המילים נתמרות באבק הכבד לעיסה עמוקה של חושך על פני מערות קבורה עלומות השקט חורך בכאב.
הפחד נאחז בצבעים כהים על מפתני דלתות גבוהות האבנים בנויות לטירות של אש ברקמת הנפש המנופצת.
חלוקי נחל לבנים על ידיי הרוגמות מיתרים המוזיקה נלחשת על שפתיים סודות של חוסר הכרה.
גופים כבדים בזרם הנהר נישאים על פני הערפל העיניים פעורות חשכה אין בהן חיים לתת. |