0
מי שאוהב גויאבות העץ שלי כל יום ממלא לי שני קערות גדולות והן מדהימות עסיסיות מתוקות , במרקם הנכון -גויאבות אדומות (ככה אומרים אלה שאוהבים ומתענגים מעמיסה שקיות עמוסות בריח טעם ומרקם למי שאוהב ואני בכלל לא אוהבת גויאבות ) אני נהנת להושיט יד לעץ יד לפרי - וכשהפרי בשל הוא פשוט נוחת לי בכף ידי עונג מדליק כל יום מחדש לטייל בינות הענפים לצלם במוח תהליך התבשלות הפרי ולהושיט יד , זה רק מחזק לי את האמירה "כשהפרי בשל ....".
היום עשיתי את זה בערב כשחזרתי הביתה כמו ילדה התרוצצתי בין הענפים העמוסים והושטתי יד .. הזיכרון מילא לי סלסלה אחת אבל אחת עם פירות מדושנים . יודעת שמחר בבוקר הקפה שלי יטייל שוב בסבך הענפים ... זה כמו לראות כל יום צמיחה פריחה הבשלה של צמחים/פרחים בעציצים שלי או בחצר וגם התייבשות התיישנות התבלות התמחזרות שלהם. או כמו לראות את 2 הג'ינג'ים שלי גדלים ומתפתחים כל יום לומדים דברים חדשים מתבוננים בי שלא לדבר על האוצרית שלי שהיא עולם מדהים מרתק ומלמד בפני עצמו וגם אני כל יום נפתחת לעולם חדש מרתק בתוך השגרה הפשוטה הלא שגרתית של חיי . והכל התחיל בכלל מהשקשוקה של פסיפלורה בלדמיין .. שיהיה יום משוקשק בצחוקים יעיל ביותר מוצלח אף יותר כשהפרי בשל@אורלין |