כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בלוק כתיבה

    אוף, יש לי מליון דברים שאני רוצה להגיד, ממה לעזאזל להתחיל?
    האם להיות בנאלית ולדבר על תלאות ותענוגות האמהות?
    האם להיות פלצנית וללהג על הטרנד התל אביבי האחרון המתהווה במסעדות העיר?
    האם להיות ממש לא פופולרית ולדסקס על הסרט ההוא שממש לא אהבתי?
    או אולי לשבח לעילא ולעילא את הספר האחרון שקראתי?
    אמממממממ טוב נו, כנראה שתמצאו אותי מקשקשת ברצינות תהומית על כל זאת גם יחד. ועוד.
    מה שבטוח – לא תקראו את דעתי על מצבה של מפלגת כזו או אחרת וגם לא על שוק ההון.
    אני יותר בענייני הרוח. בהנחה וזה לגיטימי במקום שנולד לצרכי ביזנס טהור.
    אז הרשו לערבב את הפלז'ר שלי בביזנס של דה מרקר.
    כמה סוכר?

    ארכיון

    ימים אחרונים של שרב

    6 תגובות   יום שני, 8/9/08, 21:53

    ימים אחרונים של שרב

    ימים אחרונים של שרב

    הקיץ מפנה את מקומו לסתיו

    וזה, בשקט ובשלווה, אט אט משיל את עליו

    של עץ עתיק בשדרה

    המכינה את עצמה, מצפה

     -

    ותחת צילו המתרוקן של האילן

    יושבים להם שניים

    מנסים לגנוב קרן שמש אחרונה

    ידיים לצדדים, שלובי רגליים

    מתבוננים קדימה אל עבר השדרה הפרושה מולם

    ולא מצליחים לראות דבר, מלבד את עצמם

    קורנים, זכים ותמימים

    הם יושבים יחדיו, מצפים

     -

    ובספסל שממול נח לו סב

    יושב לבדו משלב את ידיו

    מבטו אומר בלי מילים ובלי קול

    פעם הייתי כמוכם, היה לי הכל

    בוהה ואינו חושב על כלום

    יושב ואינו מצפה למאום

     -

    נפגשות עיניהם ועיניו

    ליבם פועם למראה הסב

    ובתאום מושלם ללא מילים

    הם קמים ולצידו מתיישבים

     -

    שותקים שלושתם, דממה שוררת שם

    רק רחש התפילות הנשמע מרחוק

    מחזיר אותם להווייתם

    עכשיו הם מבינים שהיא כבר כאן

    השנה החדשה שלחה להם סימן

    סבא כמו בסיפורים

    עם עיניים טובות ושיער לבן

    כזה שתמיד רצו אבל לא זכו להכיר,

    לרוע מזלם

     -

    השתומם הוא למראה השניים

    גל של חום הציף את הלחיים

    ובליבו שהחל לגאות

    חש שמחה מוזרה שכזאת

    כבר חשב שלעולם לא ירגיש,

    את הרגש הזה, המיוחד

    של איש קשיש, אל ילדי ילדיו -

    אל נכדיו

     -

    רצו לבקש שיהיה להם לסב

    רצה לשאול אם יהיו לו לנכדיו

    ולמרות ששום מילה לא נאמרה

    התשובה היתה ברורה

     -

    ישבו להם אל השולחן בערב החג

    ישב גם הוא בביתו, בדד

    וידעו שלושתם

    שמעכשיו הם לא לבד


    (מוקדש באהבה לבן המשגע שלי שלא זכה להכיר את הסבים שלו, ובגעגוע עמוק לאבא שלי)

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/9/08 21:39:

      ממש יפה אחותי :)

        9/9/08 22:11:

      ההקדשה עשתה את שלה

      מרגש

        9/9/08 20:23:

      צטט: טליכותבת 2008-09-09 14:46:27


      מתוקה

      התרגשתי

       

      מתגעגעת

       

      ט

      :) תודה ממי, מקווה לראותך לפני החגים...

       

        9/9/08 14:46:


      מתוקה

      התרגשתי

       

      מתגעגעת

       

      ט

        8/9/08 22:17:

      תודה ורד :)
        8/9/08 22:14:


      מקסים, משפחתי, מרגש

      באהבה ורד נוטמן

      האתר שלי:

      פרופיל

      קוראת בקפה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות