנה אגדה על הכרישים, גם הם לא עומדים לרגע, כי אז הקירור של גופם חדל והם מתים. זה לא נכון, אבל לא משנה, פלברה ואגדות לא מתחקרים, לא צריכים להיות קטנוניים בעובדות.

תכלס, נוע ינוע על מנת לשמר אנרגיה נכונה להמשך החיים.

תצליחי, אישה מיוחדה.

מכירה את המקום הזה 

מתחילה את היום בריצה ונדמה שאינני עוצרת

עד לרגע בו אני מתמוטטת לתוך מיטתי

יש ימים כאלה אני אומרת לעצמי

כל הימים אני אומרת את זה

(רק שהעצב לא ישיגני)

לשמוח בכח....

זה טוווווווווווב!

כתיבת נהדרת.

 יש טקסט ויש ריקוד, והריקוד הוא טקסטורה.

 התנועה מעל והתנועה לתוך - רק מעבר ממימד למימד. כנראה שעצם קיום התנועה הוא העיקר.

צטט: geeee 2008-09-08 01:59:44

הי תודה לכם, חברים ותיקים וחדשים

איך הפוסט לא מתאים והכי מתאים לתמונתי הצוחקת החדשה מימין..

 

 זו אותה אשה בשתי התמונות

ועל זה נאמר , "למה האחרונים תמיד בסוף"

 

מצטער כל כך .

לא, אל תעצרי. הכל זורם לאיזשהו מקום. אחרי הסערה תגיעי למקום טוב שיש בו הרבה אהבה. למה אי אפשר לככב פעמיים? למה את כותבת כל כך הרבה פוסטים טובים בזה אחר זה? אל תפסיקי.

Le Déjeuner Du Matin
Il a mis de café
Dans la tasse
Il a mis le lait
Dans la tasse de café
Il a mis le sucre
Dans le café au lait
Avec petite cuillere
Il a tourné
Il a su le café au lait

Et il reposé la tasse
Sans me parler
Il a allumer
Une cigarette
Il a fait des ronds
Avec la fumée
Il a mis les cendres
Dans le cendrier
Sans me parler
Sans me regarder

Il sest levé
Il a mis
Son chapeau sur sa téte
Il a mis
Son manteau de pluie
Parce qu'il pleuvait
Et il est parti
Sous la pluie
Sans une parole
Sans me regarder
Et moi j'ai pris
Ma téte dans ma main
Et j'ai pleuré

 

 

כל כך מתאים לי לשמוע כעת את הביצוע של קורין אלאל, אבל.. מצאתי רק את המילים וביצועים אחרים, שיהיה

 

 

הי תודה לכם, חברים ותיקים וחדשים

איך הפוסט לא מתאים והכי מתאים לתמונתי הצוחקת החדשה מימין..

גם אני מפחדת לעצור לפעמים, שמא לא אצליח לקום שוב. ולנוע.לנוע.

אלו רגעים שהתנועה היחידה שסביבי היא של הפחד שלי.

ואז נזכרת ב"חולית" ובתנועה האחרת של הפחד -

"אל לפחד.הפחד הוא קוטל הבינה.הפחד הוא המוות הקטן.המביא כליון מוחלט.אעמוד בפני פחדי.אניח לו לחלוף סביבי ובעדי.

וכאשר יחלוף על פניי, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבו.

במקום שעבר הפחד לא יהיה דבר. רק אני איוותר".

הפעיל לי משהו הפוסט שכתבת.

תודה.

אני מקווה שהשבוע ימשיך עם פחות כאב ויותר חיוך

הכאב הוא יצור חמקמק קשה לדרוס אותו עם הרגליים

איך הספקת למצוא ולהגיב כ"כ מהר, יקרה?

הכותבת מותשת מאד, זה ניכר, אני לוקחת אותה כעת הביתה בסיום יום עבודה ארוך שרק מתחיל שבוע עמוס והבכי עצור בכל נים, זה לא קרה זמן רב כבר, וזה יעבור

תודה על החיבוק, דליה, לילטוב

הכותבת משמיעה את קולה של נשמה חבולה ומיוסרת. אנא חבקי בשמי את הכותבת ואמצי אותה אל לבך. היי טובה אליה.