איך אפשרי שמגדל כלבים ותיק מאמין שכלבו מבין את מילותיו? איך יתכן שמגדל כלבים ותיק סבור שכלבו גורר שמיכה כדי לסדר לעצמו מקום לרבוץ בו? איך יתכן שמגדל כלבים ותיק סבור שכלבו קורא לו כדי שהוא יבוא לראות משהו? איך מגדל כלבים ותיק יכול להניח שכלבו חושב שהוא (האיש) רואה משהו בכלל? איך כל זה יתכן? איך יתכן שבעלי הכלבים, רובם ככולם מביטים בכלבים ומפרשים אותם בדרך כה אבסורדית? הגבול בין הכלביות לבין האנושיות הוא אכן מקום מטושטש ולא כל כך ברור. השאלה אותה אני רוצה לשאול היא למה? למה בני אדם נוטים להאניש כלבים? מדוע זה ככה? לדעתי, עיוות המציאות מתחיל עוד בימים רחוקים מאוד. למעשה, הכול התחיל בסיפור עם חווה והנחש. עת פיתה הנחש את חווה לאכול מהתפוח. לא ידוע מה בדיוק קרה שם אולם לי ברור שהנחש לא השמיע שום קול כמוהו נחשים לא משמיעים. לדעתי, לא במקרה דווקא הסיפור הזה פותח את המקרא. כבר אז היה מי שידע שהנושא מצית את הדמיון האנושי... החיה ותחבולותיה!! השימוש ב"פן האומנותי" הזה הפך מקובל בסיפורי עמים בכל תרבויות העולם לאורך דורות רצופים. היה זה דווקא ההיגיון שזכה לעדנה מפתיעה בסוף המאה התשע עשרה, עת פרסם דארווין את ספרו "מוצא המינים". הספר חולל מהפכה אדירה בעולם המערבי ובעקבותיו נוצרו מדעים רבים, הפסיכולוגיה ביניהם. התנהגותם של בעלי החיים עוררה עניין עצום, גם בעיתונות הכללית, ובימים ההם הוגדרה מחדש. בתקופה ההיא לדוגמה, הוגדר אחד מעמודי התווך של הפסיכולוגיה: "אל לנו לפרש התנהגות כתולדה של כושר גבוה בסולם הפסיכולוגי, אם אפשר לפרשה בהתאם לכושר נמוך יותר". פתאום נהיה סולם, הוכרו מגבלות בעלי החיים. הייתה זו תקופה יפה וידע אמיתי אודות חיות והתנהגותן החל מצטבר. אולם המבט המפוכח בבעלי חיים לא נמשך שנים רבות. המדיה הקולנועית שהתפתחה במקביל הכינה לעולם הפתעה. אייקון תרבותי שלא היה כמותו בדמותו של הכלב רין טין טין כבש את מסך הקולנוע וכישף את דעת הצופים. (שנות העשרים). האפשרות ליצירת אשליה בעזרת המצלמה כה הלהיבה את יוצרי הסרט עד שהוציאו את כלבם התמים למשימות הצלה להן אפילו סיירת מטכ"ל לא מסוגלת. הגישה ההגיונית ספגה מהלומה עזה. נפלאותיו של רין טין טין רסקו את כל הידע שאך זה נאסף. המדענים הושתקו וחובבי הכלבים החלו מפתחים תיאוריות בהסתמכם על כלב הפלא האמריקאי. ואז, בטרם שכחה מהומת רין טין טין, הופיעה "לסי שובי הביתה", אשר גרפה לא פחות מחיאות כפיים. (שנות הארבעים). גם לסי לא תרמה מאומה ורק קברה עמוק עוד יותר את הגישה המפוכחת. שני הסרטים האלה השפיעו על העולם המערבי והשרישו את התפיסה המאנישה כלבים במידה שאין היא ניתנת עוד לעקירה. אולפני וולט דיסני ממשיכים מאז לדוש וללוש את הנושא והכלבים נקברים תחת הרים של אגדות, שמועות והמצאות. אפשרויותיהם האינסופיות של יוצרי הסרטים לערבב את הדמיון במציאות הזיקו יותר מכל דווקא לתדמיתם של הכלבים. אומנם נכון שאי אפשר להאשים את המדיה הקולנועית שהרי הכוונה הייתה רק בידור והנאה אולם שעשוע זה פגע במקום רגיש. המציאות והדמיון נכרכו זה בזו כך שלא ניתן עוד להפריד ביניהם. את המכה הניצחת חטף ההיגיון מגל הניו אייג' אשר החל בצעדים מהוססים ועתה שוטף את המערב וגם את מדינתנו בגל עצום. כל הספרות הנישאת על גל זה- וודהאוז, פוגל , סטנלי קורן- הפרופסור הנוכל שבודק את מנת המשכל של הכלבים, וכמובן, האלוהי סיזאר מילאן. איש מהם אינו טורח להסביר לך אף לא אחת מהשאלות אשר בתחילת הדף הזה. כולם מסיימים את ספריהם מבלי לפזר אף לא טיפה מעשן רין טין טין אשר עדיין לנגד עיניך, בעת שאתה מתבונן בכלב. ניתן למצוא בהם טיפים מסוימים אולם איש מהם אינו מנסה לייצב תפיסה ממשית. השיירה צועדת והאשליה נמשכת. סיזאר מילאן לדוגמא, המצליח מכולם, הוא תעשיית ענק אולם לא תעשיה של מידע אלא של ממון בעיקר. האיש, שהוא אכן מומחה בכלבים (על פי תנועותיו), מעדיף להיסחף בזרם הקיים, לקרוץ לקוראיו על ידי שימוש במושגים ניו אייג'יסטים כמו "אימא אדמה" או "אנרגיה טהורה" ולבלבל את תמונת המציאות כך שלא תוכל להזדקף עוד שנים רבות. מילאן מבטיח על כריכת ספרו שכל אדם שיקרא בספר יבין היטב את התנהגות כלבו ואף יוכל לתקנה. הטיפ אותו הוא מוכר על שלווה ואסרטיביות הוא באמת נחמד וכך גם הסבריו על הצורך הטבעי בפעילות גופנית. אולם לטעון שבכך הוא מסביר מהו כלב נשמע בעיני בדיחה גרועה. בנוסף, להשקיע בטיפ הזה ספר שלם, כריכה, יחסי ציבור אדירים... בסוף כל הבלוף הזה גם לגרוף מיליונים... מרגיז. בואו נחשוב רגע. מה מילאן לא מגלה לקוראיו: א. מהו גירוי, מהי תגובה, ומה משקלם בהתנהגות ללא מחשבה. ב. מהם דפוסי התנהגות כלביים. האם כלבים שורטים בציפורניהם כחתולים, מגרשים זבובים בזנבותיהם כסוסים, או נושכים כשמתקרבים למזונם? ג. שפת הכלבים. מהם המסרים התקשורתיים? מה הם מעבירים בינם לבין עצמם, מה הם מעבירים אלינו (נאמר כשהם מכשכשים בזנב), וגם... מה נדמה להם שאנו משדרים להם גם כשאיננו מתכוונים לומר דבר? מה, לדוגמה, הם מבינים כשאנו מתכופפים כדי לשרוך את שרוכי נעלינו? ד. מהי למידת בעלי חיים? מה יודע המדע? מהי למידה קלאסית ומהי למידה אופרנטית? איך לומדים בלי לחשוב? מה הגדיר פאבלוב? מה אמר סקינר? כיצד תיאר תורנדייק את הדברים? איך רואים את מה שהם אמרו בהתפתחות התנהגותו של כל כלב? ה. מהי "התרגלות" ומהו הרגל? ו. מה ההבדלים בין הכלבים ומה משקל הגורם הגנטי בהתנהגותם? בסעיף הזה אני רואה יותר מכל את החוסר האדיר שמותירה אחריה ספרות הרייטינג. כאילו כל הכלבים אחד הם. כמו שסיזאר מילאן אומר, תתחבר "לאימא אדמה", יהיה לך הכלב שאתה רוצה. ז. מנהיגות. על מנהיגות מילאן אכן מרחיב את הדיבור אולם מלבד לחזור שוב ושוב על השלווה והאסרטיביות, הוא לא מציע שום דרך מעשית כיצד להשיג את התכונות האלה. בנוסף, מה על אלה שאינם שלווים? האם לעולם לא יהיה להם כלב טוב? . אכן, תדמית הכלבים שקועה בבוץ. זה לא שאני היחיד שיודע את הדברים. אני משוכנע שגם מילאן יודע אותם וכמונו עוד רבים. מן הסתם, לאף אחד לא כדאי להגיד אותם. זהו סוג מידע שהקוראים אינם רוצים לדעת. ספר צריך שיהיה לו סיכוי. הוא אינו יכול לצעוד לבדו כנגד הזרם בלא שישמע הזוי. הזרם פשוט חזק מדי. הוא אינו יכול לטעון: גישתך שגויה לפיכך אין במסקנותיך על הכלב אף לא אחת נכונה. לספר כזה אין סיכוי. מי יכול לבדו כנגד שיח ציבורי הדומה לכוורת דבורים הומה, בה כולם רואים רין טין טין בעיניהם אף שמעולם לא ראו ולא שמעו על הסרט הזה? ההשוואה בין גישתי לכלבים לבין גישתו של מגדל כלבים ממוצע, דומה להשוואה בין גישתו של אדם חרדי למציאות, לבין גישתו של חילוני. עשן רין טין טין יוצר בינינו הפרדה מוחלטת. אין בינינו הסכמה אף לא על כשכוש זנב. אולי עדיף כמו מילאן, "זרום והוסף קישוט". השלווה והאסרטיביות עליהן הוא חוזר שוב ושוב דומות לכובע עם נוצה המוענק לכל קורא. קיבלו כובע עם נוצה, לא יהיו מרוצים? . להזכירך- אני מאמן כלבים כבר שלושים שנה ברצף. את הכלבים אותם אימנתי יש למנות באלפים. יתרה מכך, אני מאמן כלבים אשר קנה את הבסיס לידיעותיו בצבא. לא על הר סיני, לא בחלום ולא בשום התגלות אלוהית.
|