בואי לאמא
אני מביטה בעיניי העגל שלך אמא, תמיד בתוך זכוכית משקפיים, הזכוכית מזגגת את האהבה שזורמת אליי מתוכן, וגם חוסמת אותה. את האהבה. כן, ברור שחשתי באהבה שלך. זה הספיק לי לקצת. קצת - זה לא מספיק. זה לא מספק. לא הרגשתי אותך מחויבת. לא הייתה שום הבטחה באהבה הזאת שלך. אליי. את מבינה אמא. אנחנו חיים בעולם של ממש. אפשר ומותר לממש. גיליתי את זה בלעדייך. את החיים גיליתי בלעדייך. אפילו את החיים לא את נתת לי. היית לי כמו כלום. לא דבש לא עוקץ. כלום חסר תוכן. חסר חוט שדרה. היית ולא היית. את קולטת?? מתוך הרגל אני קוראת לך אמא. אבל את לא ממש אמא. שתי אמהות יש לי. שתיהן לא ממש. זוכרת מתי התרחקתי ממך? קשה לי לזכור רגע מדויק. כל כך הרבה שנים של התרחקות. כל כך הרבה שנים שנזהרתי מניתוק. שנתליתי בסוג של קשר מרחוק. בהצגות. בכאילו. בהתעלמות. בהדחקה. באיפוק. מזמן כבר נותרת מאחור. את ואבא. אבא ואת. אבא והצל שלו-את. זה נראה נורא יפה מבחוץ המודל הזוגי הזה שלכם. מבחוץ. מבפנים זה פשוט לא מובן לי. הביטול העצמי הטוטאלי שלך. מולו. ההתאמה המושלמת שלך אליו. גם כשאת לא מסכימה. אז הנה. את כעת משלמת. כעת את נכנעת לצו ליבך. בטח נכנעת. נאספו כוחותייך להלחם בעצמך. את הולכת למות במלחמה ארוכת שנים עם עצמך. עצמך מנצח אותך. טיפשה. כמה כעס היה בתוכי עלייך. כמה אכזבה. כמה חמלה. אני מנסה לחפש בתוכי סוג של רגש שיביא אותי אלייך כעת. להיות איתך לפני שאת מתה. לא מוצאת. את מבינה אמא. בעיניי מתת מזמן. תהליך הפרידה שלי ממך תם. הושלם. מזמן. כעת כלום. אז תמותי. אני אהיה עצובה. אני תמיד עצובה כשמישהו מת. אהיה עצובה. בשבילך. על העליבות בה בחרת לחיות. על העליבות בה את בוחרת למות. על כך שאני חסרה לך. ואת לא אומרת את זה. לי.
"באתם אליי כדי לנקות את המצפון של מי? כי שלי נקי. אם לא באתי אליה מעצמי. מתוך רצוני שלי. נראה לכם שאבוא כי רצונכם? כי רצונה? למה? כי זאת בקשתה האחרונה? ממכם? כי ממני היא לא ביקשה. תבינו. זה לא עניין של נקמה. או עיקרון. זה עניין של תחושה עמוקה. או שהיא קיימת. או שלא. ואני באמת באמת לא מרגישה שום רצון או צורך להיות איתה ברגעיה האחרונים. היא לא חייבת לי דין וחשבון. היא לא. גם אני לא חייבת לה. גם חסד אני לא חייבת לה. לו הייתי חשה זיק של רמז כזה. הייתי באה מעצמי. ואל תאמרו לי שאני חייבת. כשאומרים לי חייבת אני עושה ההפך. אתם יודעים. אתם לא מבינים. לא תבינו אף פעם. וזה בסדר. לכם יש את זה "בילט-אין". נולדתם מתוכה. אני לא. אני לא. אין לי את זה כלפיה. אין לי את זה איתה. לכו כלעומת שבאתם. את שליחותכם מילאתם. יפה. כמעט הצלחתם. כמעט נלכדתי ברשת הריצוי הברור לכם מאליו. הייתי שם. כעת כבר לא. כבר לא."
|