0

10 תגובות   יום שלישי, 9/9/08, 18:20


אז הלכתי על זה.

אחרי שהחצי השני שלי הזכיר לי את דבריי שלי, שאני שם בשביל ובגלל,

שאם לא אהיה שם בשביל ובגלל אז מה לעזאזל אני עושה שם...

ועכשיו,

עכשיו אני מבינה למה התלבטתי כל כך הרבה.

זה כל כך קשה ומורכב וגוזל משאבי נפש, וכל יום מתחיל שם ב-7:15 ומסתיים בסביבות 16:45 כשאני על גחוני כמעט.

לאכול שכחתי כמעט לגמרי, הפסקה זו פריווילגיה בלתי מצויה...

אבל למרות כל זאת, החיוך שלי מרוח מאוזן לאוזן.

הלכתי על זה!

דרג את התוכן: