לסבתא הגדולה מכולן,

היום יש לך יום הולדת, וזה יופי של תירוץ שרירותי, אם כי הכרחי, לפתוח את הלב ולהזכיר לך, ולו לרגע, כמה חשובה את בחיינו וכמה אנו אוהבים אותך. למרות שבענייני הלב מילים הן תמיד קטנות מלתאר רגשות ותחושות, הן עדיין יכולות לחלץ אותנו ממלכודת המובן מאליו, ממה שקל וניתן לשכוח, אך תמיד כדאי להזכיר.

כל פוסט יהיה קטן מלהכיל, אף לו במילים, את האהבה הגדולה וההערכה הרבה שאנו חשים כלפייך, את ההנאה שלנו מיכולתך המדהימה לתמוך, לעודד, לחוות איתנו מרחוק כל פרט בחיינו, להיות חלק בלתי נפרד מהוויתנו היומיומית, מבלי כל מאמץ  ולו קל מצידך, וללא כל צורך בתמורה או בהוקרה. להיות שם. בשבילנו.

אנחנו רוצים לאמור תודה. תודה על הכל, אך בעיקר, תודה על היותך הסבתא של יונתן שלנו, הסבתא המדהימה ביותר שאפשר לאחל לכל נכד. תודה על האהבה הבלתי מותנית וחסרת הגבולות שאת מעניקה לו, וגם לנו, בין אם מכאן ובין אם משם. המרחק הוא גדול, וזה קשה, כואב לפעמים, אנחנו יודעים. גם לנו. אך יחד עם זאת, את מצליחה באופן מופלא, כמעט בלתי יאמן, לתת ליונתן תחושה כה קסומה כאילו את כאן, איתנו, לידו, בכל יום מהשנה. הביקורים התכופים, המתנות, הטיפול המסור והממוקד, ההנאה הצרופה על פנייך מכל רגע ביחד, הכל חובר יחד לחוויה בלתי נשכחת עבורו אשר נצרבת ונשארת בזכרונו כה חזק עד שבכוחה להפוך שבועות וחודשים לשעות ספורות, כאילו לא עזבת מעולם. 

אולם יונתן הוא לא הנהנה היחיד. נדמה לנו כי לא נטעה אם נאמר כי כולם, משפחתך וחברייך, נהנים מיכולתך הנדירה לתת לכל אחד ואחת את התחושה כאילו הוא או היא מרכז עולמך, כובד ליבך, עיקר מחשבותייך.

 כיצד את עושה זאת, לא קל להסביר. אך אלו הקרובים אלייך אינם זקוקים לכל הסבר, הם מרגישים וחווים זאת בכל רגע בו את שם איתם ועבורם. 

איזה כיף שיש לנו אותך.

עוד מעט מתראים (לא לחשוב עוד על פרידה בבקשה...).

אוהבים עד מאוד ומאחלים המון מזל טוב,

ציפי, יונתן ואוהד.