
ברכה או קללה? למתבונן מהצד נראה ש'סתם' התיישבתי בכיסא גלגלים. האמת, אין כל סימן חיצוני המעיד על טרשת נפוצה. ויכול להיראות כאילו אני מתעצלת. למען האמת, אשרי החושבים כך. 'סתם' אני זכאית לקיצבת ביטוח לאומי (והאמינו לי, לא קל לקבל מהם כסף), 'סתם' אני מסתובבת בעולם עם 150% נכות... אנשים נוטים לחפש סימני נכות ברורים, כאלה הנראים לעין. ואין לי. יתירה מזו, אני 'מעיזה' להגיע למופעי תרבות - סרטים, הצגות וכו' - בתנאי, כמובן, שהם מתרחשים במקום נגיש. ואני אף מגיעה לשעורים באוניברסיטה, מתעקשת לנצל את הכישורים שהעניק לי הטבע. שובבה שכמותי... |
תגובות (70)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
http://www.youtube.com/watch?v=sti0RgeOmoQ
ג'ימלג, תודה.
לצערי אנשים לא אוהבים לראות...
מרבית האנשים לא מבינים שנכה או אדם מוגבל הוא קודם כל בן אדם בדיוק כמוהם.
שרי, תודה - על הכוכב וההבנה.
*לאומץ ולכנות.
שלך שרי
המון תודה.
תודה על הכוכב.
והאיחולים.
אהד, תודה על השיר.
תודה על הביטוי.
תודה על הבעת האהדה.
'המלט', תודה.
לא יכולה להכחיש...
תודה.
כוכב על עוז רוח וחוש הומור,,,
הרבה בריאות ואשר לשנה החדשה
הי ג.
לסבתי, (ירושלמית ממוצא ספרדי) היה ביטוי אוזוס סיקלאבוס, איני יודע את התרגום
המדויק אך רוח הביטוי היה 'עיינים עקומות' כלומר רואים עקום. כמובן שלביטוי יש עוד שירשורי הסברים ואינטרפרטציות שונות שבעיקרן - אין האומר אותם, מאחל טוב לנשוא הביטוי.אז עיניים עקמות למי שמביט בך בעיניים מוכיחות או עיניים מאשימות..
גם יהונתן גפן התייחס למבטים:
מי שמביט בי
לא יודע מי אני
מי שמביט בי מאחור
יכול בקלות לחשוב
שאני רוני או הילד של שושנה
מי שמביט בי מאחור
לא יכול לבוא ולשאול אותי:
ילד, של מי אתה?
מה אתה עושה פה?
למה אתה לא בגן?
מתי תסתפר כבר?
מי שמביט בי מאחור
לא יכול לשאול אותי
שאלות ששואלים מלפנים
מי שמביט בי מאחור
לא יכול לצבוט אותי בלחי
כי הלחיים מלפנים
מי שמביט בי מאחור
עובר בשקט לידי
אני לא רואה אותו
והוא לא רואה אותי
מי שמביט בי מאחור
לא עושה לי עניינים
יש בשכונה שלנו כמה אנשים
שאין להם שום סיכוי
לראות אותי מלפנים.
שלא יהיה להם סיכוי לראות אותך מלפנים!!!
אהד בלי וו'
ואם יש לך שניים-שלושה חברים/חברות ממש טובים,
אז את אפילו יכולה להיות מאושרת.
ויש לי הרגשה, שיש לך יותר.
לעונג לי. שבתי. ערב טוב
'יערה', לא ניסיתי.
וזה הדדי לגמרי!!!
תודה, ירמי.
הפוסט נכתב דווקא ברגע של אפיסת כוחות...
אבל תודה.
לא תצליחי למשוך אותי לקרבות רגשונים.
אגיד רק - יצא שאני מחבבת אותך.
תודה!
מצער אבל
גם לחץ דם לא רואים
גם סכרת שהורסת הגוף מבפנים לא רואים
גם שבץ לא רואים
לפעמים יש סימפטומים חיצוניים
חזרה המטפלת הקבוע שלך
חזקי ואמצי !
מאחל לך בריאות והרבה !
ענת, תודה.
על הכוכב והמלים החכמות.
ותודה.
ריגשת אותי עד דמעות.
תודה.
אילה,
תודה על הכוכב.
אותו 'משב' הוא פרי של שנים רבות של עבודה עצמית.
טוב לדעת שהן ניכרות...
יכולתי לכתוב לך, ג'ני: "שימי פס!"
אך המציאות מורכבת קצת יותר.
אז אזרי כוחות ותמשיכי הלאה לנהל את חייך במקסימום חוויות טובות + מינימום הערות פוגעות.
את הרי יודעת שהמרחק בין חולי פיזי לחולי נפשי הוא גדול.
שובבה שכמותך, כן. תמשיכי להשתובב ולהעיז פנים, תמשיכי להיות בכל מקום שתוכלי ותרצי.
ואל תשכחי לכתוב.
תודה על השיתוף, הוא חלק בלתי נפרד מהמלחמה במחלה הארורה.
ואנחנו כאן, צוות ששולח זריקות עידוד בלי הגבלה.
ניצה
אשוב
יש סימני נכות ברורים יותר מכיסא גלגלים???
אנחנו לא מכירות, אבל יש משהו שנושב ממך,
משהו של אנטי-קורבנות, שאין להרבה הולכי-על-שתיים.
ונעים לפגוש את זה.
בחיי שאני משתדלת.
אריאדנה, תודה.
איתן, תודה.
בפיך, ההומור השחור נראה טבעי.
פס ארוך על כולם
ובעיקר על אלה שלא מעריכים את היכולת להיות "שובבה" ולמצות את מה שניתן
אנחנו אוהבים אותך!
איתן, תודה.
בפיך, ההומוט
וואללה.
בגיל צעיר צאוד, כשהתלוננתי על קשיים כספיים, אמי אמרה לי: אלה קשיים שאפשר לתקן.
היום אני רואה כמה צדקה.
יש דבר מה בנכות שנותן פרופורציות.
תודה.
אני מקווה.
תודה!
חיוך חזרה.
...אין ספק.
ואתה פילוסוף לא קטן.
ותודה.
תודה לך, 'מוליק'.
תודה.
'מתבוננת', תודה.
ו-
חזרה.
מזל, תודה.
דסיקה, תודה.
אילה,
תודה על הכוכב, החיבוק והעצה.
אם כי מעודי לא קינאתי באיש.
עם כל הקושי, איני מתלוננת על ה'יד' שקיבלתי.
תודה על הכוכב.
וגילוי הלב.
שי, ראשית, תודה על הכוכב.
לעניין הכתיבה - זו כוונתי. לא קל לכתוב על המחלה...
לפעמים 'בא לי' לברוח לנושאים אחרים.
תודה, יערה.
תמיד היי את
כל כך הרבה כוחות נפש צריך בשביל להתמודד עם העיניים הזרות, הבוחנות אותך מבחוץ....מכירה זאת מילדות (סיפרתי לך על אמא שלי).
תעשי רק מה שטוב לך, ותציבי לעצמך רף גבוה. אנשים פשוט לא מבינים.....הם לא שם בכדי להבין....תתעלמי מהם.
את נהדרת. שלוחת חיבוק*
תסבירי להם שמדובר בכיסא חשמלי,
שנמלטת מתא נידונים למוות.
(ותבקשי גם סליחה, ותיתנצלי על קיומך)
לא ברכה כמובן.
אבל גם לא הפכת את זה לקללה, ועל זה כבוד גדול לך.
ובכלל שמתי לב שרק מעטים מהאנשים בעלי נכות הופכים לקורבנות של הנכות שלהם. רובם דווקא ממצים את עצמם ככל האפשר.
דווקא אדם בריא יותר נוטה להתלונן ולקטר.
מצטרף במקלדת מלאה
*
אורי
ברכה ? קללה ? חיים !
זהו זה. וצריך לדעת לחיות עם זה. וכל השאר שטויות
יודעת מה הכי אהבתי בך ?
למרות המחלה והקשיים המלווים אותך בדרכך , את לא הופכת עצמך לקורבן בהתנהלות .
רפואה שלמה *
אל תתני לצרי עין לעצור אותך המשיכי בדרכך
לא עוצרים בדרך בגלל קנאה וצרות עין של אנשים.
שיתמודדו עם עצמם ואת תמשיכי בשלך !
שלום מיושבת
מכיר את הבעיתיות של מה שאת עוברת מקרוב מאוד.
מצד אחד זו בעיה, ומצד שני ברוך השם שהמצב הוא כזה
שמשהו יכול לחשוב היא/הוא בסדר מה יש להם?
בסופו של דבר , יש קשיים אין ספק
וכל אחד חיי את חייו.
אני מבין מה את עוברת, וברוך השם מוחך מיוחד מאוד,
את מיוחדת מאוד, יכולה ללמד אותי ורבים אחרים הרבה על החיים מהרבה כיוונים.
נודה על הקיים ונתפלל לשיפור.
תודה לך מיושבת.
ג'ני
אין עליך !*
נהדרת ואמיצה שכמותך!
}{
מקווה שתמשיכי להשתלב בחיי החברה ככל שניתן.
זאת בדיוק הדרך הכי בריאה להתמודד עם המחלה.
הרבה בריאות יקירה ,
ותמשיכי לכתוב לנו
התרגשתי
כוכב לפתיחות
מזל
ניצחון הרוח על הגוף , את מקסימה ואמיתית. אוהבת את כתיבתך ובכלל.
נטולת * אשוב
חיבוק שלוח אלייך
ממליצה, לא לקנא.
את ממש לא רוצה את "השק" של מישהי או מישהו אחר, האמיני לי.
וסיפור קצר-צר של "נכה הבית" ;-)
לפני שנים עברו 2 גברברים ליד חצר בית משפחתו. האיש שלי אז היה נכה צעיר ובחנייה - אוטו "אמריקאי".
בחצר היה גם משק חי - תרנגולות, תירס ועוד.
שמע האיש שלי את אחד מהבחורים אומר לרעהו: "אתה רואה את האוטו הזה?
זה הכל מהביצים (של התרנגולות)"
עד היום צוחקים שם מ"הבדיחה".
עוד סיפור...
לעיתים, בנסיעה, יש חוכמולוג או חוכמולוגית שמבקשת ממני להחליף מכוניות.
אני תמיד מסכימה.
בשמחה. ומבקשת/ספק מציעה להחליף את ה-כ-ל!.
את ה"אין רגלים", את ה"אין עיניים"....
נו, את בוודאי מתארת לעצמך מה קורה אז...
כוכב
כל הכבוד על ההתמודדות שלך עם המחלה ובכלל עם החיים עצמם,הכרתי פעם בחורה חולה במחלה שהיתה בכסא גלגלים וקמה מנו הכרתי בחורה מלאת עוצמה אוהבת את החיים והחיים אוהבים אותה אני מניח
אך הקשר נותק לצערי ..................
ועכשיו תכתבי עוד,
בבקשה תמשיכי,
,
תודה על הכוכב.
והגישה החכמה.
לפעמים אני מקנאה במי שיש לו "תירוץ" מוצלח, כמו תאונת דרכים או פציעה קרבית.
מצד שני, כל עוד לא רואים שומדבר יותר קל להעמיד פני תקין.
לסיכום - גם ברכה וגם קללה.
ואני בעד להשתמש בכל מה שיש לך בכל דרך שעושה לך טוב.